סופה גדולה מתרחשת מעלינו ומאיימת ברוחות וגשמי זעף, מרבצי שלג שיקפאו לקרח ויקפיאו את התחבורה הציבורית; קור, הפסקות חשמל, שיטפונות ועובדי חברת החשמל שייאבקו בניתוקים, גם כדי להצדיק את שכרם ואת חובות העתק של החברה הנשלטת בידיהם.
קשה עוד יותר בפריפריה לאחר סגירת המפעלים, האבטלה, בריחת התושבים וצמצום מרכזי החירום והציוד הרפואיים (תוחלת חיים קצרה בשש שנים מאשר בתל אביב ובמרכז). ישראל ניצבת מול האיומים הגיאופיזיים, שחברו לסכנות הסוציו־אקונומיות, לתביעות בהאג מצד הפלסטינים, להדרתנו מהעולם הנאור ולהפחדות ראש הממשלה ושות' על אלפי טילים ומנהרות פלישה בדרום ובצפון, חיזבאללה, דאע"ש, איראן, ארדואן, אבו מאזן ומי לא, שעומדים עלינו לכלותנו, והעולם שצופה באדישות בשואה 2 המתקרבת.
ככה הפכנו כולנו לפריפריה: ובשוליה, בדירת השרד, יושב נתניהו וחוגג את ניצחונו בוועידת הליכוד; ניצחון אשליית המשילות של מנהיג המתחזה לחזק; ניצחון ה"זה שהיה, הוא שיהיה". הוא נחנק מצחוק ממשא הזעם של לפיד על "מושחתים, נמאסתם", מרוב המאומה של כחלון, ממאבקי הש"ס, מהגיבוי של ליברמן לנחשדי "ישראל כיסנו" ומאיומי השטייניץ להקפאת כספי הפלסטינים.
מעבר לזה, כלום לא נוגע לקצה הביבי - "פרי הגליל" ו"מגבות ערד", יישובי הדרום המופקרים, השחיתות, מח"ט גבעתי לוחם הקב"ה, השר"פ, ההוצאה הממשלתית הענקית למתנחל, ואורי אריאל, הנדל"ניסט המשיחיסט.
ואיפה אחריות רה"מ? נתניהו לא מתערב. כוחו בהתעלותו מעל שטויות היומיום וממילא כל הקוּטֶרים ייתנו לו את קולם בסוף; כל קול לקול העמוק כתהום, שהוא הובילנו אליה; קול שמשדרג איומים והבטחות. רק תשוו לדקיקול של בוז'י. הכל בקול.
ובכל זאת, אומר פרשננו לענייני הדרות וחרמות, החליט מיעוט רציונלי שרק לא ביבי ולא הימין - ויש לו שיטה טובה למלחמה בנטייה הגנטית להצביע ימין ("מה, אבא שלי אכל חרא והצביע ליכוד כל החיים, אז שאני יצביע אחרת?"): חפש את מקומך באחת מקבוצות המצביעים שלהלן - ואם אתה מוצא ועדיין נוטה להצביע לימין האמוני, בלע מיד כף גדושה בווסאבי יפני כאמצעי מניעה. הנה הקבוצות:
- אינכם רוצים לרדת מהארץ, אבל לא מוכנים לחיות או למות על החרב, אתם וצאצאיכם אחריכם, במדינה יהודית הלכתית גזענית ודו־לאומית שנואה.
- אתם, בניכם, בנותיכם או נכדיכם מגויסים שוב ושוב ללחום לביטחון ישראל, אך רה"מ ושר הביטחון מתנהגים כחסרי ביטחון, שאיבדו את יכולת ההרתעה שלנו.
- אתם תושבי הדרום (או מזדהים), שנדהמים מה עובר על שר הביטחון בגלל ביטול האבטחה, ללא הסבר, ביישובים שמול חמאס המתחמס שוב.
- אתם שוקעים באי אכפתיות של "למי אני אצביע? מה חשוב? ממילא זה לא יעזור".
- אתם מנסים לרכוש דירה ראשונה ב־ 3,500 תשלומי משכנתה ולא מצליחים.
- אתם נמצאים מתחת לקו העוני, מלידה, ללא סיכוי להיחלץ משם.
- אתם מרגישים שהממשלה משקיעה בכם, בביטחונכם ובקיומכם כרבע מהשקעתה במתנחל ואינכם מצליחים לעמוד ביוקר המחיה.
- אתם מתרתחים בכל ערב מול הטלוויזיה משחיתות בכירים בממשל ובמשק ומרמת שכרם.
- נמאס לכם עד בחילה מהממשלה וראשה, ואתם בטוחים שיש להם תחליף טוב יותר. גבירבּוֹתַּי. הזמן אוזל, או כמו שהזהיר פעם שר ליכודניק בראיון בגל"צ, "שעון החול מתקתק והולך!" כמה שהוא צדק.