בכל כיפור אני ישן טוב. אז בכיפור שלשום נתתי 19 שעות שינה. הבית היה ריק, כרגיל בצום, כי כיפוש והנסיך יצאו לצום אצל משפחתה.
אחרי הארוחה המפסקת, שאכלתי עם חברים ש־90% מהם בכלל לא צמים, נשכבתי לנמנם בשש בערב והתעוררתי ב־12:50 למחרת - בדיוק שעה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים בתשל"ד. מיד כשהבטתי בשעון לברר מה השעה, נזכרתי במלחמה ההיא. הייתי אז בן רבע ל־15 שנה, נער מטומטם לגמרי שחווה עוד מלחמה, אחרי שלא הספיק לשכוח את מלחמת ששת הימים, שהתבטאה ב־42 ימי מילואים של אביו.
בפרספקטיבה על 45 שנים שחלפו מאז, לא הפנמנו כציבור שום לקחים מהכמעט־אסון־קיומי ההוא. אז לא היו ימ"חים מאורגנים למלחמה, אבל גם 33 שנים מאוחר יותר, במלחמת לבנון השנייה, לא היו ימ"חים לקרב מול כנופיות חיזבאללה, ומאז לא עמדנו במבחן. ההבדל התבטא רק בסוג הניקיון שרצה הציבור בהנהגה שלו. ועדת אגרנט הביאה לשבר עצום.גילינו שההנהגה היא פארש, בשר ודם כאחד האדם, אבל עטוף באגו של טיפוסים שהאמינו שהם גדולים וחכמים מהאנושות כולה. ב־2006 ארגנו גם איזו ועדת חקירה (וינוגרד) עלובה ומסואבת, רק ללא המנדט לזרוק את כל ההנהגה לפח ההיסטוריה, מפני ששוב חטאו מרכיביה בחטא היוהרה ונגררו למלחמה שבה חטפנו נוקאאוט משפיל, שהתבטא גם במותם של אזרחים בעורף.
בחזרה לתשל"ד. סיפרו לנו בחלוף השנים שגולדה מאיר שקלה להתאבד. בסדררר. ל־2,673 החללים שנפלו בגלל הביזיון של ממשלתה לא ניתנה אז אפשרות לשקול לסיים את חייהם. הם מתו כי לא הייתה להם ברירה. מפקדיהם ומנהיגיהם הפקירו אותם למוות.
קמו אז תנועות מחאה ומפלגות עם אווירה של מחאה ששינתה משהו לכאורה, אבל שוב בלע הסיאוב הפוליטי הכל. והנה אנחנו כאן, 45 שנים מאוחר יותר, עם השלטון המושחת ביותר שידע העם היהודי לדורותיו: רה"מ, שר הפנים, שר הרווחה, יו"ר הקואליציה ומקורביהם נחקרים על עבירות חמורות שכרוכות איך לא, בכסף אישי.
השינוי שעברנו כחברה ב־45 השנים האחרונות מזעזע ומחפיר. הזדהמנו ושכחנו את כל הערכים שעליהם חונכנו בילדותנו במדינה, שנבנתה על אפרם של שישה מיליון קורבנות השואה. אז, ב־73', שכחנו להודות להנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה של ריצ'רד ניקסון ומחולל רעיון הרכבת האווירית (ציוד לוחמה) שהציל אותנו מחורבן, ואפשר לנו לשנות את המצב בסיני. שכחנו להודות לקונדוליסה רייס, מזכירת המדינה של ג'ורג' בוש ג'וניור, שזרקה בשבילנו את הסמרטוט הלבן לזירת הקרב עם כנופיית חיזבאללה לפני 12 שנים.
מאז תשל"ד אנחנו לא מסוגלים לנצח במלחמה, מקסימום לסיים בתיקו - אלא שהיריב הצטמצם בגודלו ממדינות כמו מצרים וסוריה של אז לארגוני טרור שציוד המלחמה שלהם פרימיטיבי, ואף אינו דומה לזה של הקרטלים בקולומביה או במקסיקו. אגב, הקרטלים עשירים יותר.
