מערכת הבחירות הנוכחית, שעדיין איש אינו יודע בשביל מה היא ומה הקו המנחה אותה, מספקת לנו סערות מדי יום. חלקן מומצאות על ידי גופי תקשורת ויחצנים, על פי אג׳נדות הנוחות לקמפיין, וחלקן אמיתיות. כך או כך - הן נמוגות כעבור מספר שעות, כי מחליפה אותן שערורייה חדשה.
למשל, ביום שלישי האחרון, בפאנל באוניברסיטת בר אילן, השווה ראש הקמפיין של הרשימה הערבית המאוחדת את דאע״ש לציונות. ולא סתם השווה, הוא גם ניסה להוכיח: בראשית הציונות, כמו גם בסוריה ועיראק, התחוללו ״אונס, ביזה, רצח וטבחים״. כלומר, אנחנו, היהודים, עם נרדף וכמעט מושמד, השב למולדתו אחרי די הרבה שנות כיסוף, ונלחם על מנת להשיג אותה בזכות, שווה בעיניו לדאע״ש, הארגון האכזרי בעולם, ואחד מהיחידים בהיסטוריה המתגאה באכזריותו ומחצין אותה.
כמובן שאני מודה לראש הקמפיין של הערבים על כך שגילה עוד קצת ושוב את פניהם האמיתיות. זה טוב להיזכר באמת העסיסית מדי פעם, בתוך בליל שקרי הבחירות המאוסים שבהם אנו מולעטים תמידית. מה שמעניין הוא שהאמת היא בדיוק ההפך.
כמובן שאין אפילו קו דמיון אחד בין המדינה האסלאמית האימפריאליסטית הרצחנית הנוראה הזו ובין הציונות. אבל יש קווי דמיון רבים בין האויבים המרים של דאע״ש, היחידים המצליחים לפגוע בהם ולהפיל עליהם מורא: המחתרת הכורדית.
הלוחמים והלוחמות הכורדים מספרים כמה הם מושפעים מהציונות. בכתבתו של איתי אנגל, העיתונאי האמיתי האחרון, שנכנס לסוריה ושהה עם אותם לוחמים ולוחמות, הם אומרים שהעם היהודי חווה ניסיון השמדה גדול בהרבה ממה שהם, הכורדים, חוו, והשכיל להתרומם מהמקום הנוראי ההוא, ולהקים מדינה עצמאית ריבונית. זה בדיוק מה שהכורדים מנסים לעשות עכשיו, גם במחיר לחימה בדאע״ש, ארגון הזורה אימה בלב כל מנהיגי העולם.