לישראל או לגורמים בתוכה שתי מערכות אינטרסים בשטחים: האחת היא אסטרטגית־ביטחונית, והשנייה אידיאולוגית ואולי דתית. התנהלות שקולה תאפשר לישראל להגן על האינטרס הביטחוני, אך הדגשת הפן האידיאולוגי הופכת את ישראל למי שאינה בת שיח עם המערב ומסכנת את האינטרס הביטחוני ואת ההתנחלויות הקיימות.
כל בר דעת הבקיא במזרח התיכון אמור לזהות שרעיון מדינת הלאום הערבית נמצא תחת מתקפה, ומלוב ועד עיראק ומתימן ועד סוריה, מדינות לאום ערביות קורסות. הכוחות העולים בעולם הערבי הם אנטי־מדינתיים, וכוחות לא ערביים (כמו האיראנים והטורקים) מתערבים בעולם הערבי באופן המפורר את שאריות המסגרת המדינתית. הזירה הפלסטינית מאופיינת בכך שתנועת פת"ח נתפסת כמושחתת, והרעיון שניתן בעת הזו "לארוז" את פת"ח, חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בתוך "אריזה" מדינתית חדשה, יציבה ושוחרת שלום אינו מציאותי. מה שמקיים את שלטון פת"ח בגדה הוא כידוני צה"ל, ואם ניסוג מרמאללה, גורלה עלול להיות דומה לגורל עזה לאחר הנסיגה ב־ 2005 . יתרה מזו, הנסיגה מעזה, ושלוש המערכות שישראל לחמה בה מאז, מלמדות שבהיעדר שליטה ביטחונית ישראלית בשטח עלול להיווצר איום כזה, שמחיר עקירתו נתפס כבלתי מעשי. ישראל משלימה עם חיים בצלו של איום בלתי קביל. אסור שאיום דמוי עזה ייווצר בבית לחם וברמאללה, הגובלות בירושלים.
טיעונים אלה הנם רציונליים, מבוססים, אובייקטיביים ועשויים להיות בסיס לשיח בין ישראל ושותפותיה במערב, שמטרתו גיבוש אסטרטגיה מתואמת לנושא הפלסטיני. אך בנט, אלקין וחבריהם מטשטשים את הטענה הרציונלית הישראלית בהוסיפם לתמונה התנהלות אידיאולוגית, לעתים פרובוקטיבית, שאינה ניתנת להסבר אובייקטיבי. לא ניתן למצוא הסבר מדיני־ביטחוני מדוע תשע משפחות צריכות להתיישב בלב סילוואן ושלוש משפחות ב"בית המריבה" בחברון; לא ברור איזה אינטרס רציונלי מושג בדחף להצטלם בהר הבית; וכמובן שרב הנזק על התועלת המופקת משלל התבטאויות מעוררות התנגדות בתקשורת המקומית והזרה. כל אלה סוגרים את הדלת על אפשרות ההידברות בין ישראל למערב בנושאים שבהם כן ניתן להגיע להבנה. ניתן להניח שישראל ומעצמות המערב יגיעו למשבר באופק הנראה לעין: אירופה שבעה ממה שהיא תופסת כהתנהלות ישראלית לא מועילה, והשינויים הדמוגרפיים והכלכליים בארה"ב מצננים את מה שהיה פעם שותפות אינטימית. המשבר שבאופק הנו איום אמיתי, ולהשוואה ניתן להתרשם מעומק הפגיעה בפוטין וברוסיה כשהם דבקים במדיניות שהמערב תופס כבלתי מתקבלת.
אם ישראל תגיע למשבר כשהיא שואפת להגן על אינטרסים ביטחוניים רציונליים, היא עשויה למנוע אותו או לצאת ממנו באופן סביר. תוצאת אגב תהיה היכולת להגן על ההתנחלויות הקיימות. אך אם ישראל תגיע למשבר כשהיא מנסה לקדם מדיניות שלא ניתן להסבירה בעולם – הנתפסת כמשיחית – היא עלולה למצוא את עצמה כמי שאינה בת שיח לדיאלוג כלשהו. אז מנוף הלחצים הבינלאומי יפגע ללא הבחנה בין אינטרס ביטחוני לגיטימי ובין שאיפה אידאולוגית. מיצובה של ישראל כגורם שאינו מדבר בשפה הבינלאומית המקובלת ישלול הן את יכולתה להגן על ההתנחלויות והן על האינטרסים הביטחוניים שלה.
הכותב הוא תת־אלוף במיל'