אז הגענו לימים הנוראים של אחרי החגים, שיימשכו למעשה עד פסח 2019. העם סיים להתפלל ולצום, וזה הזמן להמשיך לחטוא ולהיות חולירות כרגיל, ואילו אגם הדרעק עוד לא סיים את פגרת החגים - להם יש הארכה של עוד שבועיים. הראיס שלנו, רה"מ בנימין נתניהו, דווקא עובד קשה, ועלינו. השבוע הוא אירח את הקנצלרית של גרמניה אנגלה מרקל. הוא כל כך התלהב מהמדע הגרמני, שחטפתי בחילה ממנו. הראיס שכח את ד"ר מנגלה, שבמסגרת מחקריו על האדרת הגזע הארי, התעלל בנערות ובנשים יהודיות. כל מי שהשתתף בסיור מודרך במעבדה של מנגלה בברלין לא יכול לשכוח את מה שסיפרו על מה שקרה שם. אבל ביבי שלנו שכח, כנראה מרוב התלהבות מהאורחת המכובדת.
אני לא יודע איך אצלכם, אבל בכל פעם שאני רואה גרמנייה טובה כמו אנגלה, או אחרים, אני מיד מסתקרן לדעת מה עשו בני משפחתה מדור קודם במהלך השואה. הנאצים חיסלו שישה מיליון מבני העם היהודי, ועוד כמה עשרות מיליונים במלחמת העולם השנייה. במלחמה על הציונות עם העראברים מסוף המאה ה־19 ועד היום איבד העם היהודי כמות של שליש האחוז לעומת השואה - אבל גרמניה היא מעצמה, לא כמו העראברים של פלסטין - להם יש כסף, ואנחנו הרי סוגדים לכסף מהיום של עגל הזהב צפונה עד היום; אז מנהיגינו מתנשקים עם צאצאי הנאצים. ככה אנחנו, גועל אמיתי. אולי כדאי שנלמד מהמורשת של רוסיה, שאיבדה במלחמה מיליוני קורבנות, אבל לא סולחת לגרמניה מאז ועד היום, כל יום.
# # #
עברנו את יום כיפור. גם החלאות עטו טלית, צמו ובכו בבית הכנסת. הם ביקשו מחילה מהשם וכמובן מאדם לחברו, רק שהם לא התכוונו באמת. הנה השבוע הגיע מקרה שבו נוכח הציבור לדעת עד כמה הריקבון אצלנו הוא ממאיר.
נעמי פולני מציינת את יום הולדתה ה־91. באירוע לכבודה בקריית טבעון הוזמן חנן גולדבלט להנחות. הנשמות הטהורות ביישוב עשו מיד רעש לבן, כי גולדבלט הוא עבריין מין מורשע, שריצה עונש מאסר ארוך. "לא ניתן לאנס ליהנות מכסף ציבורי", זעקו הווייבערס ביישוב, ואליהן הצטרפה דיירת אגם הדרעק, מיכל רוזין, מהמפלגה הסרוחה מרצ, שעלתה לשידור ברדיו וזעקה: "לא ייתכן ולא יהיה כדבר הזה שעבריין מורשע יזכה ליהנות מכסף ציבורי. הוא עדיין מוכתם".
הייתי מוכן להסכים איתה, אם לא הייתה יושבת באותה מליאה עם עבריין מורשע כמו שר הפנים שלנו, אריה דרעי. אבל הפופוליזם שולט בכל, ומוחק גם את מפעל חייה של פולני, שהצהירה באותו ראיון, שזה היה רצונה שגולדבלט ינחה את האירוע.
הווייבערס כועסות עליה שהעזה למחול לאיש. וכאשר הקשבתי ברוב קשב למיכל רוזין, הבנתי מיד מדוע מרצ זו אסקופה נרמסת של פוליטיקה רקובה מיסודה, שמתיימרת להיות אלטרנטיבה למשהו אחר, שפוי יותר. אז הנה החדשות ועיקרן תחילה: השמאל רקוב ומטונף כמו הימין, כמו כולם.
