הכנסת הסולר הקטארי השבוע לעזה היא אירוע גדול ומשמעותי, אפילו דרמטי. המענה החלקי למצוקת החשמל והסיוע הנוסף שצפוי להגיע הם אומנם במרכז העניין, אבל הסיפור האמיתי הוא בעל פוטנציאל להשלכות אסטרטגיות ולא רק ביחסים שבין הרשות הפלסטינית לחמאס. גם ישראל עמוק בתוך הסיפור הזה. עדיין מוקדם לקבוע מה יהיו ההשלכות המיידיות על השטח, אבל יכול להיות שעוד כמה שנים, במבט היסטורי, אם ישראל וחמאס ינהלו את המשאים ומתנים לגבי רצועת עזה באופן ישיר ולא עקיף כמו היום, את נקודת המפנה נוכל לציין בהתפתחויות המדיניות של השבוע האחרון.
בימים האחרונים יש ירידה מסוימת בהיקף האירועים האלימים על הגדר, אבל מוקדם לראות בכך משמעויות ארוכות טווח. היקף האירועים בהפגנות יום השישי, מספר המשתתפים ומידת האלימות בהפרות הסדר יהוו נקודת מבחן. אם בכל פעם שבה הרשות הפלסטינית תגביר את הלחץ על הרצועה, חמאס יפנה את השסתומים כלפי ישראל ויגביר את האש, אזי ההתפתחות של סוף השבוע האחרון תהיה בבחינת מעכב בעירה בלבד, שלא ימנע את המשך ההתלקחות כבר בשבועות הקרובים.
לאחר חודשים שבהם הרשות הפלסטינית ואבו מאזן החזיקו את רצועת עזה כבת ערובה, כחלק מהמאבק הפנים־פלסטיני על השליטה ברצועה, ישראל ביצעה השבוע, בשיתוף האו"ם, מצרים וכמובן קטאר, מהלך עוקף אבו מאזן. אם כי אפשר להעריך שהאחרון עדיין לא אמר את מילתו האחרונה, והוא כבר עכשיו מתכנן את המהלכים הבאים נגד חמאס ברצועה. אבל איך שלא מסתכלים על ההתפתחות האחרונה, יש בה משום התוויה מדינית חדשה. בכל הקשור ליהודה ושומרון, הכתובת הישראלית היא הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון. בעזה לעומת זאת, לפחות בשלב זה, לרשות הפלסטינית אין כל רלוונטיות, גם לא סמלית, כפי שהייתה בשנים האחרונות.
בפעולה הזו של ישראל יש סכנות והזדמנויות גם יחד. זה לא עניין של שחור ולבן. הנרטיב של חמאס מול הרשות, שלפיו הישגים מול ישראל ניתן להשיג רק בכוח, הוא נרטיב מסוכן ליציבות העתידית גם ביהודה ושומרון. הפעולות שמוביל נתניהו להסדרה על מנת להרחיק מלחמה מהדרום הן חשובות.
ביקרנו את ראש הממשלה לא פעם, על כך שבמשך יותר משלוש שנים מאז מבצע צוק איתן ישראל פספסה הזדמנות לנסות להסדיר את המצב מעמדה של עוצמה ולא כאשר אנחנו נמצאים עם הגב לקיר בעמדה של סחיטה. בשנים האחרונות ישראל נמנעה מלנהל מדיניות ונגררה לתוך סיטואציה מורכבת שלא היא יזמה. לצד סימני השאלה על השלכות ההחלטה לעקוף את הרשות הפלסטינית ולהכניס את הדלק לרצועת עזה, נתניהו ראוי גם להערכה על כך שקיבל החלטה לא פופולרית כאשר נראה שאנחנו בעיצומו של מסע בחירות. זאת כששר הביטחון אביגדור ליברמן טורח להגיד בכל הזדמנות שהוא אינו חלק מההסדרה ואינו מאמין בה.
ניתן להעריך שנתניהו יותקף בהמשך על החלטה זו, אבל הפעם, לשם שינוי, היא מבטאת פועל יוצא של מחשבה סדורה, מגעים ומהלכים שנעשו כל הזמן מאחורי הקלעים. אפשר להתווכח על משמעות ההחלטה בעת הזו, אבל גם להעריך את הפעולות הנכונות שעושה ממשלת ישראל כדי להרחיק את המלחמה מהדרום, בלי לפגוע בכוח ההרתעה של צה"ל במרחב הגדר, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשבועות האחרונים.
האירוע האלים שהתרחש השבוע בקו החוף מול זיקים, הוא ביטוי לאירועים המתרחשים במהלך השבוע והלילה, רחוק מאור הזרקורים. לטענת דובר צה"ל, שרוב האירוע התרחש בצד הפלסטיני, אין משמעות גדולה. אסור שמרחב הגדר ייראה כך. לאירועים בשישי מגיע צה"ל מוכן עם כוחות גדולים ובמוכנות גבוהה. לעומת זאת, האירועים במהלך השבוע והחדירות הרבות לשטח ישראל מהווים שחיקה מסוכנת של מרחב הגדר.
