נשיאותו של דונלד טראמפ מעניקה לנו שפע בלתי מוגבל של רגעים בלתי נתפסים, כאלה שעד לאחרונה לא היה אפשר אפילו להעלות אותם על הדעת בחדרי חדרים. בכל פעם שנדמה לנו שזהו, הגענו לתחתית החבית, נשמעות דפיקות עמומות מלמטה ומתברר שיש עוד לאן לרדת. בכל פעם שאנחנו מעריכים שהנשיא האמריקאי לא יוכל להיות אינפנטילי יותר, בוטה יותר, בלתי נסבל יותר, חסר אחריות יותר, אנטי־דמוקרט יותר, גס ובהמי יותר - הוא עושה משהו שמחריב את ההערכה הזו ושובר את השיא הקודם. הוא אפילו לא מתאמץ בשביל כל זה. הדברים באים לו באופן טבעי.
מי שמכיר את טראמפ ועוקב אחריו שנות דור (לי יצא להתחקות אחריו מקרוב בשנות ה־90, כשהייתי שליח "מעריב" בניו יורק), מבין שזה האיש. "זה מה שיש ועם זה ננצח", אמר פעם רפול. אז טראמפ לקח את האמירה הזו קדימה: כזה אני, וכך אנצח. או בשפתו: גם אם אטייל במורד השדרה החמישית בניו יורק ואירה להנאתי באנשים, עדיין יצביעו עבורי.
הדמיון בין עלילות טראמפ להרפתקאות נתניהו מדהים: החקירות, האדמה הרועדת תחת המנהיג, ההתקפות האובססיביות על התקשורת, הניסיון לקעקע את מוסדותיה הממלכתיים של המדינה, הנרקיסיזם הקיצוני, המקורבים הבוגדים בזה אחר זה וחותמים על הסכמי עדי מדינה. האמונה המיסטית ש"המדינה זה אני" וההכרזה על כל מי שלא סבור כך כ"אויב העם". המוני התומכים המשולהבים המתייגים כל פיסת אינפורמציה שאינה מחמיאה למנהיג כ"פייק ניוז" ומאמינים בתיאוריות קונספירציה אפלות וחובקות עולם, שבהן חברו כל שונאי ישראל (או אמריקה) באשר הם כנגד ראש הממשלה (או הנשיא) המכהן, כדי להרעיל את בארות העם, וכו' וכו'.
ועדיין, נתניהו אינו טראמפ. נתניהו הוא פוליטיקאי מסודר, מחושב, מתוכנן, קפדן, בעל תפיסת עולם סדורה, תוכנית מדוקדקת, ניסיון רב וארגז כלים פוליטי קטלני. נתניהו הוא דג קר מזג, בעל שליטה עצמית מושלמת, ממוקד מטרה ומחושב. טראמפ הוא ילד מגודל, אימפולסיבי, עם אגו עצום, יכולת ניהול פוליטי אפסית, שליטה עצמית סמלית וצמא עצום לכבוד וחנופה. נתניהו חושב אין ספור פעמים על כל מילה בטרם יגיד אותה. טראמפ קודם אומר (או מצייץ), אחר כך חושב (אם בכלל).
הטור המלא - ב"מעריב סופהשבוע"