ברור שמאז ועד היום יש כאן יותר רמאים ושרלטנים בחליפות ועניבות, שמספרים לנו כמה אנחנו חזקים, ויש הטוענים אפילו מעצמה של ממש. ואין מוטי אשכנזי מודל 73' שימחה ויאמר לכל ערימת הבדיה הזו - רבותי, אתם אפסים, אתם לא דומים לכלום שמזכיר, אפילו ברעיון, הנהגה של מדינה דמוקרטית.
המצב הגיאו־תיאוקרטי באזור שלנו השתנה. שום ארגון ביון עתיר טריליוני דולרים ויורו בעל טכנולוגיה מדהימה באיכותה, לא חזה את ההתפוררות בעולם הערבי ובחלק מהמדינות המוסלמיות שדיקטטורה צבאית או אחרת שולטת בהן כיום. ברור ששום ארגון ביון לא מודה בכישלון האבסולוטי, אבל אין צורך, כי הראיות בשטח. גם בגבולות שלנו, גם באזורים רחוקים יותר בים התיכון.
גם אצלנו העייסק מתפורר. הדתיים, בכסות של "הציונות הדתית", ממציאים היסטוריה משלהם, כאילו הם אינם שווים רק 7% מאוכלוסיית אגם הדרעק. הם יודעים הכל טוב יותר, גם בשביל החילונים.
חלקם של החילונים בבניית הארץ הזו נמחק לחלוטין מההיסטוריה. מדינת ישראל הוקמה בידי המתחזים לימין במאי 77'. את מה שקרה קודם מגדיר הימין הפסיכי והפאשיסטי (שרובו ככולו, והרוב המוחלט של נבחריו, אינם מסוגלים לצטט את כתבי האבות המייסדים של בית"ר וחרות) כחבלה במיתוס היהודי־ישראלי. יש כאן שמאל (אין פה כמעט בכלל, אבל כאילו) שמוצהר כבוגדני, וימין נאור ומתקדם, כפי שטוענת בלהט שרת המשפטים שלו.
יש לנו שר ביטחון פופוליסט, שהבטיח לחסל את הנייה תוך 48 שעות מרגע מינויו, אבל מאז הנייה רק מתעצם ומתחזק, ועושה כרצונו ברצועת עזה. יש לנו שר חינוך, ששואף להיות שר ביטחון, כי יש לו אג'נדה מוצהרת לחסל ילדים בני 8 שמשגרים עפיפונים בוערים - גם הוא יודע שהוא מרמה את הציבור - באיזה עולם מרושת בלווייני צילום ייתנו לנפתלי הגבר להרוג ילדים בני 8, 10 או 15? אבל נפתלי הוא גבר של ממש, לפחות בעיני עצמו, רק תנו לו לנצח, והוא יראה לכם שגם הוא לא יכול.
הרי איננו רשאים לטוס מעל סוריה בלי היתר מרוסיה ומארה"ב, ובכל תאונה שקורית אנחנו ממהרים להתנצל לפני הראיסים של העולם, ושולחים שוב אלופים ומומחים לצבא ולביטחון לנקות את האשפה מהחדר. כי בניגוד לספינולוגים של ביבי, שמספר עד כמה הוא אהוב ומוערך בעולם, ייתכן שמנהיגי העולם לא קונים את הסחורה הזו. בפשלה של ח'אלד משעל, יצא אריק שרון למלך חוסיין כדי לנקות את הזירה ולהחזיר את שני לוחמי המוסד הביתה, עם האנטידוט. המלך לא רצה לפגוש את ביבי, המלך שלנו. הוא רצה גנרל שהוא מכבד.
