אל: שר התחבורה ישראל כץ.
נכבדי,
צר לי להפריעך בעת חגיגות האושפיזין שאתה עורך בסוכתך הקדושה לכל חברי המרכז הקדוש במפלגתך הידועה בצניעות, בשמירה על החוק ובחינוך לערכים מצוינים.
 

לצערי (ומשוכנע אנוכי שגם לצערך), התבשרנו על מותו הטרגי של ארי נשר בן ה־17 בעקבות התנגשות בין רכב דו־גלגלי למכונית בערב החג. הנהג הפוגע, יצחק אספה, הורשע אצלי מיד בעבירה בסיסית/מוסרית/אנושית (ללא שום קשר לחוק הפלילי) של הפקרת אדם פצוע לאחר תאונת דרכים, גם אילו היה נקלע למקום במקרה ולא מעורב בעצמו בגרימת התאונה. 
 
אבל, לצערי, זה לא העיקר. הנך הרגולטור של התחבורה והתנועה בישראל. בתוקף תפקידך אתה האחראי להתוויית מדיניות של שמירה על ביטחון הציבור בכבישים ובכל מקום שבו יש כלי נוסע שמוגדר כרכב: חד־גלגלי, דו־גלגלי או עם יותר גלגלים. 
 
הכרוניקה, שלא ניתן להתווכח איתה, מדווחת על עשרות קורבנות בנפש כתוצאה מאי־הסדרת תקנות לגבי רכב דו־גלגלי עם מנוע עזר. אין פיקוח על גודל הגלגלים, הספק המנוע החשמלי, גיל הרוכבים. ובעיקר אין הכשרה מינימלית של הרוכבים, גם אם הם עונים לגיל המותר של 16 שנים.
האם שקלת, אדוני, להתערב במציאות הטראגית הזאת? האם שקלת לתקן תקנה מיידית שתחייב כל רוכב אופניים בישראל, עם מנוע עזר או בלעדיו, ללבוש אפוד זוהר עם פנסים זוהרים בקדמת האפוד ומאחוריו, ונוסף לכך קסדה עם אותם פנסים זוהרים? האם שקלת, אדוני, לחייב ברישוי כל זוג אופניים, עם מנוע עזר ובלעדיו, כדי לוודא שכלי הרכב הזה מואר ומתריע על נוכחותו בכבישים, בשבילים בפארקים ובשבילי רכיבה במדרכות? 
 
אני מרשה לעצמי להשתכנע שלא היה לך זמן לזה. אתה עסוק בפוליטיקה, בענייני מודיעין שאתה אחראי מיניסטריאלי להם, וכמובן בשינון של מילות הספין שכותבים היועצים שלך בניסיון לספר לנו ששיעור הנפגעים בתאונות דרכים בנסיגה. 
הרשה לי להציג בפניך מציאות אלטרנטיבית: אילו היינו סופרים כ־30 קורבנות בחודש בפיגועי טרור, או 350 קורבנות בממוצע בכל שנה, הייתה פורצת כאן מלחמת התשה והיינו חיים בממ"ד. גם אילו היינו סופרים 18 קורבנות בממוצע בשנה בשלוש השנים האחרונות כתוצאה מטרור, צה"ל היה כובש את עזה ואת כל הגדה המערבית. 
 
אבל אל מוות בכביש, אתה, בכירי משרד התחבורה ושותפיך למפלגה הקדושה מתייחסים כאל נתון סטטיסטי, כשאפשר להתגאות בירידה של 8% במספר ההרוגים לעומת שנה קודם, גם אם מדובר ב־1.3 אדם בשנה. 
 
מה אתה מתכוון לעשות, אדוני? האם אתה שוקל, אפילו כרעיון ראשוני, לבטל את נוכחות האופניים עם מנוע העזר בכבישים ובמדרכות, עד לתקינה הולמת בסוגיה? האם תדרוש להכיר בכלי רכב זה ככלי רכב ממונע על כל המשתמע מכך: תקינה טכנית, מבחני רישוי והשתלמויות?
 
