בבחירות הנוכחיות שכחו את יהודי ארה״ב

מדובר בנושא שנוגע למעמדה של ישראל בעולמם ולהווייתם של יהודי ארה"ב, וכן ליחסי הגומלין בין ישראל, שנמצאת במצור מדיני, למאגר התמיכה הגדול ביותר שיש לה בחזית המדינית. אבל אף לא מפלגה אחת גילתה עניין מיוחד בעתיד היחסים החיוניים הללו, ולא ביטאה דאגה לקיומם או רצון לשפרם.

במקביל לפיחות המתמשך ולכרסום מעמדה של ישראל בעיני הרוב המכריע בקהילה, מתגבר ומעמיק תהליך התרחקותם של היהודים מישראל. לפי כל המחקרים והסקרים שנערכו בשנים האחרונות, ההתנכרות מעמדותיה של ישראל בתחום המדיני צוברת תאוצה, כמו גם ההתנגדות לעמדותיה החברתיות של הממשלה, שבעיני הקהילה, הליברלית ברובה, מצטיירת כנשלטת על ידי קיצוניים.
 

"נכון, היהודים באמריקה אינם מצביעים בבחירות בישראל", אומר הרב האורתודוקסי המוערך מארק שניאור, "אבל זו בושה שאף מנהיג ישראלי שרץ בבחירות לא התייחס לבעיות המדאיגות את היהודים באמריקה, ולא הבטיח כי אם ייבחר יפעל להידוק היחסים בינם לישראל".

ראש ארגון יהודי, שביקש שלא אפרסם את שמו, אמר: ״המנהיגים מישראל נוהרים לכנסים ולפורומים של ארגונים יהודיים ונושאים נאומים נלהבים, אבל לא אכפת להם מהבעיות של הקהילה. לא שמעתי שום פוליטיקאי בישראל שהבטיח לפחות שהוא יתעניין ביחסים עם הקהילה באמריקה".
 

הצד השני של המטבע היא שאלת האפליה של רבנים רפורמיים וקונסרבטיביים בישראל, שגם היא לא נידונה לקראת הבחירות. רבנים ועסקנים של שתי התנועות קובלים זה שנים על מה שהם מגדירים "השלטון האבסולוטי של הממסד האורתודוקסי בישראל בנושא הגיורים, סדרי הנישואין ותחומים דתיים נוספים".
 

"הפוליטיקאים בישראל חושבים ומתנהלים כפוליטיקאים מקומיים", אומר עמי הירש, רב רפורמי והמנהיג הרוחני של בית הכנסת המרכזי סטפן וריד במנהטן. "הם נכשלים כשאינם מתייחסים לחשיבות האסטרטגית של יהדות אמריקה חזקה. המועמדים המתחרים בבחירות הנוכחיות בישראל אינם חושבים על האחריות המוטלת על ישראל לדאוג ולפעול במטרה לשמר את חוזקה ועוצמתה של יהדות אמריקה. יש לא מעט דברים שישראל יכולה לעשות, למשל להכיר ביהדות הרפורמית, שהיא הרוב המכריע בארה"ב ובארצות אחרות".
 

משמעות תיקון האפליה המתמשכת של רבני שתי התנועות הבלתי־אורתודוקסיות אינה רק חיסולו של עוול בזירה המקומית של יחסי דת ומדינה. מתברר כי לאי־ההכרה בסמכותם של רבני התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל יש השלכות מעשיות בלתי רצויות בנושא העלייה. כך נטען בכתבת תחקיר שפורסמה לא מכבר ב"ניו יורק טיימס".
 

העיתון מדווח על קיומה של קבוצת תמיכה בשם "קואליציה יהודית לשוויון זכויות דתיות", שבמסגרתה פועלים מי שהעיתון מזהה כאישים יהודים בכירים ידועים בארה"ב, ששמו להם כמטרה את ביטול הבלעדיות של הרבנות הראשית בישראל בתחום הנישואין והגירושין.
 

ראש הקואליציה ומי שמנווט את פעילותה הוא דב זקהיים, מי שכיהן כבכיר בעל השפעה במשרד ההגנה בממשלים של רונלד רייגן וג׳ורג' בוש האב. "קיימות שתי בעיות שביניהן קשר בסיסי", הסביר זקהיים בראיון ל"ניו יורק טיימס", "כאשר יהודים אמריקאים עולים לישראל ומרגישים שהרבנות האורתודוקסית מתייחסת אליהם כאזרחים מדרגה שנייה, יש להם בני משפחה וחברים באמריקה ששומעים את סיפוריהם, ואז הכעס על ישראל והניתוק ממנה מתגברים ומתפשטים.
 

"הבעיה השנייה שהשפיעה עלי להתערב ולהיות פעיל היא בתחום הביטחון הלאומי. אמריקה וישראל אינן רואות עין בעין כל בעיה בתחום הזה, אבל הן שתי דמוקרטיות שמסכימות עקרונית על דברים. אם הרחקת עמוד תמיכה אחד והתנכרת לו, הפסדת את כולם".
 

כתבת התחקיר כללה גם ציטוט מגורם יהודי מרכזי בקהילה, ג׳רי רוזנבלט, עורך השבועון "ג'ואיש וויק". "פוליטיקאים ישראלים ציניים הגיעו למסקנה שיהודי אמריקה אינם מצביעים בבחירות בישראל, זה נכון", אמר, "אבל בלעדי התמיכה החזקה, האישית, הפוליטית, הפיננסית והמוסרית של יהודי אמריקה, ישראל תמצא עצמה יותר מבודדת".
 

"ישראל נשענת אסטרטגית על תמיכת יהודי אמריקה", אמר משה הלברטל, המלמד פילוסופיה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ניו יורק, "היא לא יכולה באופן סימולטני גם להתכחש להם".
 

מערכת הבחירות לא הצטיינה בדיונים מעמיקים על בעיות יסוד, אבל העובדה שנושא חיוני למדינה כמו היחסים עם יהדות אמריקה בכלל לא נוכח בשיח הבחירות היא תעודת עניות לפוליטיקה הישראלית. העובדה שההתעלמות לא עוררה תשומת לב בציבור היא הוכחה שמשהו עקום מתרחש בנפשו של המצביע הישראלי.