נראה כי האירועים הללו הפכו חמורים יותר בשבועות האחרונים. ככל שזה יימשך, המחירים שישראל עלולה לשלם יהיו גבוהים יותר, בין שבאירוע חדירה שהופך לאירוע טרור קשה, ובין שבתרחיש אחר שבו עשרות פלסטינים ייהרגו על הגדר, כי הפתרונות של החיילים בשטח לחדירה המונית יהיו מוגבלים ביותר. במקרה כזה, ישראל תשלם את המחיר בהמשך הביקורת בעולם על מדיניותה ברצועת עזה.
הכנסת הסולר והצעדים שעשתה ישראל לקראת חמאס צריכים לספק לישראל ולצה"ל בפרט הזדמנות לבצע יישור קו בכל הקשור למשוואות התגובה מול חמאס, כשהקווים האדומים של ישראל מופרים. פעולה אגרסיבית של הכוחות בתכנון ובביצוע של תגובה לאירועים חריגים, אינה עומדת בהכרח כגורם שיוביל להסלמה ולמלחמה ברצועה. לעתים התמונה הפוכה - התנהלות מהוססת והצהרות לוחמניות מול הנהגת חמאס, שאין להן כיסוי בשטח, עלולות להוביל בסופו של דבר למלחמה, שמאוד לא רוצים אותה אצלנו.
ראש בלאטה
הרחק מעזה, במחנה הפליטים בלאטה שבשכם, מתגוררים כ־30 אלף פלסטינים. זהו מחנה הפליטים הגדול והצפוף ביהודה ושומרון. בימים האחרונים, בסריקות אחר המחבל שאחראי לרצח שני הישראלים באזור התעשייה ברקן, פעל צה"ל גם באזור זה. לעתים, דווקא המרדף אחר מי שלא משתייך לתשתית טרור מאורגנת, קשה יותר. בסוף הוא יעשה את הטעות ויילכד, אבל כפי שראינו במקרים קודמים, זה יכול לקחת זמן. מעבר למרדף אחר המחבל, שבו משקיעים הכוחות של אוגדת איו"ש והשב"כ מאמצים רבים, האתגר הוא לשמור על היציבות הביטחונית, תוך מניעת פיגועי טרור נוספים.
עד הפיגוע אתמול, נראה היה שהמאמצים נושאים פרי. למרות הפיגוע והעימות הגלוי בין ישראל והרשות הפלסטינית, שהגיע לשיאו בחודשים האחרונים, בינתיים התיאום הביטחוני בשטח נשמר כרגיל. גם מבחינת האירועים בשטח, הפרות הסדר ונתוני הטרור העממי, לפחות כרגע בצה"ל לא מזהים עלייה ברמת הטרור. אבל התמונה הפסטורלית של שכם על רקע הר גריזים והר עיבל, אסור שתשכיח את הפוטנציאל הקיים. במידה רבה, שכם הייתה שקטה יחסית בשנים האחרונות, אבל כל פיגוע קטלני, כפי שאירע השבוע באזור, עלול להדליק את השטח.
הגרעין של חמאס בשכם חזק מאוד. לפני כמה חודשים הצליח השב"כ לאתר ולסכל תשתית טרור יוצאת דופן ביכולותיה, עם מעבדות נפץ בכמה מוקדים בעיר ויכולת לבנות מטעני חבלה תקניים ורבי עוצמה, שנועדו לביצוע פיגועי תופת במרכז הארץ ובירושלים. אל מול המתחים בשטח, לפלסטינים יש גם הרבה מה להפסיד מהסלמה נוספת ביהודה ושומרון.
אבו מאזן ספג השבוע מכה קשה בניסיון לעצור את הכנסת הסולר לרצועה. במערכת הביטחון סבורים שאת החשבון על ההשפלה בעזה הוא יגבה בסנקציות נוספות על הרצועה ולא בפגיעה בתיאום בין מנגנוני הביטחון של הרשות לצה"ל. בעניין זה, בישראל מעריכים שהאינטרס שלו הוא לשמור על השקט והיציבות גם לאחר משבר הסולר. אבל בישראל בוחנים גם את היום שלאחר אבו מאזן. ההערכה היא שלא משנה מי יחליף אותו ובאיזה הרכב, ההנהגה החדשה תנהל קו נצי, וגם להחלטות בנוגע לחמאס בעזה עשויה להיות השפעה על הדרך שתבחר ההנהגה הפלסטינית העתידית בעימות מול ישראל ביהודה ושמרון.