נשמח אם תודיע לציבור מה אתה מתכוון לעשות. לחנוך מסילת רכבת שנבנתה במשך 17 שנה, וסופסוף רשאית לנוע לאורך 27 ק"מ מירושלים לנתב"ג, זה יופי של פוטו־אופ. זה גם טוב לפריימריז, אף שהבנייה החלה שבע שנים לפני שהגעת למשרד, אבל מי סופר? 
 
אדוני, מדובר במצב חירום שאינו בדרגת חומרה פחותה ממצב הביטחון בעוטף עזה או בגבול עם סוריה. נכון, יהיה קצת קשה להתעמת עם היבואנים של כלי המשחית הזה, ייתכן שיש קצת לוביסטים באגם הדרעק ואפילו במשרד התחבורה. אבל מה לעשות? כמה גופות של ילדים אתם מוכנים לספור עד שתתחילו לטפל בבעיה שהיא אירוע טרור שקורה כל יום בכל עיר בישראל? 
בקיצור, אנחנו מחכים להתפתחויות. המשך לבלות בסוכתך ולנפנף בלולב. אולי הנפנוף מציל חיים. 
 
על החתום,
אני

צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

 
# # #
 
רביעי, שמונה בערב. מסיים שידור ב־103FM, נכנס למכונית ומחכה לשמוע את המהדורה של חדשות 2, כדי לצחוק קצת ביני לביני על הטיול של קולקציית האפסים לניו יורק. למה לא? הם מבלים על חשבוני, לי מותר ואפילו חייב אני לצחוק על העלוקות האלה. 
 
אבל בגללי צה"ל, שמשדרת את חדשות 2 מדי ערב, יש מהדורת חדשות קצרצרה. בטח יש מופע בשידור ישיר, אני מספר לעצמי. ואכן מיד בסוף החדשות הקריינית  מודיעה: "ועתה נעבור לאמפי בראשון לציון, שם מארחת תזמורת צה"ל את ריקי גל". סבבה, קצת קולטורה עוד לא הזיקה לאף אחד. התזמורת מנגנת מחרוזת שעיבד המנצח האגדי שלה - יצחק (זיקו) גרציאני ז"ל. בטח תיכף ריקי תעלה עם "נערת רוק", אני מדווח לעצמי, אבל אז עולה המפקד של גללי צה"ל שמעון אלקבץ, לשאת דברים. טוב, למה להתרגז בנאדם? תיכף ריקי תגיע לשיר, מה זו, תוכנית כבקשתך? די להשתגע מכל דבר. 
ריקי עוד לא עלתה. שני מנחים שלא קלטתי את שמם מספרים שמפקד התזמורת, קצין בדרגת סרן, נעדר ככל הנראה בגלל מחלה. מחליף אותו סגנו בדרגת רס"ב. ושוב מתחילים לנגן. 
 
מחשבותי נודדות 40 שנה אחורה. אבא שלי, ששירת בצה"ל בגדוד 54 בגבעתי וגם בשועלי שמשון (או שודדי שלשום, בא לי בראש פתאום), שכבשו בין השאר את אשדוד ואשקלון במלחמת השחרור - לא הייתה לו תזמורת בצבא. אבל מאחר שמלחמות הוא עבר מספיק עד שנולדתי, מ.א 3287 טוראי קופמן יוסף (התעקש כל חייו שלא לעלות בסולם הדרגות. "תקשיב רוני, זו הייתה תקופה אחרת. זה היה כמו בשלכת, כל חמור שעמד בחוץ ונשבה קצת רוח, נפלו עליו דרגות, כמו עלים שנושרים מעץ", סיפר לי בילדותי, כשתמהתי למה הוא לא אל"מ לפחות, ולא רצה שגם אני אעבור את מה שעבר. "תיזהר מהמפ"אייניק'ס האלה. שמע מה שאני אומר לך". 
 
