הפעולה לא הפתיעה אף אחד מבני משפחתו ומכריו, אבל העיתוי - כן, זה באמת הפתיע. ביום שני, מתישהו בשעות הצהריים, אחרי 13:25 זולו־טיים אבל לפני 16:30 (דוח החקירה לקוי בעיקרו, ונסמך על ראיות לכאורה של צוות עובדים מבוהל, והודאה שנלקחה מקטין ללא נוכחות הוריו), טיפס הנסיך הקטן שלי גיאצ'ו על גדר פינת החי בבית ספרו, זינק ונחת בתוכה, פתח את השערים, והוציא לחופשי את הארנבות והארנבים שהיו כלואים בה רק כדי לשמח את ילדי הבצפר. פייק ניוז מהרגע הראשון בסטאלג החינוכי, אבל זה מה שיש.
הודעה על ביצוע העבירה החמורה נמסרה לאמו של העולל, וטוב שכך. אם הייתה נמסרת לאביו, זה היה עלול להיות מבוא לרעידת אדמה 8 בסולם ריכטר.
"מאמי, אל תשאל", סחה לי כיפוש בטלפון, "גיא פירק את פינת החי בבית הספר".
נו, אז מה קרה? איפה היה הצוות? למה לא שמרו אותו אזורית לוחצת? לא הזהרנו אותם שהילד זריז, אתלטי באופן מחשיד לאדם לבן, עם כוח מתפרץ של יוסיין בולט? הרי ביום רביעי נפגשנו עם ה"בראס" של הסטאלג והזהרתי אותם שלילד יש יציאה מהמקום נדירה בעוצמתה, ושהוא מפתח מהירות תוך כדי כך כמו פומה. הזהרתי, תגידי לי את! כן או לא?
"מאמי, די. אתה לא תתחיל להרצות לי עכשיו על ספורטאי שאתה מעריץ ולחפור לי במושגים שאני לא מבינה. הוא לא בסדר, זה לא המערכת". תקשיבי לי טוף־טוף! הוא בן 6, ראבק! רק אתמול נכנס למאסר. את יודעת שבכל הליך של כליאה בבית סוהר יש תקופת מעבר, עם השגחה מיוחדת? על מה את מדברת איתי? למה תמיד את מגינה על השלטון הכפייתי ולא על זכויות הילד? מה הוא מבין? בעולמו הילדותי גן חיות באמצע בית הספר נראה לו לא תקין, אז הוא תיקן. מה קרה? הוא שדד קשישים? טוב, אני אגש לשם ואבדוק מה קורה.
"לא, אתה ממש לא", קבעה גברת אלפא של הבית, "אני אסע לשם ואבדוק מה קרה. אעדכן אותך". טוב, בסדר, הגבתי. דיר באלאק לכעוס עליו, הוא צדיק הילד שלי, וגם אם שגה איי־דונ'ט־גיב־א־פאק. "בסדר, מאמי. רק שתבוא אחרי הרדיו, תסביר לו שלהיכנס לתוך פינת החי, זה לא בסדר. לאב יו". הגעתי אחרי השידור. הצדיק כבר סיים לרצות את עונשו אצל אמו. נשללה ממנו צפייה בערוץ הילדים המפגר בטלוויזיה, ובמקביל נלקח ממנו האייפד. הוא שכב במיטתו והעמיד פני ישן, כשהוא מוצץ את אגודלו.
רכנתי לעברו כדי לנשק אותו, והוא פקח את עיניו בחיוך זורח. מה נשמע, גבר?
"הכל בסדר, גבר".
למה שחררת את הארנבות?
"ראיתי אותן, אבא. הן היו נורא עצובות, כשהביטו בי. והן אמרו לי שעצוב להן נורא".
איך הן אמרו לך? ארנבות לא מדברות.
"בחיי, אבא. הן דיברו איתי בקודים, כמו שהענק הירוק מדבר איתי. אני יודע לדבר קודית, בחיי".
תקשיב לי. הארנבות לא שלנו, אז אסור לעשות את זה. הבנת? הן של מישהו אחר בבית הספר. וגם טיפסת על הגדר, וזה מאוד מסוכן. היית יכול ליפול ולהיפצע. אתה מבין על מה אני מדבר איתך?
"כן, אבא. אבל החזקתי חזק כמו שלימדת אותי. ותמיד היה לי רגל בתוך הגדר, וגם שקפצתי, תכף התגלגלתי. אתה מבין? שמרתי עלי".
יופי, זה הכי חשוב. אמא ואבא יטפלו בכל, קום, תן לי חיבוק ולך לישון. אני שומר עליך, חיים שלי. אל תדאג מכלום.
