בנימין נתניהו נחוש לנאום בפני הקונגרס. עבורו זו מתנת בחירות שלא הייתה כדוגמתה.
בעיני רבים מאוד מאזרחי ישראל, מעשהו של נתניהו הוא מבחינת הוכחה ניצחת לזקיפות קומתו של המנהיג. על אפם וחמתם של מרבית האמריקאים, נתניהו מוכן לקחת את הסיכון ביודעו שיביא לו מנדטים. כל הפולמוס סביב נושא הנאום רק מיטיב עם נתניהו.
במדינה שבה רוב האוכלוסייה סבורה שישראל מסוגלת לעשות כל דבר בלי להינזק, אין סיבה שנתניהו לא ילך במסלול הבטוח של טיפוח האגו הלאומי. זהו מהלך אלקטורלי מובהק. נתניהו משוכנע, כך יש לקוות, ששום מהלך נגד איראן לא ייעשה ללא הסכמת הנשיא אובמה, גם אם הקונגרס הלעומתי לנשיא יצביע ברובו על הטלת סנקציות נוספות על איראן. העימות הגלוי עם אובמה נועד למטרות פנים-ישראליות.
נתניהו יצא גבר-גבר בעיני מצביעי הימין, ובכך הוא יצליח למשוך קולות ממפלגות המתמודדות על אותו פלג אוכלוסייה. זה מה שנתניהו רוצה, קרי ליכוד גדול דיו כדי שב-18 במרץ נשיא המדינה יטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה. נתניהו משוכנע שכך הוא יוכתר לראש ממשלה מחדש. ובכך יתגשם חלומו. אז מה לא עושים כדי להגשים חלומות.
מעבר לכך, ישראל לבדה לא תוכל לסכל את תוכניות איראן להשגת פצצת אטום. זו אוטופיה שאותה מטפחים נתניהו ואנשיו. ללא ארה״ב ואירופה לא ניתן יהיה לעצור את איראן.
הנזק שנתניהו גורם לישראל בהקשר זה על ידי התעקשותו לנאום בפני הקונגרס נגד מדיניות ממשל אובמה הוא נזק עצום לביטחונה של ישראל. יש לזכור היטב מה משמעות הנאום של נתניהו מעבר לרטוריקה הכה מוכרת של נתניהו: ראש ממשלת ישראל מטיל ספק רב באמינותו של נשיא ארה״ב ובכנות הצהרותיו ביחס לאיראן. למיטב ידיעתי, לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של היחסים בין ישראל לבין ארה״ב.
בדוח השנתי של המועצה לביטחון לאומי בארה״ב נכתב ואף הובאו ציטטות מדברי אובמה ביחס לאיראן ותוכניתה הגרעינית, שבהן נאמר: אובמה וארה״ב מחויבים לחלוטין למנוע ולסכל את תוכנית הגרעין הצבאי האיראני. ארה״ב ערבה לכך שלא ייחסך שום מאמץ, כולל התערבות צבאית, אם המעצמות לא יגיעו עם איראן להסכם. אובמה וממשלו מעולם לא פסלו את האופציה הצבאית אלא שהם משוכנעים שהסנקציות הכלכליות היו אפקטיביות ושיש לתת הזדמנות למהלך הדיפלומטי.
נתניהו מסרב לקבל עמדה זו וכל מאווייו הם שארה״ב והמערב יתחילו במהלך צבאי כולל. זה לא יקרה גם אם נתניהו ינאם עוד כמה וכמה פעמים בקונגרס. עובדות אלה אינן מעניינות לא את נתניהו ולא את המצביעים מהימין. אלא שעל כולם להבין שלאחר 17 במרץ יבוא יום חדש. ייתכן שנתניהו יהיה שוב ראש הממשלה, אך גם בבית הלבן עדיין ישכון אובמה.
האמיצים והגאים שבאזרחי ישראל, המצדדים במהלכי נתניהו, יאמרו שהדברים שלעיל הם הפחדות של השמאל מוג הלב והגלותי. ההיסטוריה היהודית ידעה תקופות רבות של גילויי אומץ מהסוג האהוב על אוהדי נתניהו ונושאי כליו. אלא שהגאווה וזקיפות הקומה לא היו אלא כסות ללאומנות ופונדמנטליזם שהובילו לאסונות שלא היו כדוגמתם.
גם בר כוכבא היה לגיבור אולטימטיבי שמונע על ידי גאווה לאומית ואמונה עיוורת בדברי רבי עקיבא. התוצאה ידועה לכולם. גם אז, כמו היום, היו שטענו שכל אלה אשר ביקשו לא להתעמר בגורל, לא ללכת אחר אמונות קיצוניות, נחשבו לבוגדים, לנמושות ומיני כינויים. ההיסטוריה אינה משקרת. יש לקוות שנתניהו לא יביא עלינו אסון וכולנו נבכה. יש חשיבות לגאווה לאומית, לזקיפות קומה. גם לחיים וביטחון וגם לתקווה חשיבות לא פחותה.
• הכותב הוא היסטוריון ומתמחה ביטחון לאומי