1. בתחילת החודש הייתי אמור לנסוע לארץ אבותי, טנזניה. הייתי אמור לעזוב בלי צער רב או יגון קודר את מלכות ישראל השלישית, שהפכה לממלכה אכזרית שבה הנתינים רוצחים, אונסים, מתעללים, משחדים, מרמים, גונבים ועושקים בלי מורא ופחד מאימת החוק. כל זאת כי האחראים על השלטת החוק והסדר הפרו את כל חוקי הממלכה והם עצמם, בחלקם הגדול, הפכו לארכי־פושעים.
משחר ילדותי היה טרזן מלך הג'ונגל דמות הרואית עבורי. חלמתי על הימים שבהם אוכל לנסוע אל הג'ונגלים והסוואנות לפגוש ראש בראש את המלך סימבה האריה ובנות זוגו, את הנמרים, הצ'יטות, הקופים הקטנים והגדולים, את ציפורי הטרף, ההיפופוטמים והתנינים.
חברי, שאיתם נסעתי כמה פעמים, יכולים להעיד שבג'ונגלים ובסוואנות אני הופך מאדם עצבני לאדם רגוע ושלו, וברגעים של שיא, אחרי מפגש מרגש עם החיות, אני משמיע את הקריאה האדירה של טרזן ששיחק ג'וני ווייסמילר הגדול: "האוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אואו...." - קריאה שמהדהדת על פני הסרנגטי וזוכה לתגובה הולמת מבעלי החיים הנמצאים באזור.
בדקה ה־90 ביטלתי את הנסיעה בגלל הגב הדפוק שלי וכאבי התופת שהוא גורם לי. חששתי שהנסיעה היומיומית ברכב השטח בדרכים לא דרכים תגרום לי נזק בלתי הפיך ותדפוק את הטיול למקסי לוי, חברי לנסיעות, ולשני אורחים שעמם תוכננה הנסיעה - אם במקום ליהנות מהמסע הם יצטרכו לדאוג לשלומי ולבריאותי. ביטלתי ונשארתי בארץ. הם נסעו והבטיחו שיתעדו כל רגע ממה שיראו.
מקסי העביר לי כ–4,000 צילומים יפהפיים, בעיקר מהמראה הנפלא של חציית נהר המארה על ידי מאות אלפי גנו וזברות בדרכם אל אזורי המרעה.
הנה שיעור קצר בטבע: עבור בעלי החיים, מישורי הסוואנה האדירים, המשתרעים משמורת הסרנגטי שבצפון טנזניה ועד שמורת המסאי מארה שבדרום קניה, הם בית הגידול הגדול והעשיר ביותר בעולם. מדי שנה, בערך בחודש אוגוסט, מתרחשת באזורים אלה אחת מתופעות הטבע המרשימות בעולם: "הנדידה הגדולה". זהו פלא טבע מדהים שבו רועדת האדמה תחת פרסותיהם של מיליוני גנו, זברות ואנטילופות, הדוהרים בעקבות הגשם בחיפושם אחרי אוכל ומים, במאבק ההישרדות השנתי.
כל גנו יעבור במסע זה 800–1,000 קילומטרים ובמהלכו יארבו לו התנינים בנהר וביבשה ימתינו לו האריות, הנמרים, הצ'יטות, הצבועים וטורפים אחרים - שיקיימו את חוק הג'ונגל שעל פיו רק החזק שורד.
אלפי פרסתנים ישברו רגליים או יימחצו בנהר בעת החצייה ויהוו טרף קל לתנינים. על היבשה ימתינו להם להקות של אריות וחבורות של צ'יטות וחיות טורפות אחרות ויעשו חגיגות מזון גורמה, תוך שהם מגלים את כישורי הציד המופלאים שלהם אל מול מבטיהם הנרגשים של תיירים מכל קצווי העולם, המגיעים בתקופה זו של השנה כדי לחזות במראות המדהימים.
2. אני נשארתי בג'ונגל המקומי. החיות המקומיות מוצאות אלף דרכים להוכיח את אכזריותן ומפתיעות בכל פעם מחדש. אצלנו חיית הטרף נכנסת לכלי רצח המכונה "מכונית". לפני שהיא מניעה את כלי הרצח, החיה דואגת למלא את כרסה במה שכינו האינדיאנים "מי אש", סם נוזלי מסוג אלכוהול, ההופך את המשתמש בו במקרים רבים לחיה רצחנית שלא מבחינה במי שעומד מולה, ו... בום - החיה הרצחנית מחסלת נער תמים שעמד עם חברו לפני מעבר חציה, ופוצעת את חברו באורח קשה.