# # #
הלאה. ארי נשר ז"ל היה צריך כנראה למות בתאונה מיותרת, כדי שרה"מ ושריו יידרשו לספק פתרונות למגפת האופניים החשמליים. בשורה לא הגיעה עדיין. בסך הכל רגולציה של פתקים, רישוי שיכניס קצת כסף לקופה מאיגרות, חובה על חבישת קסדות שתכניס כסף ממסים, בקיצור שטויות.
מסתובבים בארץ מאות אלפי כלים כאלה, ונכון לעכשיו הם ממשיכים ללא הפרעה, גם אם אחרי רדת החשיכה לא רואים אותם כי אין בהם תאורה הולמת. מדוע לא הוטלה סנקציה מיידית: מ־5 באוקטובר אין להשתמש באופניים אלה עד להודעה חדשה. כך מטפלים במצב חירום. אבל יש כאן תעשייה של ייבוא, חלפים ותיקונים, שמתבטאת בכסף גדול ומסים כמובן, אז למה להפריע? בסך הכל נהרגים 18 ילדים בכביש; בדוחות האקסל של גביית המס זה לא מפריע לאף אחד. הכי חשוב שרשות המסים תודיע בסוף השנה שעמדנו ביעדים, ואף הגדלנו את סעיף גביית יתר לעומת היעדים. ותהיה שמחה גדולה בעם.
השיטה שמוביל מוישה כחלון כשר אוצר היא מחיר למתקמבן. והמדינה הרי היא קומבינה אחת גדולה, אז כולם מאושרים. כבר הספקנו לשכוח מהתאונה בערב החג, כי היו אחרות. מה לעשות, מגיע לנו.
# # #
הצרה המתרחשת עלינו החודש היא הבחירות לרשויות המקומיות. רק מהקשבה לשטויות של המועמדים חוטפים כאב ראש. כמה זבל אנשים יכולים להבטיח, בידיעה ברורה לכל שהם לא מתכוונים לקיים אפילו עשירית מההבטחות, אם בכלל. בגדול, שנתיים אחרי הבחירות מתחילות ההלשנות ליאחב"ל, ואז מתחילה חקירה סמויה, ובהמשך מעצר וחקירה גלויה. ואז אין בוס לרשות, כי הוא עסוק בהגנה על חפותו, בדרך כלל עד לעסקת טיעון. אבל כנראה שהציבור אוהב את זה, עובדה.
בשמחת תורה נסעתי עם חברים למטולה. שם חגיגת הבחירות בחמולה הקטנה הזו קובעת שיאים חדשים. שלושה מתמודדים על ראשות המועצה, ג'וב ששווה 38 אלף שקל בחודש. הראיס הנוכחי דוד אזולאי, סא"ל במיל', ויתר על מחצית משכרו, כדי להקל על המצוקה הכספית במועצה, בעת שנבחר לפני שלוש שנים, אחרי מותו של ראש המועצה הקודם. אם נבחר ציבור, בכל קטגוריה, מוותר על מחצית משכרו, אני בוחר בו אוטומטית, מתוך הוקרה על ההקרבה ומתוך הכרה שהנ"ל דביל מושלם. הרי הוא עובד בשבילי בחצי חינם. אבל מתברר שאת חלק מתושבי מטולה, סך הכל כ־1,400 בעלי זכות בחירה (אבל רק בסביבות האלף באים להצביע), זה לא מעניין. עובדה שיש לו שני מתחרים: אחד קב"ט של מכללת תל חי, והנוספת היא סגניתו של הראיס הנוכחי, שפוטרה אחרי שהחליטה להתמודד מולו.
וכל הכפר בעניין. ההערכות הן שאזולאי ינצח גם הפעם, אבל הקרב הוא על הרכב המועצה שמונה שבעה חברים. אם יהיו לו פחות מארבעה, הוא יתקשה לנהל את היישוב, שבו כל בית אב הוא אינטרסנט־על־מלא, שגם מחשיב את עצמו לקבלן קולות. למשל, אם תושב רוצה לספח רבע דונם לנחלה שלו ומגדיר את העבירה: "בסך הכל מדובר בשני מטר מהכביש" בבית המשפט, הוא מיד אנטי הראיס והקואליציה שלו. יואב גלנט איבד על פארטייה כזו את תפקיד הרמטכ"ל, אבל מטולה זה רחוק, אז הכפריים האלה מתייחסים אל החוק כאל המלצה בלתי מחייבת.
