בוז׳י הרצוג טוען שאין מניעה שאחמד טיבי יישב בוועדת החוץ והביטחון. על פניו - הוא צודק.



במליאת הוועידה יש מעט מאוד סודות, כי ברבות השנים התגלתה אצל חברי הוועדה תופעה מטרידה ושמה ״שלפוחית רגיזה״. הסימפטומים: תחרות בין הח״כים של הוועדה היוקרתית מי ייצא ראשון להדליף לתקשורת את דעותיו הנחרצות בעד או נגד דבריו של ראש הממשלה/שר הביטחון/שר החוץ/ראש אמ״ן או הרמטכ״ל הדובר בפניה.



אנשי החוץ והביטחון הבאים לתת סקירה בפני חברי הוועדה מודעים לבעיה, כמובן, וגם הם משתמשים בה בעיקר כדי לאשש או להכחיש דברים הידועים ממילא לציבור. אבל לפעמים, כשיש משהו חדש וחסוי לדווח, הם מדגישים בפני חבריה: את זה אל תדליפו. זה סודי.



אם בוז׳י יכניס את שוטפו טיבי לוועדת חו״ב זו לא תהיה הפעם הראשונה שח״כ ערבי יושב בה, זו תהיה הפעם השלישית, וזו תהיה הפעם השלישית שהיא תעוקר לחלוטין ותהפוך לבלמ״ס, כלומר לבלתי מסווגת. הכנסת טיבי וחבריו לרשימה לוועדה תמנע לחלוטין את אותם מקרים נדירים שבהם מועלים בה סודות מדינה.

לוועדה יש דרכים למנוע את הנזק שעלול להיגרם מהכנסת גורם עוין אליה, למשל - ועדות המשנה שלה, שבהן הדיונים סודיים, ושבהן לא היו ולא יהיו חברים ח״כים ערבים, כי המינויים לוועדות אלו בידיו של היו״ר.
אבל כל אלה רק מילים. האם באמת היינו רוצים שטיבי יישב בוועדה האמונה על ביטחון ישראל? באמת ״אין מניעה״, כדבריו של בוז׳י?