אז אבא חלם שאשרת בתזמורת צה"ל, לא כנגן חס וחלילה, הרי אני סתום לגמרי, אלא כפועל במה, לכל היותר. מלהקה צבאית הוא פחד. 
"הם מסתובבים ביחידות בשטח, זה לא בשבילך", הסביר, "תזמורת זה גדול, זה בהיכל התרבות, זה קרוב לבית. תקשיב לי, יהיה לך טוב". 
זה לא קרה, כי לא הקשבתי אף פעם לאף אחד, הייתי ונותרתי סתום. נשלחתי לאיו"ש ובהמשך למרכז ולדרום סיני, רוב הזמן בג'בלאות. לא ראיתי את תזמורת צה"ל בצבא, גם לא להקות וצוותי הווי שהיו פעם. גם הוועד למען החייל היה סוג של אניגמה ליחידות של שישה־שמונה חיילים בג'בלאות. אבל אני שמח בשביל אלו שכן נהנו מההופעות - ובעיקר שמח בשביל החיילים־נגנים, שחתמו קבע או מנגנים במילואים; הרבה יותר עדיף ומהנה מאשר לשרת את דיירי אגם הדרעק לדורותיהם בלבנון או בעזה, למשל.
 
# # #
 
ריקי עוד לא עלתה לשיר, ואני הגעתי הביתה. צפיתי בהקלטה של מהדורת החדשות. היה נורא משעמם להקשיב לכל הדיווחים והפרשנויות על הפגישות של רה"מ בנימין נתניהו עם הנשיא דונלד טראמפ וחתנו ג'ראר קושנר, שטרם הבנתי מה מסמיך אותו להבין בסכסוך הישראלי־פלסטיני בפרט ובענייני המזה"ת בכלל. מתי הוא הספיק להתמקצע בסוגיות האלה? הרי מדובר בילד עשיר מאוד ומפונק, שנקודת ההצטיינות היחידה בקריקולום־ויטה שלו היא נישואיו לאיוונקה טראמפ. 
 
התחלתי לגלוש קצת בנט, תוך כדי צפייה חלקית בשעמומון שסיפקו קבוצות מכבי מתל אביב ומחיפה. בשורה מוסגרת - מה שעושים השחקנים המקומיים והזרים, וכמובן צוותי האימון מסרביה ומהולנד בשתי הקבוצות, כבר מזמן לא עונה להגדרה של גניבה ממעביד, התחזות לאחר וגניבת דעת. המצב כבר מחייב דיון של שלושה שופטים במחוזי - הרכב פשע חמור - כי זה שוד מזוין לאור זרקורים. 
 
אוקצור, נפלתי על הקלטה של פרופ' אריה אלדד, מתוכניתו עם בן כספית (כל יום ב־17:00 ב־103FM), שבה הוא מפרק לחלוטין את גלעד שליט, שנחטף על ידי חמאס בעזה. שליט כתב בילדותו ב־1997 סיפור על כריש ודג, שהומחז והפך להצגת ילדים שרצה כיום. פרופ' אלדד, מומחה לרפואה פלסטית, תא"ל במיל' שהיה גם קרפ"ר, לא סולח לשליט, שבהיותו לוחם נפל בשבי במהלך קרב, וכדי להשיבו הביתה אחרי יותר מחמש שנים שוחררו 287 רוצחים עם דם יהודי על הידיים. 
 
תמהני. מדוע להיתפס דווקא לשבוי שליט ששוחרר בעסקה שכללה 1,027 אסירים ביטחוניים? מדוע לשכוח את עסקת ג'יבריל משנת 1985 שבה שוחררו 1,150 אסירים ביטחוניים, ובהם כמה עשרות רוצחים ופעילי טרור מרכזיים, שגם שוחררו בה, בין היתר, שמונה לוחמי נח"ל שלא בדיוק עסקו בפעילות מלחמתית בלבנון? ואיך שכחנו את העסקה מ־2004 שבה שוחררו כ־400 אסירים ביטחוניים, לרבות רוצחים ופעילי טרור מרכזיים, כדי לקבל הביתה את הבן האהוב, אל"ם (במיל') אלחנן טננבוים, שחפץ בקריירה רווחית כסוחר סמים?
 
