בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים, באזור מעבר קרני, מתחיל להתקהל ההמון - האוטובוסים מרצועת עזה ממשיכים להגיע אל הגבול, והאמבולנסים כבר מוצבים בטורים מסודרים. למרות הערכות חמורות יותר בישראל, שישי הזה היה מעט רגוע יותר מאשר השבוע החולף, ועדיין - הפרות הסדר בשבועות האחרונים כבר חזרו להיקפים הגדולים של צעדות השיבה, עד לאירוע השיא שבו נהרגו כ־60 עזתים בעימותים על הגדר במאי. ההבדל בחודש האחרון הוא שהגרעין הקשה של המתפרעים בימי שישי כבר מגיע לאזור הגדר גם באמצע השבוע וגם בשעות הלילה.
בדרך לגבעה בשדות קיבוץ נחל עוז, שהפכה לנקודת התצפית הקבועה על האירועים במעבר קרני, עד להגעה לאזור הגדר, קשה להרגיש כי רמת הכוננות באזור עלתה. לאחר השעה חמש הפרת הסדר האלימה כבר תהיה בשיאה, כולל מתפרעים שמציתים צמיגים, ענני העשן הסמיכים, קולות פיצוץ המטענים והרימונים והירי של צה"ל בתגובה. תושבי האזור שאיתם אני משוחח בדרך לגבול אומנם לא משווים את המצב הביטחוני לתקופות של ירי רקטות, אך גם יודעים לספר שהתקופה הזו, שנמשכת כבר יותר מחצי שנה, משאירה את הצלקות שלה, בעיקר על הילדים. גם שריפת הענק בעין הבשור אתמול, שנגרמה כתוצאה מבלון תבערה ששוגר משטח הרצועה, לא הוסיפה לשקט הנפשי שלהם.
ובחזרה לגבול. האירועים האלימים נמשכים כשעתיים, כשהמשימה של הלוחמים מגבעתי ומחטיבה 401 באזור קרני היא להגן על הגבול מחדירות, אבל גם לבצע את זה בתבונה תוך צמצום מספר הנפגעים בצד הפלסטיני. הלוחמים מבינים שלכל פעולה שלהם עלולה להיות השלכה הרבה מעבר לפעולה טקטית. המשימה הזו היא הרבה יותר מורכבת כשצריך לבצע אותה בחסות העננים השחורים העצומים שיוצרת שריפת הצמיגים, עננים שבחסותם גם נזרקים מטענים לעבר חיילי צה"ל וכוח קדמי של מתפרעים פלסטיני רץ לגדר בניסיון לחדור אותה. המטרה היא בעיקר לחבל בה, להיכנס לזמן קצר לשטח ישראל, לצלם את המתרחש ולברוח. בחמאס מבינים היטב את המשחק בכלים תודעתיים ואת ההשפעה שלו על הציבור בישראל. הבעיה היא שהאירועים הללו מתרחשים גם בלילה.
גם בצד שלנו הכוחות מתורגלים. המטענים והרימונים שנזרקים לעברם נופלים או מתגלגלים לפני המחפורות שמאחוריהן נמצאים החיילים. על כיפת התצפית שנמצאת מעט מאחור, למרות המתיחות הגוברת, נוכחות התקשורת דלה. במיוחד נעדרת התקשורת הבינלאומית. לאחר חצי שנה של עימותים זה כבר כמעט הפך לעניין של שגרה. מאידך, האירועים על הגדר מביאים איתם קהל של סקרנים - כלי רכב עם משפחות וחברים שמגיעים לראות מקרוב את מה שהם צופים בו בדרך כלל רק בטלוויזיה.
יותר מאוחר גם מגיעים המפגינים. במקרה זה קבוצה של פעילי שמאל אקטיביסטים שמניפים דגלי פלסטין וטוענים לאחריות בלעדית של ישראל למצב בעזה. במקום מתפתח עימות עם קבוצת אזרחים קטנה. גם השוטרים הצבאיים כבר מתורגלים במצב הזה ולא מתקשים לפזר את המהומה המקומית. אחד מקציני המשטרה הצבאית אומר לנו כי זה מזכיר לו את המציאות ביהודה ושומרון. ההבדל הוא שכאן בצד השני יש אויב חמוש, וזה כבר סיפור אחר לחלוטין.
בצה"ל, כך נראה, נערכו נכון לאירועים שלשום - מהמפקדות הבכירות במטה הכללי ובפיקוד הדרום ועד ללוחמים בשטח. בחמאס קראו במהלך השבוע לאירועים אלימים הרבה יותר, בצה"ל זיהו את התכונה וחששו שמשבר יוזמת הסולר הקטארית עלול להיות זה שמצית את גפרור הבערה (ראו ידיעה בעמוד 3). בסופו של דבר חמאס אומנם לא ביטל את הפרות הסדר והצליח להביא לשטח כ־20 אלף איש, אבל גם לא הלך עד הסוף, אולי מתוך הבנה שזה עלול להתפרץ וישראל צפויה להחריף את התגובות.
בסופו של סוף השבוע הזה כל אחד מהצדדים יכול להציג את הישגיו לקהל היעד שלו: רף אירועים נמוך יותר מזה של השבוע שעבר עצר תקיפות של ישראל בעומק הרצועה. מאידך, מספר נפגעים נמוך יחסית בצד הפלסטיני לא הוביל לירי רקטות לעבר ישראל. כך שלאחר סוף השבוע הזה המצב הביטחוני נותר זהה. כעת נשארה עדיין הזדמנות להוציא את היוזמה הקטארית לדרך, וגורמים בישראל אומרים לנו כי הם מעריכים שעדיין יש סיכוי טוב שהיא תתממש והסולר לייצור חשמל יועבר בסופו של דבר לרצועה.