מחקר של נציב קבילות החיילים, האלוף יצחק בריק, קובע שצה"ל אינו ערוך למלחמה. אני לא מבין בזה, אני גם לא אבין, אבל אני מאמין לו. כי איזו סיבה יש לו להמציא מסקנות כאלה? מישהו בדק אם הוא שמאלני? כי אולי זו הסיבה למחקר ששום גורם שלטוני עוד לא אמר שייבדק לחומרה, כדי לתקן את כל הטעון תיקון.
העם היהודי בציון, תשע"ט, אינו בנוי למלחמות, כי אנחנו לא בנויים לספוג אבידות. עיינו בכרוניקה ממלחמת המפרץ ב־1991 צפונה עד היום, והפנימו עד כמה ההויה־פרנויה שולטת בנו. זו לא התקופה של מלחמות צודקות, מלחמת 67' או 73'. מעם של גיבורים, לדברי מנהיגיו שלא מפסיקים לשקר, עברנו להיות עם "מכיל", כי חוזקנו מתבטא ב"הכלה". יישובי עוטף עזה נחשפים לטרור יומיומי ופרימיטיבי, כבר 18 שנים ברציפות, על אף מבצעי גבורה ב־2009 וב־2014 שבהם איבדנו עשרות חיילים בגלל ירי דו־צדדי של כוחותינו על כוחותינו או בגלל שגיאות מטומטמות כמו הצבת שטחי כינוס בטווח פצמ"רים. המרגמות היו יעילות במלחמת העולם הראשונה, אבל אנחנו עדיין סופרים גופות בגללן.
בשנות ה־50, בתקופת הפדאיון, ידענו להגיב, אם כי בשיטות שאינן מקובלות כיום. כל מיני צל"שניקים שמאלנים־בוגדים, כמו מאיר הר־ציון וגיבורים אחרים, הורידו כפרים ובסיסים צבאיים בעורף האויב. מזל שלא היה לנו את ביבי, ליברמן ובנט שיודעים הכל על הכל, אלא רק את דוד בן־גוריון ואת אריק שרון. הראשון כמובן הוא שמאלן בוגד, לפחות לדברי יורם שפטל, שנושא נאומים נגד מחולל המדינה, לטוב ולרע, בימי חמישי ברדיו 103. השני אופורטוניסט שהחליף מעונות פוליטיים לפי צרכיו - אבל לפחות ובניגוד להנהגה הקיימת בשנים האחרונות - ידע להחליט (גם ואולי בעיקר, החלטות שהתבטאו באובדן חייהם של מאות לוחמים מ־1982 ועד כולל ההתנתקות), ושליטי המדינות הערביות פחדו ממנו וכיבדו אותו. זו מציאות שאי אפשר להתווכח איתה.
# # #
טוב, סיימתי לחשוב על תשל"ד, התחלתי לחשוב על רעב וצמא. צמתי באמצעות שינה יותר מדי זמן, ואפילו לא בלעתי תרופות. אין את כיפוש שתכין לי אוכל. את הכיריים שרכשה שנראים לי דיגיטליים איני יודע להפעיל (ובכלל אני חלש באש, מאז שפינג'אן קפה שהכנתי בצור במרץ 83' שרף את האוהל של החמ"ל) כדי להכין לי חביתה. אז הסתפקתי בחבילת בייגלה של הילד עם גבינות. בד בבד פתחתי טוויטר ללמוד איך מעביר העם את יום כיפור. אז חלק מעוקבי נסעו לחו"ל, להשתטח על קברות צדיקים בפירנצה, פריז, לונדון, ברלין וניו יורק, וחלק מדווחים מה הם אוכלים בצום.
פתאום נתקלתי בציוץ מחילה של מירי רגב: "מבקשת סליחה אם פגעתי". יש למירי 90.9 אלף עוקבים, היא עוקבת רק אחרי 19. וזהו, פשוט סליחה אם פגעתי. מה זה "אם"??? היא לא יודעת אם במהלך תשע"ח פגעה במישהו או שכל בקשת המחילה הזו מהציבור היא פארש־על־פארש, על אף שהיא מצייצת יום לפני כיפור: "תפילת סליחות בקבר רבי מאיר בעל הנס. כמה תעצומות. מרגש".
