מאיפה מגיעה תחושת הניצחון של השמאל?

אז מה קרה פה במערכת הבחירות המשונה הזאת (שוב - על פי הסקרים בלבד)? בכנסת היוצאת היו לעבודה, התנועה ומפלגת קדימה (זוכרים?) 23 מנדטים יחד. למרצ היו עוד 6 מנדטים. סך הכל מנה גוש השמאל 29 מנדטים. כרגע, על פי הסקר האחרון שפורסם, מכניסה מפלגת המחנה הציוני לכנסת 24 מנדטים ומרצ 5 מנדטים. גודלו של גוש השמאל נותר כשהיה: 29 מנדטים.
 

אז מאיפה תחושת הניצחון המפעמת בימים האחרונים במחנה השמאל אם כלום לא השתנה? מהנגיסה בכוחו של הליכוד, כמובן. כל המיליונים שהושקעו בקמפיין השמאל, במחנה הציוני או בזרועות התמנון השונות שלו כמו ״וי 15״, ״גנרלים למען שלום״, ״מיליון ידיים״ או כל התארגנות שמאל סמי־פיקטיבית וסמי־לגיטימית אחרת - כולם למען מטרה אחת: להקטין את הליכוד. להעביר מנדט או שניים לכחלון (ולכן קמפיין המסכנות הבלתי פוסק בסגנון ״כל ילד שלישי רעב״, ״קשישים עניים״ ו״אין דירות, כולם גרים באוהלים״) ואולי מנדט או שניים ימינה לבנט/ישי (ולכן עיתונים הידועים כשמאלנים תוקפים במפתיע את נתניהו על ויתורים לערבים).
 

ליכוד קטן מול מחנה ציוני גדול יוכל ליצור אשליה של ניצחון לשמאל, אף על פי שחלוקת הגושים נשארה כשהייתה. בעצם, על פי הסקר האחרון גוש הימין אפילו גדל בשני מנדטים, מ־43 ל־45.

כרגע נראה שקמפיין השמאל הצליח. הליכוד זוכה לתוצאה נמוכה משל המחנה הציוני. אשליית ההובלה של השמאל, אף על פי שהגושים נותרו כשהיו, ועוד עם יתרון קטן לימין, עלולה ליצור סחף לכיוון שמאל ולהכתיר את בוז׳י הרצוג כראש ממשלה. כבר היו לנו כאן בחירות עם רוב למצביעי הימין שהביאו לראש ממשלה מהשמאל.
 

אסור לקנא במשה כחלון. בתסריט כמו זה הוא עלול למצוא את עצמו כממליך המלכים הכמעט בלעדי של ישראל. על כתפיו הצנומות יוטל גורל המדינה, לא פחות. מיקומו האסטרטגי יאפשר לו גם לדרוש את תיק האוצר מכל ראש ממשלה, בלי קשר למספר המנדטים שבהם יזכה.
 

יש נטייה אוטומטית לחשוב שכחלון ימליץ על נציג הימין ויעדיף להצטרף לקואליציה בראשות נתניהו. ״אם כחלון ימליץ על בוז׳י, זה סוף הקריירה הפוליטית שלו״, אמר לי אחד המועמדים לכנסת באחת ממפלגות הימין. אני בכלל לא בטוח. חלק גדול, אולי רוב מצביעיו של כחלון, מגיעים מהשמאל, מאוכזבי לפיד ומאוכזבי מפלגת העבודה (שתפסה, לטעמם, כיוון פחות חברתי כשבחרה בעורך הדין של האלפיון העליון במקום מנהיגת הפועלים שלי יחימוביץ'). כחלון יודע זאת ואין סיבה שירגיש מחויב יותר לימין מלשמאל.
 

תסריט שבו עולה ראש ממשלה מהשמאל למרות רוב למצביעי הימין אינו כה מופרך. כמו בבחירות 1992, הדבר יביא שוב לממשלה מאוד לא יציבה וללחץ אדיר על העומד בראשה להציג ״הישגים״. את ה״הישגים״ שמביאות ממשלות שמאל ראינו בהסכם אוסלו. על כולנו, בימין ובשמאל כאחד, להתפלל שלא לשם פנינו מועדות.