מיהו ציוני? שאלת השאלות של בחירות 2015

ועדיין לא דיברתי על השחיתות הממוסדת. על גזל תקציבי מעמד הביניים והעניים ואדמות הפלסטינים לטובת מפעל ההתנחלות בחסות אלוהים ואנ"ש, שהצמיח את פטריות הרעל על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן. 
 

אז איך יוצאים מזה? בקלי קלות. בעזרת ה"ציונות" שהיא מפלטו של הימני המושחת. ציוני רגיל, ימני או שמאלי, עשוי לאהוב את ארץ ישראל, להתגייס לצבא מרצון ולעמוד בזמן הצפירה ביום הזיכרון. אפילו לעזור לזקנה לחצות כביש ראוי להיכלל במונח ציונות, אבל דרגתו של סופר ציוני ימני היא פועל יוצא של שנאתו לערבים ו/או שמאלנים. 
 

"ציוני" בכלל הוא מושג גנרי ששימש השבוע לא רע את בדחני ארץ נהדרת. יש אינספור מאמרי דעה והגיגים חסרי דעה שחופרים במילה ובמונח, ועדיין לא נמצא הציוני שיש לגביו קונצנזוס. ברור שהרצל למשל, שהיה ליברל ודמוקרט ודגל בהפרדה מוחלטת של הדת מן המדינה, היה אנטי-ציוני לשיטתם של ציוני הימין. למילה עצמה, כמו לנפנוף הדגל הציוני של מירי רגב או המחנה הציוני של הרצוג, אין תשובה אחידה לשאלות הבוערות של מדינת ישראל. לכן היא חסרת משמעות. 
 

בימין רואים את הציונות כהמשך ישיר להיסטוריה של הקמת ובניית המדינה. מאחז עמונה מבחינתו של הציוני הימני הוא המשך ישיר לקיבוץ חניתה וישובי חומה ומגדל. ומבצע צוק איתן הוא המשך ישיר של מלחמת השחרור. אגב, חלוצי הציונות המקוריים, בוני ולוחמי מדינת ישראל, היו חילונים כהשקפת עולם. הם לא רק התנכרו לדת היהודית הגלותית, אלא מחו כל זכר לקיומה בחי היום יום שלהם. 
 

להבדיל מהימין הציוני של בנט, אריאל, ביבי, דנון, ושות', לימין המתנחל הוותיק יש סוג של נוסטלגיה מעורבת בהערצה לאותם חלוצים ולוחמים של ציונות השמאל בתקופת הקמת המדינה. פנחס וולרשטיין, אחד מן היזמים היותר פעילים של ההתנחלות בשומרון, מעיד על עצמו שהוא "בן גוריוניסט".

המשיחיות העולצת של הציונות הימנית, כך אני מתרשם מהאורח שבו וולרשטיין מתנסח, היא לא הכי הגרסה הציונית הכי מקובלת עליו, על אף שאני מעריך שיצביע בעדם. "אם המחנה הציוני של בוז'י היה מגדיר בדיוק את הקווים האדומים שלו", אמר לערוץ 10, "כולל פליטים ושכונות יהודיות בירושלים, הייתי שוקל לתמוך בהם". בעניין יהודה ושומרון הוא מפתיע: "עזבו יהודה ושומרון", אמר לקירשנבאום, "אבל מה עם הפליטים ועם השכונות בירושלים?".
 

ובכן, אני מכיר את וולרשטיין לא מעט שנים ואף פעם אני לא יודע אם רוחב הלב בעניין ההתנחלויות הוא טקטיקה של הטעייה (ואז מגיע הריבאונד של מה עם הפליטים וירושלים), או אסטרטגיה של דרך משותפת אמיתית שניתן להתמקח עליה כדי להגיע לקונצנזוס על מיהו ציוני. מכל מקום, הציונות המגשרת של וולרשטיין, שמנסה לנהל דיאלוג עם הציונות של השמאל, כבר מזמן לא תקפה בבית של ציוני הימין החדשים. אלה לא מתנצלים, אלא מנצלים כל שביב בורות חילונית כדי לקושש כמה מנדטים. 

אחד הפרמטרים של ציוני ימני גאה הוא להתעלם מבעיית הפליטים. גם בחלומם של הציונים שבנו ולחמו על הקמת המדינה, בעיית הפליטים הייתה אמורה איכשהו – החיים, הזמן, הבלגן - להתפוגג. זה לא קרה. הציוני השמאלי החדש, כאדם פרקטי, חי ומכיר במציאות שבה בעיית הפליטים לא תעלם בעתיד הנראה לעין. הוא יודע שמחובתו לנהל אותה באמצעות שלבי ביניים שלא יסכנו את הדמוגרפיה של ישראל היהודית. 
 