אז מירי היא מלכת המחילה לכפרה שלי לתשע"ט. היא לא מבקשת מחילה, היא מתנה זאת ב"אם" היא פגעה במישהו. האישה חיה מלפגוע במישהו־מישהי־ובכולם בכלל. ממש כמוני, שגם מתפרנס מזה, אבל לפחות לא מתיימר להאמין שמישהו יסלח לי, רק כי מישהו שאהב לכתוב לפני אלפי שנים (ואולי גם התפרנס מזה), כתב שצריך לבקש סליחה מהשם ומהציבור.
האמת, שגם מירי לא מאמינה, כמוני, אבל היא משחקת את המשחק של מסורת המחילה. אם נביט היטב במילה מחילה ונוריד את היו"ד, נגלה את האמת: מחלה.
90 אלף עוקבים של מירי, פלוס בני משפחה, שווים הרבה קולות במרכז הליכוד. אני משוכנע שלא כל מצביעי מרצ, מפא"י, אין עתיד והרשימה המשותפת עוקבים דווקא אחריה. אז שיחקת אותה, מירי, את יכולה כבר מאתמול, יום חמישי, להמשיך להתפרע ולטנף כרגיל - ובעיקר לפגוע בקהלים שלמים - ותשתדלי בתשע"ט לא לפספס מישהו.
גמר חתימה טובה כמובן.
הלאה. לבּנה עם זעתר ובייגלה היא מעדן, גם גבינה עם בצל מטוגן, וזו עם הפלפל החריף. אני חייב לכלול אותן בתפריט שלי לא רק כשאין איפה לאכול.
או הנה נפתלי הגבר בציוץ לא אמין, כרגיל, גם לקראת יום כיפור. יש לנפתלי 189 אלף עוקבים, וכך כתב המנהיג בשאיפה: "לפני 45 שנה פתחו המצרים והסורים במתקפת פתע על חיילינו בסיני וברמת הגולן. הממשלה לא הנחיתה מכת מנע מחשש מה יגיד העולם. כחבר הקבינט הביטחוני וכמי שחווה את שדה הקרב, אני נשבע שאעשה כל שבידי למנוע מחדל כזה, ולמנוע מלחמה. ואם בכל זאת תפרוץ - לנצח".
וואו, כמה שקרים בציוץ אחד!
נפתלי השרלטן, שהיה עולל בחיתולים בתשל"ד, בודה מציאות כפי שהוא רגיל ביומיום. לא הנחתנו מכת מנע - כי המודיעין והמטכ"ל לא האמין לראש המוסד צבי זמיר, שקיבל מידע מאשרף מרואן. לא רק גורמי הביטחון, אלא גם ואולי בעיקר גם הקיבינימט דאז, שכונה "המטבחון של גולדה".
נפתלי הגבר היה חבר קיבינימט ביטחוני־מדיני גם ב־2014, כשסיימנו בתיקו מבחיל עם חמאס. מה הוא עשה במלחמה הזו? שלח רב צבאי ראשי בדימוס לרגל בחמ"לים, ונפגש עם מח"ט דתי בחדרי חדרים כדי לקבל מידע עדכני שלא באמצעות מומחי הערכה ומומחים לביטחון (קצת יותר מנפתלי הגבר שהוא רס"ן במיל') שמדווחים לקיבינימט שהוא חבר בו. אחרי המלחמה האשים את כל העולם ואשתו, הצהיר שהוא ידע על איום המנהרות, אבל לא הקשיבו לו. אפילו ביבי, שאינו האדם האמין באנושות, הוכיח לתקשורת באותות ובמופתים, עם פרוטוקולים והקלטות, שנפתלי היה שותף לכל הביזיון שהיה כרוך בטיפול במנהרות, ערב מבצע צוק איתן.
