הבוקר (שלישי) שיתפה מירה (בומי) זכאי אותי ואחרים מידידיה בפייסבוק בפוסט שהעביר גבי לביא (אני מודה לו בדיעבד), ושמאפיין את האבסורד ברמות של מערכת הבחירות הנוכחית. זה הולך ככה: הבית היהודי הגישו עתירה ליו״ר ועדת הבחירות המרכזית נגד השם של המחנה הציוני בטענה שהם ״לא באמת ציונים״. כתגובת נגד, הגיש המחנה הציוני עתירה ליו״ר ועדת הבחירות נגד השם של הבית היהודי בטענה שהם ״לא באמת יהודים״.
אז השופט החביב שיושב בראש ועדת הבחירות ייאלץ לדון ולקבוע מי באמת ציוני אמיתי ומי יהודי אמיתי. ואיך קוראים לאותו שופט חביב? סלים ג'ובראן.
נראה לכם שכבוד השופט יוכל לקבוע נחרצות שאיילת שקד, למשל, היא ממש יהודייה, כשאינה שומרת מצוות, או שהאחלה-אח בנט ממש ציוני, כמייצג את גוזלי האדמות-לא-להם ואת אלה ששואפים להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד כוחני של כל אזרחיה?
שנים, מאז הלחישה באוזן המקובל הישיש כדורי, ״השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים״, ועד להסתה הגסה מול ה״סמול״, מוליך נתניהו את משחקי הכס שלו ברוח ההפחדה (איראן, דאע״ש, אירופה והשואה) והשנאה והפילוג בעם. מאסטר הליכוד (זה התאגיד עם מפלס מי האפסיים הכי גבוה) משלח לתקשורת את נאמניו - שטייניץ הנעלב הלאומי, אקוניס קשקשן החצר והנגבי הזחוח המפלגתי - לדקלם את קול אדונם, עם הבוז המתנשא כלפי ציפי ובוז'י, יאיר וכחלון ואפילו (איזו תעוזה) בנט. ויש גם הסרטון (בהשראת תורת ההסתה וההסטה של הביבי) על דאע״ש שפונה שמאלה לירושלים וסרטון ועד מתיישבי השומרון על יהודו-נאצים הראויים לתלייה. יצירות מופת בנוסח חמאס.
יוזכר ליו״ר ג׳ובראן שהתהליך הוא ביביאני מובהק: זורקים אמירה ארסית, האשמה קיצונית, גידוף, סרטון גבלסי או הפחדה חוזרת באזכור השואה ובקביעה שכל אירופה אנטישמית (ועל כך כותב חברי אבי קורן, שוב בפייסבוק, שכשראש הממשלה אומר ״שוב נרצחו באירופה יהודים בגלל היותם יהודים״, נשאלת השאלה: ״מר נתניהו, אתה זוכר בגלל מה נרצח כאן רבין?״). כל אלה מעוררים שערורייה רגעית (ר' פשיטת רה״מ על פרס ישראל ועוד), שמסיתה ומסיטה מכל הבעיות הקיומיות שהביבי לא פתר.
הסרטון נפסל לשידור בוועדת הבחירות? במקסימום, מבקשים סליחה, לא מתנצלים, חלילה, וממשיכים. יש סיפוק לעבריינים: הצלחנו להוכיח להמונים שהסמול, ובגדול, הוא נאצי או לפחות משת״פ עם דאע״ש, ושציוני אמיתי הוא זה שכותב טוקבקים צרחניים, גדפניים ומאיימים, בערוץ שבע או בביטאוני הימין שברשת. כך הרמייה והאלימות משתלטות על המערכת ואין חוק ודין לענישה מיידית. היו״ר, היועץ הנבוך או המבקר המהסס לא מענישים במיידי שקרנים, מסיתים ומדיחים אלה, כנהגים שסרחו בשתייה יתרה ונאלצים לנשוף לינשוף המשטרתי.
וכך, כשהמרכז הציוני רק מתגונן ברפיון ולא תוקף בזעם מתפוצץ את הימין על הזדון והרמייה בתעמולתו, על השחיתות בהנהגה (פתיחת תיק הזוג נתניהו היום תשנה משהו?) והכישלונות והמחדלים בכל התחומים; וכך, כש״יש לפיד״ מתבדלת לה ביוהרה ריקה ולא אמיצה וכשכחלון מת להוכיח לכולנו שהוא רק ליכוד קטן עם כוונות טובות וחיוך, וכשכולם משוועים לתוספת שלושה מנדטים ולא להתאגד לגוש אחד גדול נגד הימין הקיצוני (כבר אין ימין ״רגיל״), נראה שכולם כבר נדחפים לתור לקואליציית ביבי הבאה.
תכחישו, רכרוכים אגואיסטים.
שתיקה. כן. נראה שהמצב רק יכול להשתפר. לרעה.