# # #
הלכתי לאכול והקשבתי לכיפוש מתארת לי את מסכת האירועים עם ההנהלה. "הם מבוהלים, מאמי, זה רק היום השני שלו בכיתה א'", אמרה. מבוהלים? וואו, אני נפעם. שיבלעו כדור נגד בהלה, כדור קטן עושה כיף גדול. מה כבר קרה? אז הארנבת ברחה, ונכנסה לשיר של פורטיס. מישהו בטח תפס אותה, ועכשיו אוכל ארנב ממולא ברוטב יין אדום. גם אני אכלתי פעם כזה בטולוז, במסעדה של שני כוכבי מישלן. נשבע לך היה טעים, אם כי נורא נעצבתי שה"גרסון" הסביר לי באמצעות שתי אצבעות על הראש, שאכלתי לה־פן. בסדר, תעבור להם הבהלה, אל תתרגשי מהסטאלג הזה, כפרה, יש לנו עוד 12 שנות מאסר, בלי שליש על התנהגות טובה. דפדפי, ונתקדם על החיים שלנו. הילד היה כלוא חמש שעות בחדר עם עוד ילדים מסוממים מריטלין. יצאו לחצר של הסטאלג, והארנבות העצובות עשו לגיאצ'ו דז'ה וו. בואי לא נעמיד אותו לדין על זה, אוקיי?
"אתה יודע שאני אוהבת אותך", ענתה כיפוש הפדגוגית. "אתה חיים שלי, אבל לא מדובר בך אלא בגיא. הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, הוא במסגרת. ואתה לא דוגמה חינוכית, שאתה עושה רק מה שבראש שלך כל חייך, ואתה חריג, גם אם אתה לא אוהב את ההגדרה הזו. הוא חייב להסתגל למערכת, הוא לא לבד. אל תזלזל בזה. אני מבקשת שלא תתחיל מלחמה עם בית הספר. תן לי לנהל את זה. אתה לא רואה את עצמך שאתה מתחיל להשתגע. אתה מגודל, ועוד הקול שלך, הם נרתעים ממך. תבין גם את הצוות, יש להם אחריות על מאות תלמידים, גיא לא לבד שם".
כיפוש, מסתובב לי הראש באמא. כל היום אנשים דרכו עלי, התנחלו לי באוזן. בואי נראה סדרה בנטפליקס, ננקה קצת את האונות במוח, מהטמטום מסביב.
"בסדר", היא ענתה, "אבל אני מבקשת: שום מילה ומריבות עם הסגל".
הקצתי, הבית ריק. הילד כבר נכלא, אמו בעבודה, נסעתי לקפה. הג'מעה הגיעה לאטה, ועדכנתי אותם. הם היו מלאי הערצה לנלסון מנדלה של הארנבות. רק ברזי "הפח", הפדגוג הידוע שלי ב־37 השנים האחרונות, היה מודאג. הפולני הזה תמיד רואה את חצי הכוס הריקה.
"קוף, קוף", הוא אמר, "אתה כל כך מטומטם, שזה מזעזע. אני גידלתי כבר שלושה ילדים שאתה מכיר אותם, כל אחד אקזמפלר בתחומו, הם עלו לי גם מיליונים וגם בריאות, אבל הם מצליחים בגדול. בוא ננסה למזער נזקים. מישהו כבר אכל את הארנבת, חבל שזה לא אני. אולי נלך לחנות חיות ונקנה עשר ארנבות, אפילו 30, ונשקם את פינת החי של בית הספר. לפני הכל תיקח אחריות על מה שקרה, תראה רצון טוב. מה אתה אומר? אולי פעם אחת תקשיב לי, לא כמו במקרה של הכלב, כשלא הקשבת לי, והבאת חיית טרף הביתה? מי אמר לך שהיא תגדל להיות נמר? נו, תגיד לאברם מי אמר לך?".פח, שחרר אותי באמש'ך. כיפוש מטפלת בזה, הבטחתי לא להתערב, ואתה כבר גורר אותי למעורבות.
רוברט התפוצץ מצחוק כאשר שמע על פרשת שחרור הארנבות. "קוף, הילד מטריף, אבל מה יהיה? אתמול הוא לא אהב ארנבות בכלוב, מחר הוא לא יאהב ניסויים במעבדה, ואז הוא מחבר תרכובת של ברום וניטרו־גליצרין, מדליק קצת, ופוף, הלך הבצפר. הילד צריך גבולות, אל תעודד אותו, תגער בו! גם את סנדי לא רצית לשלוח לאילוף בפנימייה, אז היא אכלה לכם את כל הבית, ואיך זה נגמר כולם יודעים. מספיק פסיכי אחד כמוך בבית. כיפוש תקרוס, אני אומר לך".