מעבר לביקורת הלגיטימית על רה"מ נתניהו לא הבנתי עד הסוף את עמדתו של פרופ' אלדד. למה בדיוק הוא ציפה מהטנקיסט גלעד שליט? שיירה בעצמו (צוות הטנק שלו נפגע בקרב) רק כדי שלא ליפול בשבי? או אולי שיתאבד בדירת המסתור של חוטפיו בעזה ויותיר פתק בין אצבעות רגליו: "לא בגדתי. התאבדתי", כפי שנהג אורי אילן שהתאבד בכלא הסורי ב־1955? אגב, הרמטכ"ל דאז, משה דיין, שבמהלך הקריירה הביטחונית שלו שלח כמה אלפים מבנינו למות על מזבח האישיות הנרקיסיסטית שלו, סירס את הפתק של אילן, השמיט את המילה "התאבדתי", שחוררה באמצעות שברי גפרור, ופרסם רק את "לא בגדתי". כי תמיד עדיף למות יפה בעד ארצנו. 
 
ושוב, למה ציפה פרופ' אלדד מחייל בן 20, שנמצא במצב טראומטי שאליו לא הוכן? שימות בשביל דיירי אגם הדרעק? בשביל מי בדיוק? בשביל דוד ביטן ומכלוף זוהר, שמבזים את בני הזוג גולדין שתרמו את בנם, הדר הי"ד, למען ביטחון העם הקדוש בציון? ממש יופי של יחס הם מקבלים משדרות השלטון.
בעוד שבוע נציין את יום השנה ה־45 למלחמת יום כיפור. גם שם נפלו בשבי לוחמים, שעד היום נאבקים בטראומה. אולי פרופ' אלדד יאמר לקראת יום השנה שחבל שחזרו, חבל שהסכימו ליפול בשבי, במקום להיהרג בקרב או להתאבד מתישהו. גם פרופ' אלדד, אדם נעים הליכות וידען מופלג במגוון תחומים - נוסף על מומחיותו ברפואה - יודע בתוכו שלא שווה למסור חיים בגלל גחמות פוליטיות/אישיות/הישרדותיות של שליטים. הוא, כידען בהיסטוריה (אני מודע לידע העצום שלו) מכיר את הנתון הזה, שמאז בריאת העולם שום מוות של חייל יחיד עוד לא שירת את המטרה. 
 
אז סחרו במקרה שלו, ויסחרו בעתיד במקרים דומים. אלא אם רוב הנוער ישרת בתזמורת צה"ל. אפשר לפתח את הרעיון המוזיקלי: לא רק תזמורת אחת אלא תזמורת חיילית, פיקודית, אוגדתית, חטיבתית ותזמורות מצומצמות עד דרג פלוגה, רק כלי נשיפה למשל ועד 25 ק"מ מכל קו גבול. זה גם רעיון לשת"פ מפרה ומבורך עם מקהלת הצבא האדום. במקום לריב על מערכות התרעה לנ"מ, נשיר וננגן קצת. זה גם יפחית את כמות מטוסי האיליושין בשמיים. בשביל מה צריך מטוסי התרעה בשמיים אם שרים על הקרקע?
 
# # #
 
אז הג'מעה נסעו לבלות בניו יורק. שמחתי מאוד בשביל הגברת שרה מהקיסרות בבלפור, שנסעה קצת להתאוורר בניו יורק. לפי הדיווחים, היא פגשה את הנשים של הנשיא, של סגנו ושל מזכיר המדינה. הייחוד שלה, בניגוד אליהן, הוא המשפט שמצפה לה עם שובה ארצה מהטיול לאמריקע, על המעורבות שלה בבלפור. מעניין אותי מאוד אם הווייעברס שאלו אותה מה יקרה, ואם תבוא לטיול השנתי גם בסוכ'ס הבא, היה ותורשע בדין פלילי. הרי סביר להניח שעבריינית מורשעת לא תרצה לייצג אותנו אצל הווייבערס באמריקע, או שאני טועה? 
 
