מרגע פתיחת הקלפיות אפשר כבר להתחיל לערוך סיכומים של מערכת הבחירות.
הקריאייטיב: מלחמת הסרטונים נפתחה בהיפסטר התל אביבי המתנצל של נפתלי בנט. זה היה מצחיק, יצירתי ומלא בהומור עצמי. אחריו הגיעו הביביסיטר, סרטוני הייאוש והתקווה של v15 ועוד רבים. מערכת הבחירות של 2013 התחילה את מגמת המעבר מהשטח לרשתות - והפעם זה כבר היה ברור, הקרב על הקולות מתחיל ברשת.
הייתה יצירתיות והיו הומור ושנינות. והייתה גם נפילה של הליכוד, שלא לקחה בחשבון שגם בהומור וגם בבחירות יש קווים אדומים. סרטון חמאס יכול אולי לשעשע את מי שאינו מעורב רגשית, או סתם חייזר, אבל אצלנו מעורבים בכל דבר הרבה רגש והרבה כבוד. ושניהם נפגעו. מאוד.
נתניהו לא יפסיד קולות בשל כך, אך ייתכן בהחלט שמי שכבר התנדנד גם כך, אימץ את העלבון לרשימת ה״למה לא״. בכלל הרשת, ועמה הסרטונים, עוד לא יכולים להכריע בחירות, סימן מעודד לכך שהקדמה לא מחקה את כל מה שהיה כאן קודם.
השטח: ממש כמו שלימדו אותנו בבית הספר, לפני שהמורים החלו להשבית טיולים שנתיים, את הארץ אוהבים דרך הרגליים. כך גם מנצחים בחירות. בעיני רבים, התאפיינה כהונת הממשלה האחרונה בניתוק מהעם ובאי הבנת הבעיות שמטרידות אותו, וכך גם התנהלה מרבית מערכת הבחירות. בעוד בליכוד סמכו על מעמדו של ראש הממשלה, חרשו מועמדים אחרים את הארץ, לחצו יד לאזרחים ומילאו אולמות.
לא סתם החל סחף בסקרים לכיוונו של לפיד. הוא הקמפיינר המצטיין, כי אין תחליף למפגש אישי. בליכוד, למשל, היו אחרונים לזהות את מה שזיהו באיחור גם בבחירות הקודמות - השטח שלהם יבש. ואז ראש הממשלה מיהר לצאת לאולפנים ולשווקים. לא סתם קוראים לזה ״לחרוש״ - זו הפעולה שמכשירה את האדמה לזריעה. למרות עוצמתה של הרשת, יש לא מעט אזרחים בארץ שאינם פעילים בטוויטר ושפייסבוק לא מעניין אותם. כדי להתחבר אליהם צריך לפגוש אותם.
ההיבריס: לנצח ימשיך לספק את מיטב הסיפורים הפוליטיים. גם אם ישראל ביתנו תעבור את אחוז החסימה, ואפילו תפתיע, תמיד יזכרו לה את העלאתו במטרה לבלום את כניסת הערבים לכנסת. על פי כל הסקרים, גם הפתעה מצד ליברמן לא תמנע מהרשימה המשותפת להסתכל עליו ממרום מספר דו- ספרתי של מנדטים. ומאחר שממילא אין שם שאיפה לכיסאות סביב שולחן הממשלה, כל מספר גבוה יהיה בשבילם ניצחון שהושג בזכותו. גם ביטחונו של ראש הממשלה בניצחונו בתחילת הדרך נראה היום אחרת לנוכח הפאניקה שאפיינה את בליץ הראיונות הבלתי נגמר שהעניק לכל מי שהסכים.
הקשקשנים: לא תהיה כאן מערכת בחירות בלי פליטות פה מכוונות או בהיסח הדעת של הוגי דעות מטעם עצמם שישאירו חותם בלתי נשכח על החברה הישראלית. יאיר גרבוז וחגי הוברמן, נציג הרשימה המשותפת שהשווה את הציונות לדאע״ש, סרטון ה״דר שטירמר״ וסרטון חמאס של הליכוד - כולם פרי מוחם של אנשים חושבים, אבל לא מספיק.
הפוליטיקאים אומנם עושים קילומטרז' על ההתבטאויות האלה, אבל זה לא באמת ישפיע בקלפי. אולי יחזק החלטה קיימת. מה שכן, את השיח הציבורי, הנפיץ מאוד ממילא, זה יכתים. יצמצם עוד ועוד את הקשב הקיים בין הזרמים.
לסיכום, כולנו הפסדנו. יש באמת דברים שטוב היה לו לא היו נאמרים. אבל אפשר גם לעצור, להבין שאדם הוא רק אדם, ולא כל מה שיוצא לו מהפה חכם או קדוש. הניסיונות להכתים ציבור אחר הם משוכה חברתית שהולכת וגובהת. עלינו לנשום עמוק ולהרחיב את הצעדים שלנו כדי לצלוח אותה, כדי שכולנו נוכל לנצח בבחירות.