בג'ונגל המקומי רבה חיה צעירה בת 17 עם חיה אחרת בת גילה, בשמורת טבע הנקראת "ישיבה" בג'ונגל של מודיעין עילית. החיה האכזרית שולפת סכין ודוקרת את החיה האחרת, וזו מתבוססת בדמה. חיות האדם עדיין לא אוכלות זו את זו, אבל מי יודע? גם זה עוד עלול להתרחש.
בשמורת הטבע בחוף הים של קריית חיים משוטטות שלוש חיות שאינן מבנות המקום. חיות אחרות מזהות את הפלישה ומבצעות לינץ' בשלושת הפולשים. בג'ונגל המקומי כנופיות של חיות טרף נלחמות על טריטוריה בעזרת אקדחים, מטענים ודקירות סכינים. הכנופיות של חיות הטרף מחסלות ללא רחם, ובין הקורבנות שלהם נקבות וגורים צעירים. חיות הטרף המקומיות הן אכזריות לא פחות מצ'יטה שטורפת אנטילופה או מהאריה שנועץ שיניו בגרונו של הבופלו. החיות בג'ונגל האוריגינלי באפריקה - ובג'ונגל המקומי - אוהבות דם.
3. האריה נחשב מלך החיות. אם להקת הלביאות (המלכות) שמסביבו לא תצודנה עבורו, סיכויו לשרוד תקופה ארוכה שואפים לאפס. אריה שיעזוב את הלהקה בשל זקנה או פציעה בקרב עם אריה צעיר שקרא תיגר על שלטונו, יהפוך תוך זמן קצר לטרף לצבועים ולעופות הטרף, ואלה ירחפו מעליו ויתקפו ברגע שהוא לא יהווה סיכון.
כשהוא בשיא כוחו האריה המלך שוכב עם לביאותיו, ונחשב לשיאן עולמי במספר הפעמים שבהן הוא משנגל את מלכותיו בתקופת הייחום. האריה ששולט בנו בג'ונגל המזרח התיכון היה מת לשנגל כמו האריה בג'ונגל. אם חלילה עיניו יפזלו, המלכה שלצדו תקרע לו את הצורה.
האריה השליט אצלנו בג'ונגל הנקרא "ישראל" שולט בעזרת להקה כנועה, הסרה לפקודותיו, ממלאת את הוראותיו, ללא סיכוי להתמודד מולו כשהוא בשיא כוחו. אבל ברגע שיעשה טעויות או יראה סימני חולשה, הם יזנבו בו ויתחילו לנשוך אותו נשיכות קטנות ומזיקות, ואלה יחלישו את כוחו עד שייאלץ לפרוש ולתת למלך חדש, כוחני וערמומי לשלוט בג'ונגל המקומי.
להבדיל מסימבה מלך האריות, ביבי מלך היהודים לא מסתפק בטריטוריה שלו. הוא רוצה עוד שטחי מחיה, הוא פולש לשטחים של חיות אחרות ומצפה שהן תשתחווינה לפניו, תיכנענה בלי קרב ותוותרנה על כבודן. החיות בג'ונגלים שסביב הג'ונגל שלנו לא מוכנות להיכנע. ביבי שולח את צבא האריות והלביאות שלו לקרבות ולהיתקלויות. הדם ניגר, הכאב רב, אבל ביבי האריה לא יודע שובע. אנשי הוודו שלו, המכשפים המקושרים עם גרמי השמיים מאיצים בו להמשיך במאבקים על הטריטוריות שמסביב לממלכה שלו. האל הגדול לצדך, הם אומרים לו, הוא הבטיח לך את הארץ מהים עד הנהר.
חלק מהחיות שבפיקודו ששות אלי קרב. החיות החכמות יותר מנסות לעצור בעדו, ללא הצלחה. כמו היוונים, הרומאים, הפרסים, האשורים והמצרים - הוא מאמין שיוכל להרחיב את גבולות האימפריה. בסופו של דבר הוא יפול כמו אחרים שניסו. בינתיים נתיניו ושריו ויועציו ועושי דברו מרמים, מזייפים, גונבים, משחדים, מתעללים, והג'ונגל הפך למקום בלתי נסבל לחיות בו.
אני מביט בתמונות שצילם חברי מקסי. מלך ומלכת הסרנגטי האצילים מלאי הוד, הדר ועוצמה. אני משווה אותם לצילומי המלך והמלכה המקומיים, ואין לי ספק את מי אני מעדיף.