1. נפתלי בנט הצטרף אתמול בערב לישראל כ"ץ ויצא בקריאה נרגשת ליצחק הרצוג לא להפקיר את בנימין נתניהו בצאתו למשימה על קידוש השם בקונגרס, ולהצטרף אליו. אני שמח שהרצוג סירב. מדובר בספין ירוד במיוחד. העיקרון המכונן של הספין הזה הוא ש"אם נגיד אותו מספיק פעמים, בסוף יאמינו לנו״. הבעיה היא, שלפעמים זה מצליח.
המציאות שונה לגמרי מהפנטזיות האלה. על המאבק נגד איראן כולנו מסכימים. מזהבה גלאון עד אלי ישי, ובחזרה. יש מצב שההסכם המתגבש בין איראן למעצמות הוא ״הסכם רע״. למה הגענו למבוי הסתום הזה? על כך נדון בפעם אחרת. היה כאן מישהו שהבטיח לעצור את הגרעין האיראני, אם צריך אז בכוח. המישהו הזה התמקד בעיקר בדיבורים.
עכשיו, הסיכוי לטרפד את ההסכם טמון בסיכוי להגיע לרוב של שני שליש מחברי הקונגרס, שיוכל להתגבר על וטו צפוי של הנשיא אובמה, ולהטיל על איראן סנקציות חדשות.
לפני שנודע שנתניהו והרפובליקנים פעלו מאחורי גבו של הנשיא לתיאום הנאום, היו חסרים לישראל מעט מאוד ידיים של חברי קונגרס דמוקרטים כדי להגיע לרוב הנדרש. אחרי שנודע התרגיל המסריח, מספר חברי הקונגרס שחזרו בהם ולא יתמכו ביוזמה הזאת נגד הנשיא שלהם צמח והסיכוי להצלחה ירד. זו עובדה. אף אחד לא יוכל לשנות אותה, אפילו לא ישראל כ"ץ.
ראש ממשלה סביר, שחושב על המדינה לפני שהוא מתכנן את טובתו האישית, היה משקיע באותם סנאטורים חיוניים את כל האנרגיה שלו, מפעיל את איפא״ק, חושף אותם למודיעין רגיש, מדבר איתם אחד-אחד באופן אישי, מפעיל מכבש. אנחנו יודעים לעשות את זה כשצריך.
אבל יש בחירות. ביבי צריך נאום. חייב נאום. רק נאומים מעלים אותו בסקרים. אז לעזאזל האינטרס הלאומי. המדינה זה אני. כלומר הוא. ייסע, על אפם וחמתם של כולם, ועוד יטען שזה "הסיכוי האחרון" לשנות את רוע הגזירה. מה, הוא באמת מאמין שבנאום אחד הוא יעצור את התהליך שהמעצמות מקיימות עם איראן, ישכנע את הנשיא, יכבוש את הקונגרס, יאלץ את סין, רוסיה, גרמניה וכל האחרות להתיישר איתו ולבטל מיד את המו״מ-שמו״מ הזה? מה, יש באמת אנשים שמאמינים לו?
2. היום נדבר על משבר הנדל״ן. הליכוד, בגאונותו של ניר חפץ ובקולניות הוולגרית של מירי רגב, הצליח, ביממה של צווחות, להפוך את הדוח הזה לכתב אישום נגד נתניהו עוד בטרם פורסם. אגב, המציאות מורכבת יותר (וגם שחורה יותר). אתמול חזינו בערוצי הטלוויזיה במצבור נאומיו והצהרותיו של ראש הממשלה נתניהו לאורך שש השנים האחרונות בנושא המראת מחירי הדיור.
הזכיר לי מאוד את הנאומים על איראן. אותו בריטון משכנע, אותה פרזנטציה כריזמטית, אותו אפס תוצאה. אבל בדיור, בניגוד לאיראן, יש עוד אחראים, ולכן כל אחד יעשה את החישובים שלו, אחר כך יבדוק מה הסיכוי שלו להגיע לדירה או לעזור לילדים שלו להגיע לדירה, ואחר כך ילך להצביע עבור מישהו שמסוגל לשנות את המציאות הזאת, מישהו שמאמינים לו.
3. מני נפתלי הגיש אתמול תביעת דיבה נגד חבורה מכובדת מאוד מאנשי נתניהו. אותי מעניינים דווקא שניים. אמנון זכאי, שהיה פעם אב הבית במעון ראש הממשלה, ועופרה שמשון, גם היא עובדת לשעבר במעון. שני אלה, שיצאו ובאו מהמעון בהתאם לקפריזות של הגברת, שוכנעו איכשהו לפרסם בימים האחרונים מכתבי השמצה נגד נפתלי.
מעניין אותי אם הובטח לגברת שמשון ולמר זכאי שיפוי מטעמה של משפחת נתניהו או מטעמו של הליכוד, אם אכן יפסידו בתביעת הדיבה וייאלצו לשלם למני נפתלי עבור הפגיעה בשמו הטוב. יסקרן אותי לראות את השניים מוציאים מהגברת נתניהו את הכסף הזה, אם וכאשר. יכול להיות מצחיק.
בכל אופן, על הדרך, תביעת הדיבה הזאת חושפת עוד טפח מהזוועות שהתרחשו שם, במעון ראש הממשלה. מעשים שקוראי "מעריב" מכירים, בתצורות וברמזים שונים, כבר שנים. מעבר לרמה הירודה, לקמצנות החולנית, למאמץ הכפייתי להפיל הכל, מטיפות אף עד בטריות והיטל בצורת, על אוצר המדינה, נדמה לי שיש שם מצבור גדול מאוד של עבירות פליליות.
המשטרה בודקת עכשיו את הנושא הזה, אני מקווה שביסודיות שבה בדקה נושאים דומים בעבר.
4. ומי איננו? היועץ המשפטי לממשלה. הוא נסע לכנס משפטי באנגליה. משהו על המגנא כרטא. הבית בוער, חשדות פליליים נגד ראש ממשלה בישראל, כולם נגד כולם, והסמכות העליונה משייטת בנחת בארצות הים.
מבקר המדינה שב זה עתה מטיול ממושך באי אקזוטי, הם בטח עשו חפיפה בנתב״ג. יהודה, שוב הביתה. צריך לקבל החלטות.