המספרים והשיטות לטיפול בבעיית הפליטים קיימים. בשיחות אבו מאזן-לבני דובר על מתווה שעשוי להתחיל להגליד במשהו את פצעי העבר, במקום לצקצק לאלוהים פתרונים שהוא הנוסח המרוכך של הציוני הימני לטרנספר. מטרת ציונות הימין היא להחזיק בשטחים, בעיקר בגדה, והיא ניזונה מטראומות עבר, ומפחדי ההווה. האסמכתא הדתית היא הציווי האלוקי, והאסמכתא ההיסטורית היא הציונות הלוחמת בערבים וגואלת קרקעות בתקופת הקמת המדינה. ציונות השמאל מצביעה על חוסר התוחלת והנזקים הברורים של מדיניות האחיזה בשטחים, ועל הצורך לבנות ציונות הומנית דמוקרטית וליברלית כחלק מן האגף המתקדם בעולם המערבי. לא נראה שיש דרך לגשר בין זו לזו. 
 

כדי לא להיגרר לוויכוח אקדמי, סוציולוגי או אנתרופולוגי מהי בדיוק הציונות הזו או האחרת, ניתן לתמצת את הוויכוח לשאלה מיהו ציוני בבחירות 2015 לסוגיה פרקטית אחת: ציוני ימני תומך בארץ ישראל השלמה כולל ירושלים. כל דיבור על הורדת התנחלויות הוא בגידה אנטי ציונית. השחיתות שהתחלנו בה כמפתח להבנת הבחירות הנוכחיות היא זניחה ביחס למטרה הלאומית. האלימות נגד הפלסטינים והערבים מול האיום הקיומי שהם מייצגים בתודעת הציוני הימני היא צודקת ומוצדקת. 

  יותר ציוני מיוסי יונה משום ששירת בסיירת מתכ"ל? ינון מגל ונפתלי בנט. צילום: הבית היהודי
 

ציוני שמאלי מודע לכוחה של מדינת ישראל ותומך בחלוקת הארץ על בסיס 67' עם תיקונים מחויבי המציאות. כולל ויתור על ירושלים המזרחית והשכונות הצפופות. על פי הציונות השמאלית על שחיתות ואלימות צבאית חלים חוקי מדינה, חוקי מלחמה וקריטריונים הומניים של זכויות אדם – ככתוב במגילת העצמאות.

הנכון שהומניזם שהיהודי במרכזו בגרסת הציונות הימנית הוא מחניף יותר, אבל בחנופה לא בונים מדינה אלא קואליציה מושחתת ואלימה.  עם הפרגמטיזם הזהיר של הציונות השמאלית לא פותרים בעיות באבחה כמו חזון חילופי האוכלוסייה של ערביי ישראל תמורת המתנחלים נוסח בגרסת ליברמן. מה גם שפס הקול של תוכנית ליברמן מלווה בזעקות "חנין לג'נין" שתרגל שרון גל, שחקן הרכש המקביל בישראל ביתנו, עם תלמידי תיכון בליך ברמת גן. דווח שהייתה שם צהלה רבתי. 
 

אחד הטיעונים המעצבנים ביותר של הימין הציוני הוא הנפנוף בשירות הצבאי כמקדם ציונות. ינון מגל, הרכש של הבית היהודי, יותר ציוני מיוסי יונה משום ששירת בסיירת מטכ"ל. אני מודיע רשמית שכל נהג טנק או חייל חי"ר מסתכנים פי אלף יותר מכל משחקי החסמב"ה של הסיירות למיניהן.

הם הם היו חומת המגן האמיתית בכל מלחמות ישראל וגבולות האש מאז הקמת המדינה ועד היום. כל סיור בוקר של מילואימניקים על דרכי הטשטוש הוא סכנה גדולה יותר מאשר חדירה של סיירת מטכ"ל שמתוקתקת עד רמת חצי צה"ל בכוננות חילוץ במקרה תקלה. לצאת עם סיפורי תעלולי סיירות כמקדמי ציונות זו העליבות הפתטית במירעה. 
 

ואם כבר בזווית הביטחונית של ציונות הימין מדובר, אזי לאחר חיפושים קדחתניים נמצאו הציונים השמאלנים המסוכנים מכולם, אלה שמוכנים להחזיר את כל השטחים ולפנות התנחלויות: כל ראשי השב"כ ראשי המוסד והרמטכ"לים לשעבר. אגב, במסגרת חוקי המשחק של נשף המסכות הקרוי בחירות החליט הרצוג ללכת על המותג "המחנה הציוני". נתניהו טען שזהו המחנה האנטי ציוני. בתודעה של הימין הציוני אנטי ציונות נמצאת במחצית הדרך לבגידה. בסוף הדרך ממתין ארון הקבורה של יצחק רבין.