כשרות מפוקפקת

יש שני סוגים של קמפיינים: קמפיין נושאי שבא לקדם נקודה מסוימת - החזרת השטחים, למשל. החוק הישראלי מתיר תרומות מרחבי העולם לקמפיין שכזה. אני לא אוהבת התערבות בינלאומית בנושאים פנים ישראלים, בטח לא של גופים הממומנים בעקיפין ע״י ממשלות זרות. זה פוגע בריבונות של ישראל והופך אותנו לרפובליקת בננות. אבל זה מותר, בינתיים. אני מקווה שבכנסת הקרובה יצליחו לחוקק חוק מחמיר מאוד שאינו מתיר התערבות כזאת.

לעומת זאת, חוק מימון מפלגות מבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים את המצב כשמדובר בקמפיין בחירות. ולכן, כש V15 מדברת על החלפת ראש הממשלה, ומבט קצר בחבר הנאמנים והיועצים שלה מגלה את יואל חסון, לדוגמא, מספר 16 ברשימת העבודה, די ברור שמדובר בקמפיין של העבודה ושמטרתו להחליף את השלטון.

המטרה לגיטימית, הבעיה היא הדרך. V15 מנסה להצטייר כגוף שאינו קשור למפלגה כלשהי, ומנסה לשכנע אותנו שהקמפיין שלה נושאי. הבעיה היא שהוא לא. הוא מתערב בגלוי בבחירות בישראל לטובת השמאל, והכספים שמניעים אותו אינם מדווחים ע״פ חוק מימון מפלגות.

הגוף הזה שכר את שירותיו של ג'רמי בירד, מנהל קמפיין השטח שהוביל את ברק אובמה לניצחון. אני מהמרת שהוא לא בא בחינם, אלא עולה מאות אלפי דולרים. מישהו מממן את זה, ומישהו לא מדווח על זה כחלק מקמפיין הבחירות שלו. רשת פוקס האמריקאית טוענת אפילו שאובמה הוא זה ששלח את עוזרו לעשות את המהפך לו הוא מייחל. אם זה נכון - זה כבר בלתי נסלח.

בינתיים מצליח השמאל לחמוק מדין בשני אופנים:

1. הרצוג שותק בפרשה הזאת כפי ששתק בפרשת העמותות הראשונה. הוא יודע שזה עובד: עד כה לא תבעו ממנו דין וחשבון על העמותות ההן.

2. ניצול הערפל הזמני שנוצר בנוגע למי שכר את מי ומי מממן את מי.

בארה״ב, לעומת זאת, לא קיים הערפל הזה: בשבוע שעבר הגיש הסנטור טד קרוז שאילתא לשר החוץ ג׳ון קרי שבה ביקש לדעת האם וכמה מכספי המיסים של האמריקאים הועברו דרך עמותת ״קול אחד״ להתערבות בבחירות בישראל.

להגיד שהקמפיין של V15 הוא קמפיין נושאי ולכן הוא לגיטימי זה פשוט לא נכון. כל האצבעות מופנות למחנה הציוני ולמרצ. כל הנותר לליכוד לעשות זה להוכיח את הקשר הזה.