סמך פנימי של משרד החוץ הזהיר לאחרונה כי הלחץ על ישראל עומד להחריף בצורה ניכרת לאחר הבחירות. בעוד התקשורת עוסקת בעימות עם האמריקאים סביב הנאום של נתניהו בקונגרס, שוקלים בבריסל צעדים נוספים נגד ההתנחלויות - החל מסימון ופיקוח על מוצרים ועד לביטול הפטור מוויזה לישראלים שגרים מחוץ לתחומי הקו הירוק. מבחינת ישראל, זו בהחלט סיבה לדאגה.
כבר כמה שנים שהנכונות האירופית להפעיל לחץ על ישראל מצויה בעלייה. לפני שנה וחצי פרסם האיחוד הנחיות חדשות המונעות מענקים מגופים ישראליים שכתובתם בשטחים. בחודשים האחרונים העבירו כמה פרלמנטים, ביניהם הבריטי והצרפתי, החלטות סמליות המכירות ב״מדינת פלסטין״, וגרסה מרוככת של ההחלטה עברה גם בפרלמנט האירופי. במקביל, גינו מדינות אמנת ז׳נבה את ״הכיבוש הישראלי״. גם אם חלק מהצעדים האלו הם סמליים בלבד, הכיוון הכללי מבשר רעות.
בניגוד לתפיסה הרווחת בישראל, האיום בסנקציות אינו מופנה רק אלינו. למעשה, מדובר באחד הכלים המדיניים הפופולריים באיחוד האירופי מאז כינונו. אין הכוונה במאמץ להביא לנפילת המשטר, אלא יותר ניסיון להתערב בפוליטיקה הפנימית של מדינת היעד. סנקציות ממוקדות הן דרך זולה להגיב ללחץ מקהל הבוחרים ״לעשות משהו״ בסוגיה שעל סדר היום הציבורי. השימוש הגובר בכלי זה הוא גם תוצאה של תסכול אירופי מהפער שבין כוחו הכלכלי העצום של האיחוד לבין השפעתו השולית בגיאו-פוליטיקה העולמית. מבקרי האיחוד נהגו להתייחס אליו כ״גמד המדיני״, שנגרר אחרי ארה״ב וחושש לנהל מדיניות עצמאית, אפילו כשמדובר במשברים הסמוכים לגבולותיו. הפופולריות של הסנקציות מעידה על ניסיון להפוך את העוצמה הכלכלית של אירופה למנוף לחץ פוליטי.
אחת הדוגמאות הבולטות לסנקציות ממוקדות שכאלו הייתה הצעדים שננקטו בשנת 2000 נגד סרביה, בעקבות המשבר בקוסובו. היעד לא היה המדינה הסרבית כולה, אלא רק שלטון מילושביץ'. חידוש נוסף היה הרכבת ״רשימה לבנה״ של חברות סרביות הפטורות מסנקציות ולצדה ״רשימה השחורה״, הכוללת חברות ואישים הנתונים לסנקציות.
מרבית הסנקציות שהאיחוד הטיל לאורך השנים היו בתיאום עם ארה״ב. לעובדה זו חשיבות רבה מבחינת ישראל. אף על פי שתרחיש של תמיכה אמריקאית פומבית בסנקציות נגד ישראל נראה בלתי סביר, הסכמה שבשתיקה או אפילו עידוד שמאחורי הקלעים אינם בלתי מתקבלים על הדעת, במיוחד לאור מערכת היחסים העכורה שבין ראש הממשלה נתניהו והבית הלבן והנשיא אובמה.
על הממשלה הבאה להתייחס ברצינות רבה לאותות מאירופה. אפשר להתגונן בפני סנקציות, אבל טוב יותר למנוע אותן מראש. במישור הפוליטי, צריכה ישראל להשתמש בבעלות בריתה באיחוד האירופי כדי שאלו יסכלו ניסיונות נוספים לצעדים אופרטיביים נגד ישראל. במקביל, חייבת ישראל להניע מהלך מדיני רציני, תוך תיאום עם ארה״ב, אירופה ומדינות ערב המתונות. אין שום ביטחון שהדבר יביא להסכם עם הפלסטינים, אולם הוא יסכל כמעט בוודאות כל צעד נגד ישראל, ואף יקשה על מהלכי הרשות באו״ם ובמוסדותיו.