איש אחד צועק זגג/ בקבוקים, בקבוקים/ גברת כהן על הגג/ בקבוקים, בקבוקים". זהו בית מתוך השיר "איזה יום יפה" של שלישיית גשר הירקון.



מי שלא גדל כאן בארץ בשנות הארבעים, החמישים והשישים של המאה הקודמת מתקשה אולי להבין מדוע ואיפה האיש צועק זגג ומה עושים כאן הבקבוקים. אבל ילדי השנים ההן זוכרים בוודאי את הרוכלים ואת בעלי המלאכה למיניהם שהיו סובבים ברחובות ומציעים בקול גדול את מרכולתם ואת שירותיהם: הזגג ומוכר האבטיחים ומשחיז הסכינים ומלבן הדודים וה"אלטע זאכן" ומוכרי הנפט והקרח – שני האחרונים היו מצלצלים בפעמון – וכן, גם זה שצועק "בקבוקים, בקבוקים". היה שמח.
 
היום כל המדינה, והתקשורת בראשה, צועקת "בקבוקים, בקבוקים" - וזה רחוק מלהיות שמח. אין ספק, יש לנו אשת ראש ממשלה יצירתית להרע וחסרת פרופורציות, לשון המעטה, שאינה חדלה לספק לנו עלילות מוזרות ומביכות. חלקן מתפרסם, חלקן רק נרמז, ומי יודע מה עוד נותר ספון שם, בבית שברחוב בלפור.
 

איני מתיימר להכריע בין הגרסאות השונות לגבי מה בדיוק קרה בבית ההוא עם תוכן הבקבוקים - מי שתה וכמה - ועם כספי הפיקדון שלהם שנפדו בהוראת הגברת נתניהו, והאם הייתה שם רק התנהגות לא נאותה או גם עבירה פלילית. בכך יכריעו היועץ המשפטי ומבקר המדינה כשיסיימו לריב ביניהם. אך כל העסק הזה מטריד ומביך, כמו פרשיות אחרות שנקשרו בשמה של הגברת, אלא שהפעם הוא גם מגחיך לא רק את משפחת נתניהו אלא גם את כל העוסקים בו, בתקשורת ומחוצה לה, ואני בתוכם.
 
השאלה המתבקשת היא: מטורפים, אין לכם במה לעסוק? יש דעאש ומתח בצפון ואיומי איראן וסכנות מלחמה ובעיות כלכליות וחברתיות ואזרחים שאינם יכולים לגמור את החודש ומה לא, ואתם מתעסקים בבקבוקים של אשת ראש הממשלה? משוגעים, רדו מהגג! – כקריאתו של שר האוצר המנוח יגאל הורביץ.
 
אכן שאלה במקומה. ברור שהבחירות שבפתח מלבות סיפורים מסוג זה, אבל במקרה הנתון הבקבוקים הם רק סמל ומשל. הם מייצגים את הבעייתיות העמוקה של המרחש בבית ראש הממשלה עקב גחמותיה והתנהגותה של רעייתו, שהסיפורים עליהן פורצות את חומות הבית חוצה. לא ייתכן שהכל שקר, לא היה ולא נברא, וזו בהחלט בעיה לאומית הצריכה להטריד כל אזרח.
 
כי השאלה החשובה והאמיתית החייבת להישאל היא, כיצד כל זה משפיע על ראש הממשלה ועל תפקודו. איך הוא עומד, כשמשא תפקידו הכבד והמורכב מוטל על גבו, מול גחמותיה והחלטותיה והוראותיה של אשתו, והאם המצב בבית מאפשר לו להקדיש את כל-כולו ואת מיטב שיקול דעתו לתפקידו, כנדרש. מדובר באיש שגורלנו בידיו, ועל כן המתחולל בביתו ובמסעותיו עם רעייתו נוגע אישית לכל אחד מאיתנו.
 
נתניהו שב וטוען-מציע: תיקפו אותי, לא את רעייתי. אז הנה, אדוני ראש הממשלה, השאלות הקשות הנ"ל , העולות מסיפורי מעללי גבירתך, מונחות בזה לפתחך. הגברת היא הבעיה, אבל תפקודך הוא הקריטי לגבינו ואתה זה שחייב לנו תשובות.
 
ואולי אינך רואה כלל בעייתיות בהתנהגות אשתך ומקבל על עצמך את מרותה - ואז זה עוד הרבה יותר גרוע.