בתוך השבטיות המפולגת שמקצינה לפני הבחירות, אפשר למצוא מכנה אחד משותף: בכל שבט יש רוב שפוי ושקט, וקומץ קיצוניים קולנים שמשתלטים לו על השיחה. אם יש משהו שהתבהר בימים האחרונים, זה שאוהבי־יהודים־שהם־ שונאי־ערבים אינם באמת שונים מאוהבי־ערבים־ששונאים־יהודים, ולא משנה אם היהודים האלה הם מתנחלים, משתטחים, או סתם ציונים. הרוב השפוי בכל שבט ירוויח מכל ממשלה שתקום פה אם היא תהיה יותר שפויה ומאוזנת.



ברוח המיאוס מהציניות הפוליטית, הנה שתי התלבטויות, מימין ומשמאל, שעלו בסקר ערוץ הכנסת השבוע, שקל לי להבין דווקא בקרב שבטים שאליהם אני לא משתייכת.



התלבטות הליכודניקים: לפי הסקר, 13% ממצביעי הליכוד מתלבטים אם להצביע עבור כחלון. אפשר לגמרי להבין אותם. כמצביע ליכוד, הדבר היחיד שאתה באמת מקבל זו ערובה לכך שלא יוחזרו שטחים. כל השאר, כפרות.



כחלון אולי לא קורץ מחומר של מנהיג שיודע לנאום יפה בקונגרס, אבל הוא נושא רוח שפעם הייתה לליכוד ואבדה לה. הוא, מן הסתם, לא יודה בכך, אבל סביר להניח שמתישהו בהמשך הדרך יחזור לליכוד, כפי שגם גדעון סער ימצא את דרכו בחזרה כשראש המפלגה יתחלף.



הקסם של כחלון אינו בכריזמה או בגאונות יוצאת דופן. הקסם שלו טמון בכוונותיו הטובות והכנות כלפי השכבות החלשות. את זה אי אפשר לקחת ממנו. זה אותנטי לגמרי, זה לא ספין ציני וזאת לא סיסמת בחירות. זו הסיבה שבגללה הוא הצליח לאסוף סביבו אנשים כמו יואב גלנט, מייקל אורן ואלי אלאלוף, שבעתיד יכולים להיות ליכודניקים טובים וגאים.



זה אירוני, אבל דווקא מי שאוהב את רוח הליכוד הישנה ומתגעגע אליה, הגיוני שיצביע לכחלון. החברתיות אינה באמת פועמת באף חבר בליכוד היום. פה ושם היא קיימת, אבל לא כאג׳נדה מרכזית כמו פעם.



התלבטות הערבים: כ־30% ממצביעי הרשימה המשותפת מתלבטים, וגם אותם קל להבין. מצד אחד, הערבים־ישראלים מעודדים מאיחוד המפלגות הקטנות לרשימה אחת גדולה. מצד שני, הקיצונים ברשימה הטרייה כבר מתחילים להאפיל על המתונים. האמירה המטופשת של אחד מדובריה אתמול היא הגזענות בהתגלמותה. אי אפשר לדבר בתשדירי התעמולה על הצורך לשים סוף לגזענות, עם טסטמוניאל קורע לב של סבא שהנכדה שלו שואלת אותו בתמימות מה זה טרנספר, ובאותה נשימה להגיד שהציונות היא כמו דאע״ש.



בין חובב הציון הזה לבין זועבי, זחאלקה וטיבי, מהו החידוש שמציעה הרשימה המאוחדת שיביא יותר מצביעים ערבים לקלפי, חוץ מהעובדה החביבה שהיא רצה תחת פתק אחד?



מרצ היא לא בדיוק מפלגה פרגמטית, ואין פלא שכ־40% ממצביעיה מתלבטים אם לעבור למחנה הציוני. אבל דווקא המתלבטים הערבים יכולים לראות במרצ אופציה פרגמטית יותר.



בפועל, לאוכלוסייה הערבית יש בעיות דומות מאוד לבעיות האוכלוסייה היהודית. טרדות היום־יום הן בעיקר כלכליות, ונעות סביב צורך בתחבורה ציבורית, בהשכלה ובתעסוקה.



מצביעים ערבים נעדרו מהקלפי במשך שנים כי הבינו שהנציגים שלהם לא ממש פותרים להם בעיות אלא עסוקים בסירוב לשתף פעולה ובפרובוקציות שרק משמרות את המצב הקיים. לכן קל להבין ערבי־ישראלי שיצביע עבור מרצ, ולא עבור המרמור הכרוני של הרשימה הערבית, בין אם היא מפולגת או מאוחדת.