אין סקרים במטולה, וטוב שכך. הרי כולם מכירים את כולם, ונהנים כנראה לשקר בסוגיה במי הם תומכים. אם כל אלו שהצהירו על תמיכה ברשימת "מטולה אחת" של אזולאי יצביעו עבורו, יש לו שישה נציגים במועצה ביום טוב, חמישה ביום רע מאוד. אבל הוא לא פראייר, ומקווה לארבעה. וכל השאר זה בונוס. בחג פורסם הרכב הרשימה בפייסבוק, וכולם נרגשים, כולל זקני העדה החקלאים שממש לא מכירים את האנשים, אבל אומרים שזה נחמד מאוד.
מטולה אינה יישוב רגיל, היא מוקפת בלבנון משלושה כיווני אוויר. אין שם שגרה מאז ההתיישבות שם בסוף המאה ה־19, כל יום הוא שגרת חירום. החשש העיקרי של מערכת הביטחון ושל התושבים שמעורים ברוב המידע הוא מפעולה של חיזבאללה שתתבטא בהשתלטות על בית או יותר ביישוב, כפיגוע מיקוח. הפעילות של צה"ל באזור היישוב מורגשת ומודגשת, מל"טים מזמזמים שם ביום ובלילה, וסביר להניח שקיימת עוד פעילות שנסתרת מהעין. רעש מסוקים לא גורם לתושבים אפילו למצמץ, כי זו השגרה.
בין לבין צריך להתקיים. אז החקלאות גוססת. יותר מדי חקלאים שבארבעה דורות התפרנסו מהאדמה, מחכירים את האדמות ל־20 שנה. המלונאים ומפעילי הצימרים נאבקים על תפוסה שתמנע הפסדים. הכבישים החדשים, דו־מסלוליים מקריית שמונה ועד תל אביב, קיצרו את זמן הנסיעה ל־2.10 שעות. למטיילים זה תענוג, אבל מתברר שרוב המבקרים בגליל העליון, בגולן ובחרמון, מעדיפים לשוב הביתה, ולא לשלם 750 שקל ללילה בצימר בממוצע, או 1,200 שקל במלון. אז הציבור נהנה מהדרך החדשה, מטולה הרבה פחות.
אבל התושבים נהנים מאיכות חיים, וכל בית שמוצע למכירה נמכר במהירות, על אף המציאות הביטחונית והכלכלית. ואת כל הסאגה הזו צריך לנהל ראש מועצה, שמאחר שבוחריו מכירים אותו אישית, הם רוצים טיפול פרטי לכל בעיה, כולל ביקור בית 24/7. ולהזכירכם, אזולאי עוד תרם לקהילה 50% משכרו.
מאחר שאני מכיר את מטולה 36 שנים, יש לי חברים שם, ואני מבקר בה כמה פעמים בשנה - א־ג־ו־ר־ה לא הייתי תורם, אם הייתי מכהן שם בכל תפקיד. (על תהליך ההדתה שעובר היישוב הכי צפוני בישראל, נספר בטיול הבא שלי לשם, כדי לא לפגוע בקדושת הבחירות הדמוקרטיות). בכל פעם שאני מגיע למושבה, או פוגש בחברים שמגיעים לתל אביב, אני מתעניין לדעת מי מהחברים בקולקציית האפסים שמנהלת אותנו ו/או דיירי אגם הדרעק בא לבקר ולשמוע את התושבים. הרי בכל זאת אין שם בייס למפלגות המאוסות. אז הנה, לקראת חג הבחירות הגיע איתן כבל לתמוך במועמד של מפא"י, הקב"ט של תל חי. ומוישה כחלון הגיע השבוע לתמוך באזולאי. ממש פעילות פרלמנטרית ערה.