עוד נתון שמעניין אותי, אם התנהלה שיחה עם מלניה, האידנע היפה של הבית הלבן, על כוכבת הפורנו ושאר זיוניוני הדרך של בעלה דונלד, הבן של פרד הגרמני. שרה שלנו יכולה לתרום לה מניסיונה עם ביבי. איך צלחה את הודאתו בשידור על רומן, איך העלימה מתודעת הציבור את בתו הבכורה ואם נכדיו של בעלה. אני משוכנע שהגברת הראשונה לא רווה נחת מפעילותה של איוונקה אצל אבא ומאפשרת לרעיה המושלמת רק להצטלם פה ושם. 
נתון שדורש הסבר הוא הפמליה שיצאה עם ביבי לטיול בניו יורק. מה עושה שם מירי רגב? וצחי הנגבי, למה הוא בא? במה מתבטאת תרומתם הסגולית לאירוע? 
 
נכון שצחי התראיין קצת והאשים את הפלסטינים שהם זבל של ממש, כי הם לא רוצים לחזור לשיחות. רגע, רגע, האם נכונה השמועה שאנחנו משוחחים עם הפלסטינים כבר 50 שנה? כי חבר שאל ולא ידעתי להשיב לו. על מה בדיוק יש לשוחח? מי הפטרון של השיחות, כפי שהיו ג'ימי קרטר וביל קלינטון? דונלד הוא פטרון? כי בינתיים הוא רק מאיים, וזה אפעס לא משנה את המצב. העראברים החארות האלה לא סופרים אותו. אבו מאזן בן 83, חולה שמחשב את קצו לאחור. 
 
דונלד סגר לו את הברז לכסף, אבל במה זה משנה את מצבו של אבו מאזן, שכבר ראה שישה נשיאים אמריקאים? לא יהיה לו כסף לסיגריות? נכלא אותו במוקטעה ברמאללה, וניתן לו רק עגבניות ושעועית אדומה לאכול, כפי שעשינו עם יאסר ערפאת כדי שישלשל כל הזמן?
במה אפשר לאיים על הרש"פ? הרי זה מצב שבו החולה (אבו מאזן) בא אצל המת טראמפ, שלא יודע אם יגמור קדנציה בבית הלבן, בגלל החקירות וגדודי עדי המדינה נגדו. אבו מאזן לא יודע אם יגיע חי לבחירות באמריקע של 2020. אז כולם משחקים על זמן ויוצרים "פייקן־ניוז", כפי שמצהיר איוב קרא. עוד תייר מזדמן שלקחו אותו לטיול, כדי להראות לאו"ם־שמום כמה יפה אנחנו מתייחסים לעראברים אצלנו, בתנאי שחתכו בזמן מהאיסלאם לכיוון אמונה ביתרו ומוכנים למות בשבילנו בכל יום ויום כחיילים בצבא.
 
אז צחי שלנו שואל שאלה שאין לה תשובה, כי את ה"לא" כבר יש לפלסטינים מאז תוכנית אלון ב־1970. אולי יהיה "כן" בעוד 50־60 שנה, אז בשביל מה למהר? מה האמריקאים מבינים בערבים בכלל, ובפלסטינים בפרט, שהם שולחים ילדון לא אפוי דיו כמו קושנר לטפל בעניינם?
 
# # #
 
אז זהו, נשב בסוכה ונתנחם בהקפות. אולי התרבותניקית שלנו מירי רגב תארגן איזו הקפונת בכפיים, עם היאהוד המאוס של אמריקע בשטייטל בברוקלין הייטס, כי בוויליאמסבורג לא כל כך אוהבים נשים שמדברות הרבה, ובדרך כלל רק שטויות.
אז שמח'ס תויירה יידלעך שלי.
 
נסיים עם הסוכ'ס בשלישי, ונשנס מותניים כדי לגרש את כל העראברים מכתריאלבק'ה הקדושה שלנו.