בכל מקרה, נגיד שכן ידע ופעל, רק נגיד. מדוע לא הפיל את הממשלה משיקולי טובת הציבור? רק כי הוא אוהב את הכיסא, ואוהב רק את נפתלי על הכיסא, אז נהרגו לוחמים ואזרחים במלחמה ההיא שנמשכה 51 ימים - הארוכה מאז מלחמת הקוממיות - אבל גם נפתלי נמנע מלקרוא לה מלחמה, והיה שותף להגדרת המחדל כמבצע. למה? כדי לחסוך כסף על פיצוי התושבים. אז לכבוד השקרים ולכבוד ערב כיפור, אני מאחל גם לנפתלי הגבר גמר חתימה טובה. המשך לרמות ולקדם את עצמך על חשבון כספנו וגופותינו.
למה לא חתכתי לעצמי קצת ירקות? הבטלה תגמור אותי. אתנחם בענבים, שהמאמץ היחיד הכרוך בהם הוא שטיפתם. ארשום לעצמי תזכיר בסלולרי, להודיע לכיפוש שאסור להכניס ענבים למקרר, אלא אם נשטפו כבר. חייב להיות סדר.
הנה איילת שקד נפלה לי למשקוף של העין. 121 אלף עוקבים. שאפו.
ומה כותבת המיניסטר־אוף ג'אסטיס שלנו? "כנסת ישראל מעולם לא חוקקה חוק גזעני. לדעתי, היום הזה לא יבוא, אבל אם יבוא, אותה כנסת ארורה לא תציית לבג"ץ. זה יהיה חורבן המדינה שלנו".
היא צודקת איילת, אנחנו לקראת החורבן - גם בגלל חוק הלאום - שהיא כל כך נלחמה על חקיקתו. מה שיפר החוק הזה במציאות היומיומית שלנו? יש כאן שישה מיליון יהודים ושלושה מיליון לא יהודים. מבחינה דמוגרפית, האיזון באוכלוסייה בין הקדושים למי שאינם קדושים בעליל, יקרה בעתיד הלא רחוק. ומה יהיה עד אז עם חוק הלאום הגזעני? לקשישים יהיה יותר כסף לאוכל? ייבנו בתי חולים כדי לסייע לאוכלוסייה הגדלה? הרי ב־42 שנה נבנו כאן רק כמה בתי חולים פרטיים, לא ציבוריים. איך בדיוק ישפר החוק הזה, עכשיו או בעוד שנה, את איכות החיים שלי ושל כולנו? יש תשובה לשאלה הפשוטה הזו?
לא, ממש אין.
# # #
זהו, נגמר הצום. עכשיו אפשר להתחיל לרמות, להונות, לשקר, לגנוב, לעשוק, להטריד ולאנוס (ולא לשכוח לבוא להארכת מעצר עם כיפה של ברסלב ועם מחזור תפילה, כן?), להרוג, לדרוש ולקבל ריבית נשך, להתעלל בקשישים ובחסרי ישע, לגנוב מהם את כספי הפנסיה ולהותירם חסרי כל, ללעוג ולבוז בשלטון לעוני, לבוז וללעוג להורים שכולים בישיבות באגם הדרעק, להקצות תקציבי מדינה רק למקורבים, לדרוש ולקבל כסף קואליציוני כדי לחלק למקורבים, לבנות קואליציות בשקר וברמייה ולהסתיר את ההסכם מהציבור, להתעלל בנכים שאין להם לירה סורית דפוקה כדי לקנות אוכל ותרופות.
הה, שכחתי, וזה חשוב: להחליט בוועדת סל התרופות שמוצרי קנאביס הם לא תרופה לחולים כרוניים, כי צריך לדאוג ליצרניות התרופות שיעשו כסף, גם הלוביסטים שלהן לוחצים נורא.
ולקראת יום כיפור של תש"פ, מומלץ לחקות את מלכת המחילה של תשע"ט, הגברת החסודה מירי רגב, ולשגר ציוץ בן ארבע מילים: "מבקש/ת סליחה אם פגעתי".
מביך להיות ישראלי היום, נכון?
ידעתי שתסכימו איתי.