מיד התברר לי מדוע אגם הדרעק לא מגיע בהמוניו לגליל העליון בכלל ולמטולה בפרט. הסוכנות היהודית - מוסד מיותר שמתרים יהודים ברחבי העולם, ונותן להם פיתחון פה על הנעשה כאן, ארגן טיול לאגם הדרעק ובין השאר לצרפת. ומהי מטרת הטיול? "לאפשר היכרות עם הקהילה היהודית בצרפת, ולהבינה על רבדיה השונים". חחחחחחחחח.....
מי נוסע? מאגם הדרעק נרשמו לטיול דני סיידה, דוד ביטן, שהתפנה מהחקירות וההכנות למגורים באתר הקדוש לנבחרי ציבור בכלא צלמון, וד"ר נחמן שי, שהוא חיזוק אמיתי למשלחת שתפגוש בצרפתוקאים, פליטים שברחו ל"פארי" מארצות המגרב ומהגטאות בשואה. אנחנו עוד לא צאצאים של בתי המלוכה של לואי־לואי־לואה ו/או נפוליאון, נכון? או שטעיתי?
נחמן מספר הסיפורים ירצה ליהודונים איך כדו"צ הוא חיזק את העם במלחמת המפרץ, והיה שותף להונאה הגדולה של העשור, שלפיה ניילון, נייר דבק ומסיכה ממלחמת העולם ניצחו את הסקאדים של סדאם חוסיין.
סיידה, המצטרף החדש לטיול, הודיע לציבור כי מטרת נסיעתו היא: "הזדמנות טובה להדק את הקשרים, ולאפשר דיון מעמיק ופורה בנושאים החשובים לעם היהודי"!!! תגיד, דני'לה, התחפשת לכסיל של העם היהודי? על מי אתה מסתלבט בדיוק? עלינו שכבר מאסנו בשרלטנים? על מי??? אתה רוצה לנסוע לטיול, לאכול אסקרגו (תזמין ישר 12 חלזונות, 6 זה מעט) שפן ממולא בכבד אווז וקוסקוס דה־לה־מר? סע, בון וויאז' ובון א־פטיט. אבל תלמד מביטן, ואל תדבר בחקירות ובתקשורת. סע, ואל תמהר לחזור.
אז זו הסיבה שדני, נחמן ודוד לא מגיעים להדק את הקשרים עם הקהילה בגליל, כי הם בצרפת, נוסעים להדק שם. אין כמו בראסרי נחמד בפריז, מרסיי וטולוז, כדי להרגיש הדוקים ומהודקים. לאן יגיעו להדק, לפיצרייה במטולה? הם צודקים החולירות האלה שאני מממן בניגוד לרצוני. להתעורר בבוקר ולראות את דגלי חיזבאללה זה ממש לא מהדק אותך, וכל היום שלך ממש לא הדוק בהמשך.
# # #
הולך להיות לנו סופ"ש מדליק, תרתי משמע. שמעתי אתמול את יורם שפטל מדבר עם חסידיו על המלך ביבי וזוגתו שרה שתחיה, שמאז דוביד'ל הג'ינג'י לא היה לנו מלך כמותו. מה שבטח לא היה כמותו מאז ימיו של דוביד'ל זה איש כמו שפטל שמתרפס בפני אדוניו, מוציא לשון הרע ודיבת הארץ על כל מי שלא מתרפס כמוהו: הטיפשורת, דיירי אגם הדרעק שאינם חסידים שוטים של המלך, פושעי אוסלו, פושעי בניית הארץ כמו דוד בן־גוריון, פושעים בכלל כמו אהוד ברק ויצחק רבין ועוד פושעים.
אבל ביבי אצל שפטל הוא צדיק של ממש, ואשתו היא צדקת. הוא אפילו מחזק את המאזינה הקבועה שלו, נאוה קורן מטבריה, שמצהירה שגדולתו של ביבי היא תוצאה של תמיכתה הברוכה של שרה. ושפטל אומר שזה בטח לנוכח ההתקפות של השמאל הבוגדני, שמציק לה.