שימון ישב בשקט ועלעל בעיתונים. "עזוב אותך מהפסיכים האלה, שעושים מזה מגה־אירוע", אמר, "זה הילד, הוא מדהים, אל תיקח ללב. נדבר עם מי שצריך בשקט, וכל האירוע יירגע. תקשיב לברזי, נגמור רע. 30 ארנבות, נו אני שואל אותך, הוא נורמל? הוא בטח רוצה גם זכרים וגם נקבות, שיתרבו ועד פורים יהיו שם 150 גורים. תשאיר לי, אני אפעל בתיאום עם כיפוש - אתה לא מתערב ולא בא אומר מילה. הכל יהיה בסדר. להרגיע, להרגיע, הסורים עוד לא על הגדר ולא יורים".
# # #
כולם הלכו, נהיה לי שקט בראש, ודפדפתי קצת בסמרטוטי־העיתונים. איזה יופי? איגוד השידור האירופי רוצה לקחת את המדינה בשבי, בשביל לארגן כאן את האירו־ביזיון. זה לא שהסטונס ויו־2 או קולדפליי באים להופיע כאן, אלא כל מיני כליזמרים מ־43 מדינות, שאני נשבע שאם הם מופיעים אצלי בדשא מתחת לבית - איני פותח שלב בתריס החלון כדי לצפות בהם.
הרגע היחיד שמעניין אותי במיוזיק־קונטסט של הגייז באירופה, זו ההצבעה. עד אז אני לא צופה. כי בהצבעה אני נהנה לראות כמה שונאים אותנו, כל המדינות שביבי מתגאה בהן שאוהבות אותנו. אני, בניגוד אליו, לא צריך לשקר לשום מצביע בבייס, ורשאי להאשים את כל אירופה שהיא ניאו־נאצית, ונהנה מהרגע.
אבל להסכים לדרישות של ה־EBU זה כבר יותר מדי. ההפקה כאן תעלה מאות מיליוני שקלים, כי מעולם, אבל מעולם, הפקה ציבורית לא עמדה בתקציב. חריגה של 30 מיליון תהיה צ'יפס; גם התאגיד עוד לא הוכיח לשום אזרח שהוא מעניין מישהו - הרייטינג האפסי הוא הוכחה לטיעון.
אבל הסוגיה החשובה ביותר היא המימון כולו. בישראל חיים מאות אלפי עניים, שמתקשים לממן את הוצאות המזון לתקופת החגים הקרובה. עלות של חבילה בסיסית היא כ־300 שקל. אולי במקום לארח את הלהט"ב האירופי, תשתמש המדינה בכסף זה כדי לממן אוכל לעניים? סתם רעיון שנוגד את התפיסה השלטת כאן באגם הדרעק: "אם אין לחם, שיאכלו עוגות", כי המדינה סומכת על עמותות וארגונים חברתיים, שמחפשים תורמים לאוכל לאזרחים.
הא, איזה יופי. עוד אופורטוניסט שמשתמש בכספי ציבור לקידום אישי, השר זאב אלקין. האיש שחבר בקואליציית האפסים שמנהלת אותנו כאן ומתמודד על ראשות העיר בירושלים, לקח מהקופה הציבורית 700 אלף שקל כדי לנאום בכנס פרטי של חברת החדשות של ערוץ 2. איפה הממונים על טוהר הליך הבחירות? מה זה הקטע הזה שאדם מכניס יד לקופה ועושה בכסף מה שבא לו, ועוד מצטדק בטיעון "הנאום לא היה פוליטי". רגע, רגע, מי נאם? לא פוליטיקאי מאגם הדרעק? אז איך זה לא פוליטי? אני לא מצליח להבין איך היועמ"ש עוד לא הורה לו מיד להחזיר מכספו האישי את הכסף לקופה הציבורית. אבל אני כסיל ידוע, אז לא חייבים להסביר לי את המדיניות לגבי כספי המסים שלי, או של אזרחים אחרים.
אגב, גם הרעש הלבן סביב מוניקה לוינסקי לא ברור לי. הגברת "ג'אפ" מאמריקע פרצה לתודעה הציבורית בעקבות פרשיית מין עם הנשיא ביל קלינטון לפני 20 שנה. מאז היא עושה מהאירוע פרנסה יפה, שאפו. מבחינתי אין שום הבדל בינה לבין סטורמי דניאלס, שחקנית פורנו שמכרה את עצמה למועמד לנשיאות אז, דונלד, הבן של פרד הגרמני.
ההבדל היחיד בעצם מתבטא במציאות שלפיה סטורמי לא מתביישת ומצהירה: זו אני. מוניקה מסתובבת בעולם ומגנה את הבריונות ברשת. זה לגיטימי, כמו כל פרנסה, אבל על מה בדיוק היא מלינה? על מה היא רוצה שידברו איתה? על תהליך ההמסה של הקרחונים בגלל אפקט גז החממה? דחילק גברת־נסיכה־יהודייה, פרצת לתודעה בגלל ראיות שאת סיפקת עם השמלה המפורסמת - אז רק זה מה שמעניין בך. נקודה. את לא רוצה להתראיין על מה שקרה בפעילות המינית עם קלינטון, זכותך. פלורנס נייטינגייל את לא.
