הפאניקה המשודרת ממה שמכונה “קמפיין הליכוד” אינה ניתנת להכחשה עוד. אתמול ירד ראש הממשלה לשוק מחנה יהודה בחשאי. פעם, אירוע כזה היה חגיגה מתוקשרת ומדוברת של ביבי והליכוד. הרי מחנה יהודה זה הגרעין של הגרעין, הבסיס של הבייס, סלע קיומו של ביבי מלך ישראל. אז זהו, שכבר לא ממש. היום, מגיעים לשם כמעט בחשאי, מפחדים להביא תקשורת חופשית (שעוד נותרה), מסיירים במהירות, מצטלמים, נותנים למירי רגב לצעוק קצת, משלמים (במזומן!) על אספרסו ובורחים לפני שייגרמו נזקים.



אחר-כך, כרגיל, ממציאים סיפור כיסוי דמיוני (בגלל השב”כ לא הזמינו תקשורת), וכעבור חצי שעה מתברר שהסיפור, כרגיל, לא היה ולא נברא, אבל מי סופר. העיקר שביבי היה בשוק מחנה יהודה וחזר בשלום. אגב, הפעם האחרונה שהיה שם הייתה בקמפיין 2009. הוא אוהב את השוק בעיקר לפני בחירות.
 
אבל זה לא רק הסיור בשוק. אנשיו של משה כחלון יודעים לספר על לחצים אדירים, כמעט בלתי ניתנים להכלה, להביע תמיכה בנתניהו. יש גם צליל איום בלחצים האלה, אבל כחלון לא ממש מתרגש. איומים גורמים לו אפקט הפוך. לו רצה להביע תמיכה בנתניהו, היה מקבל את ההבטחה לתיק האוצר ומתמודד בתוך הליכוד. אבל כחלון גורש מהליכוד על ידי נתניהו ונשבע לא לחזור לשם כל עוד ביבי שם. עכשיו מוכן נתניהו להבטיח לו הרים וגבעות, כרגיל, אבל כחלון לא נשבר. 

לא רק שהוא לא נשבר, המומנטום שלו הולך ומתחזק. הכנסים שלו מתחילים להזכיר את הכנסים של יאיר לפיד ששורף את השטח מהיום הראשון של הקמפיין ומושך אלפים. מי שמגיע לאירועים של כחלון בשבועות האחרונים רואה מאות אנשים, לפעמים מעל אלף, כמעט כולם ליכודניקים מאוכזבים. ביום ראשון שעבר בחולון, כחלון הביא 1,050 איש לאירוע, 250 נשארו בחוץ. נתניהו, כמה ימים אחריו, בא לחוג בית שארגן לו סניף הליכוד המקומי בחולון עם כמה עשרות משתתפים. הליכוד כמעט לא עורך לנתניהו כנסים פתוחים כדי לא להתבזות. הם מעדיפים חוגי בית צנועים. הרבה יותר קל למלא דירה מאולם חתונות.
 

השטח מצביע ברגליים והשטח של הליכוד נראה כרגע רע מאוד. מה הפלא? השטח לא מתוקצב, הסניפים נטושים, חברי הכנסת והשרים מודרים מהקמפיין (ומהתקציבים) ומקהילים אותם בריצה רק כשצריך לעלות להגן על נתניהו ברדיו או בטלוויזיה.
 
פנחס עידן, היו”ר הכל-יכול של ועד העובדים ברשות שדות התעופה, עשה אתמול לנתניהו בית ספר. אחרי שוועד עובדי כי”ל הצליח להוריד את נתניהו על הברכיים ולאלץ אותו להודיע ש”יתערב” בנושא הפיטורים (כך נמנעה ברגע האחרון הופעתו של יו”ר הוועד בעצרת נגד ביבי בתל אביב במוצאי שבת), הגיע התשדיר הגאוני של הליכוד שכרך את עובדי הנמלים ורשות השידור עם מחבלי החמאס. עידן פרסם אתמול מכתב רשמי זועם לנתניהו ובו איום שהעובדים, ליכודניקים ברובם, לא יצביעו ליכוד. 

בעקבות המכתב הזה הוא זומן במהירות הבזק לפגישת פיוס עם נתניהו. נתניהו “לקח אחריות” על התשדיר (למרות שיעלון אמר שלשום ש”הוא לא ידע”), התנצל וביקש מעידן לסיים את הפרשה ולהודיע שיתמוך בליכוד.
 
זמן קצר אחר-כך עלה עידן לשידור ב”רדיו ללא הפסקה” ואמר לאריה אלדד ולי שהוא “עדיין לא יודע” אם יצביע ליכוד. קודם כל, אמר, הוא צריך להירגע. אגב, עידן הוא מספר 36 ברשימת הליכוד לכנסת, ואם מועמדים ברשימת הליכוד לכנסת שוקלים אם להצביע בעבורה, הפאניקה של נתניהו מוצדקת. יכול להיות שעד הבחירות פנחס עידן יירגע. נתניהו? כנראה שלא.
 
העניין האחרון הם הסקרים. הבחירות האלה עלולות/עשויות להיות המפתיעות והלא צפויות ביותר בהיסטוריה שלנו. כבר התרגלנו לעובדה שבסביבות שמונה מנדטים “צצים” ביום הבחירות וזורמים לכיוון מפתיע (ע”ע גמלאים ב-2006 , לבני ב-2009 , לפיד ב-2013).
 
עובדה סטטיסטית נוספת היא שבארבעת הקמפיינים האחרונים שלו איבד ביבי לא מעט מנדטים בשבוע האחרון. נכון להיום הסקרים נותנים לו פיגור קל (בין מנדט לשניים) אחרי הרצוג, אבל יש גם סקרים אחרים. סקרי עומק מפולחים וממוקדים ומשודרגים יותר. שניים כאלה ראיתי בימים האחרונים. אחד מהם נותח על ידי אחד הסוקרים הטובים בעולם. הוא נותן לנתניהו 19 מנדטים ביום הבחירות. נדמה לי שנתניהו מכיר את המספרים האלה, וחושש שיפגוש אותם בקרוב.