ועדיין: שום דבר בשיחות הגרעין עם איראן עוד לא סגור

מטרת ההסכם, אם יושג, היא לצמצם את תוכנית הגרעין של איראן ולהגיע למצב שבו במקום שהיא תוכל לייצר נשק גרעיני תוך כמה חודשים - היא תזדקק לשנה לפחות. בתמורה, יוסרו ממנה הסנקציות שפוגעות קשות בכלכלתה, והן שאילצו בעצם את טהרן להגיע למשא ומתן ולהסכים לצמצום רציני ביכולותיה הגרעיניות.
 

אתמול דווח כי הושגה פריצת דרך באחד  הנושאים הקשים ביותר – הסרת העיצומים. לפי הדיווח (שאגב, הוכחש בידי איראן, אך לא צריך להתרגש מזה), הצדדים ניסחו  נספח שאמור להסדיר איזה סנקציות יוסרו ומתי. המחלוקת בסוגיה זו היא בין דרישת איראן שהסנקציות יוסרו "ביום הראשון" לאחר החתימה על ההסכם, לבין עמדת המעצמות כי ההסרה תהיה מודרגת ותחל רק בסיום "השלב הראשון", אם  יתברר שאיראן אכן מילאה את כל התחייבויותיה.
 

איראן צריכה קודם כל לפרק 75% מהסרכזות שלה במתקן להעשרת אורניום בנאתנז (מ-19,000 ל-5,000). כמו כן עליה לפרק חלקים משמעותיים בכור שהיא בונה באראק, כדי שלא יוכל להפיק פלוטוניום. עליה גם להוציא את כל האורניום שהועשר במתקן המבוצר מתחת לאדמה בפורדו, לצמצם את מלאי האורניום המועשר ברמה של 3.5% -  וכל זאת תחת פיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שתאחסן  את הציוד והחומרים בחדרים אטומים שבהם יותקנו מצלמות וחיישנים.
 

גם אם נושא הסרת העיצומים נפתר, נותר מכשול לא פחות גדול, שהוא בוודאי גם חשוב יותר לעולם -   סוגיית הפיקוח. המעצמות דורשות שהפיקוח היה חודרני, ללא עיכובים ובהתראת זמן קצרה. הדרישה היא שהפקחים גם יוכלו להיכנס לכל מתקן חשוב, גם כאלה שאינם מוכרים, כולל בסיסים צבאיים. איראן אינה מעוניינת בכך.
 

ונותרה גם בעיית הסירוב האיראני לשתף פעולה עם סבא"א ולאפשר לה לתשאל מדענים איראניים ולקבל הסברים מפורטים על תוכניות העבר שלה בכל הקשור לניסיונותיה החשאיים לקדם תוכנית גרעין צבאית.
 

כך או כך,  נראה שהמשא ומתן שנמשך כבר שנה ושמונה חודשים - נכנס לישורת האחרונה. אם יושג הסכם, אפשר יהיה לומר שמדיניות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמנסה לשכנע את ארה"ב והעולם שלא לחתום על שום הסכם ולהותיר את הסנקציות על איראן לנצח - נחלה כישלון חרוץ.