מצד שני, הפרובוקציה עם יונית לוי השיגה את מטרתה. הוועידה הזו, הנושאים בה והמשתתפים בה, עניינו את הציבור כמו נפיחה ברפת של באר טוביה. אז שילמו למוניקה כמה לירות, ביג דיל. בשנה הבאה אפשר להזמין אותי, אני בא בשביל אלפיים דולר בלי מלון והוצאות אירוח, ואגרום לפרובוקציה שערורייתית יותר, על גבול הביזאר. יונית תוכל לראיין אותי גם באנגלית, ושאפשר יהיה לשלוח פושים לכל העולם ואשתו. כי באירועי ביזאר כמו הוועידה הזו, שבה החליפו אוויר באולם, אני שוחה כמו דג באקווריום.
# # #
אמא שלי על הקו. מה קרה, אמא? "לא קרה כלום, איך הנכד שלי מתאקלם בבית הספר?". הוא מאוד אוהב, אמא. אתמול הוא שחרר את כל הארנבות מפינת החי או הליטוף, או השד יודע מה. מה את צוחקת, מה? "אוי רוני, האמן לי שיש אלוהים בשמיים. הוא רואה הכל ומארגן את ההתחשבנות עם כולם". בסדר, אמא. אני בעבודה, אני מאוד עסוק. "כן, רוני, אתה תמיד עסוק, כשאין לך תשובות בשבילי. מה שאביך ואני סבלנו ממך בבית הספר, אתה חווה עכשיו עם הבן שלך. לא משנה כמה ניסיון צברת עם הבנות, בן זה משהו אחר, ואני יכולה להעיד". אמא, אני הייתי תלמיד טוב בכיתה א'. הוא קצת שובר לי את השיאים.
"היית טוב בכיתה א', כי כבר ידעת לקרוא. והמורה סימה הבינה אותך, וכיוונה אותך לסייע לילדים שלא ידעו. אתה אולי שכחת, אבל אני לא שוכחת. אתה פרצת את כל הכלובים של פינת החי בבורוכוב, כשהיית בכיתה ג'. הארנבות חיסלו את כל גן הירק, והיית מאושר מזה. אני חייבת להגיד לך שאבא שלך ואני היינו מאושרים פחות כשאורי המנהל קרא לי לבית הספר. אני פעמיים־שלוש בשבוע הייתי בבית הספר, אתה שכחת, אני יש לי זיכרון מצוין. אני זוכרת הכל. שרית חייבת להקשיב לי, וללכת למכון אדלר. זה הציל אותי, אבל בעיקר הציל אותך".
אמא, עשי לי טובה. מה שאני זוכר ממכון אדלר, זה את הפסיכולוג אחי יותם, שהואשם בעבירות מין כלפי מטופלים. וגם אבא אמר לי לא ללכת איתך, כי ישטפו לי את הראש בשטויות.
"תמיד יש לך תשובות לא לעניין. האישומים כלפיו היו שטויות. ואבא שלך? נו, מבין גדול בפסיכולוגיה הוא לא היה. אבל לפחות הוא לא הפריע לי לחנך אותך, ולעשות ממך בנאדם. אני אתקשר לשרית, ואני אכוון אותה. היא לא חייבת לעבור עם גיא את מה שאני עברתי איתך. היא צריכה לפעול מהר, לא לחכות לנסים".
בסדר, אמא, הרשות נתונה. רק שהתיק לא ייפול עלי, אני לא בנוי לפגישות כאלה, כן? את יודעת מה אני חושב על אכילת ראשים של שרלטנים. זה לא בשבילי.
"הכל אני יודעת, גם מה שאתה חושב שלא ידעתי, וגם מה שהתאמצת כל חייך להסתיר ממני. אבל אמהות תמיד יודעות הכל, גם אם אתה חושב שהצלחת לעבוד עלי, אז רק תדע שאף פעם לא הצלחת". טוב, אמא, קוראים לי, אני נכנס להקלטה. אדבר איתך, ביי.
# # #
שרונההההה, בואי הנה. "מה אתה צועק, אני כאן", השיבה המלצרית אצל חיים בקפה. תביאי לי אספרסו כפול, ומים עם פלחי תפוז וג'ינג'ר. תדליקי את המאוורר ונקי את המאפרה. לא, אל תעני לי. אני לא מקבל קהל מעכשיו עד להודעה חדשה. הרגתן אותי, נשים, הרגתן. אני צריך מנוחה לראש, צפוף לי בתוכו.