ובכן, בגלל השמאל הבוגדני ייפתח ביום ראשון משפטה של הגברת שרה, בפרשת מעון רה"מ. יהיו שם עדי מדינה כמו שאני אוהב בעם המלשן, הפרקליטות רוצה הרכב של שלושה שופטים (מדוע לא 12? ממש בושה הפרקליטות הבוגדנית הזו), ויהיה ש־מ־י־י־ח נורא. אבל זה רק המתאבן לקראת המפץ הגדול - נאומו של היועץ המשפטי, ד"ר אביחי מנדלבליט, אולי בתחילת 2019 על כתבי האישום נגד רה"מ, בשלושה תיקים. אולי יהיה גם כתב אישום נגד הגברת בחלק מתיקים אלה.
אז היום ראש הממשלה ייחקר שוב. הוא ימסור את גרסתו לחוקרים, ובתום הזמן שהקצה להם, משהו כמו ארבע שעות, יודיע לעם בציון: התיק מת. אין כלום, כי אין כלום. אני מחכה לד"ר מנדלבליט שיגיד לסתום כמוני מה כן יש, אם זה כלום וכמה שנים שווה הכלום הזה באכסניה במעשיהו.
# # #
שחררתי את גיאצ'ו הצדיק מהמעצר היומי בסטאלג. מה אתה רוצה לאכול, חיים־של־אבא־בלב?
"אני רוצה מקדונלד'ס, נאגטס, ושייתנו לי גם מתנה".
אתה יודע שסבתא שרה לא נתנה לאבא לאכול במקומות כאלה, עד שהוא התחתן? זה לא אוכל, זה מספוא. בוא נלך לאהרל'ה, תאכל שניצלונים.
"לא רוצה, אבא. רק מקדונלד'ס", הטריף אותי הילד.
שמע, אין שם חניה, וצריך לעמוד בתור. אני אקנה לך מתנה בקיוסק.
"לא. אם אתה לא לוקח אותי לשם, אני לא אוכל. נגמר".
הבטתי בו ישוב בבוסטר, מוצץ את אגודלו ומביט בי במבט משועשע. אז נסענו לרמת אביב, וכמובן לא הייתה שם חניה. עליתי על המדרכה עם שני גלגלים בקצה המפרץ, הפעלתי מהבהבים והשארתי רדיו פועל וחלון פתוח, רק שלא יגררו לי את האוטו.
הגענו לסניף במהירות. מזמינים רק במסך נגיעה. פתאום הופיע ציור של כדורגל ב־69 שקל.
"אבא, תקנה לי כזה, בבקשהההה".
שתוק כבר, אני לא קונה. הזעתי בטירוף, היה לי לחץ בחזה ויובש בפה. הייתי סחרחר, אבל ניחמתי את עצמי שזה בטח התקף חרדה ולא התקף לב, כי נבדקתי במלר"מ של פרופ' נדיר ארבר, והוא אמר שאני סוס עבודה.
אישה בתור נחלצה לסייע לי, ואמרה לצדיק שנגמרו הכדורים, רק בפעם הבאה יהיו. אספנו מהדלפק את הסחורה העלובה, הנפתי את הצאצא, הרמתי את הכפכפיאת לידיים ורצתי יחף לאוטו.
הפקח בדיוק הצמיד לי את הדוח לשמשה. שאגתי "בנאדם, למההההההה?!", אבל הוא רק חייך. הבטתי בדוח, ראיתי 500 שקל וירדו ממני מפלים של זיעה. הצדיק פתח את השקית, שלף את המתנה, ואמר: "אבא, תודה. זה בדיוק מה שרציתי. אני אוהב אותך, אבא".
כיפוש התקשרה, ובשארית כוחותי דיווחתי לה על האירוע. "אוי מאמי, אתה כל כך חלש. אני לא מאמינה, לי זה בחיים לא קורה. מה עם גבולות, מאמי? אני לוקחת אותך לייעוץ, איך מתנהגים עם ילד. אתה לא עוזר לו, אתה פוגע בו".
ניתקתי. הגענו הביתה, נשכבתי רטוב מזיעה במיטה. הילד ראה איזו סדרה מפגרת בטלוויזיה. הרגשתי כמו מתאגרף אחרי נוקאאוט טכני.
נרדמתי.