איפה הכסף: איך ייתכן ששר הכלכלה ומפלגתו לא משלמים חובות?

ככל שמדובר בעליזה בלוך, הכל החל היכן שהוא במחצית 2013 , כשעלה הרעיון להריץ אותה לראשות עיריית בית שמש מול משה אבוטבול כאשת הבית היהודי, אבל לא פחות מכך, כנציגת הציבור הציוני כולו. מאחר שעם כניסתה לזירה כבר פעל בעיר אלי כהן החילוני, ועל מנת שלא לפצל את הכוחות, הוחלט לערוך בתוך כחודש סקר שיקבע מי מהשניים פופולרי יותר, תוך הבנה שהמפסיד יפרוש מהמרוץ. לבנט הניצחון כאן היה חשוב מאוד, והוא היה מוכן לעשות הכל כדי שבלוך תגבר על כהן בסקר המקדים ותתמודד כנציגתו, במה שסומן כקרב היוקרתי ביותר בגזרת הציונים־חרדים.
 

אנשי המפלגה קיבלו ממנו ומהמזכ"ל שלו, ניר אורבך, שנבחר השבוע למקום ריאלי ברשימה לכנסת הבאה, הוראה שלא לחסוך בכלום. רק עבור חודש התעמולה שעד הסקר הוקצבו כ־ 400 אלף שקל, סכום שגדל בהמשך בהוראתו הישירה של בנט. אלא שכבר בתחילת הדרך הבהירו בבית היהודי לבלוך שיש להם בעיה טכנית קטנה עם עניין המימון.

האתה תטיף מוסר יהודי . בנט. צילום: פלאש 90

הסקר, הסבירו לה, נערך בשלב מוקדם מאוד שבו אין לנו עדיין הרשאה לחתום על צ'קים לקראת הבחירות. "הם ביקשו שאני אתן לספקים השונים צ'קים אישיים שלי, דחויים לכמה חודשים", משחזרת בלוך בראיון ראשון בנושא, "והבטיחו שבמהלך החודשים האלה המפלגה תחליף אותם בצ'קים שלה".
 

בלוך, שהוזמנה למרוץ הזה על ידי יו"ר המפלגה בעצמו ולוותה כל העת על ידי האנשים הקרובים אליו ביותר, לא חשדה בכלום. פנקס הצ'קים שלה נשלף מהכיס כל אימת שהיה בו צורך. "כשהיו ספקים שדרשו את הכסף במזומן, לא דחוי, אמרו לי במפלגה 'תרשמי כל שקל שאת מוציאה, אנחנו מחזירים הכל'. זו לא הייתה הבטחה שקיבלתי באוזן. זה היה על השולחן. בקול. נפתלי, ניר אורבך, הגזבר, כולם דיברו על זה. היה ברור ששום מועמד בשום מפלגה בארץ לא מממן את הקמפיין של המפלגה מהכיס שלו".

יום לפני הסקר, העניינים התחילו להשתבש. "נפתלי ביקש שאגיע אליו דחוף ללשכה והציע לי לפרוש ולחבור לאלי כהן. הוא אמר לי 'אם תסכימי, אני מבטיח לך חוזה מסודר ומשכורת של סגן ראש עיר'. אמרתי לו 'אתה השתגעת? אני כבר חודש משכנעת אנשים ללכת אחרי. מה אגיד להם עכשיו? שכל זה היה כדי לסדר לי ג'וב? הוא אמר לי 'אל תדאגי, קלוגהפט (משה, יועצו האסטרטגי - ק"ל) יסדר את זה ככה שזה ייראה טוב'". בלוך סירבה. למחרת אחר הצהריים יצא הסקר לדרכו, כשברקע ממשיך המזכ"ל אורבך ללחוץ על בלוך לפרוש.

"למחרת בבוקר אני קמה ליום השני והאחרון של הסקר, יושבת עם הפעילים במטה, ואז פתאום נכנס הדובר שלי, מפסיק את הישיבה ומראה לי ידיעה באינטרנט - 'אלי כהן יהיה מועמד הבית היהודי ועליזה בלוך תהיה סגניתו'. חשבתי שאני לא קוראת טוב. טלפנתי לנפתלי. שאלתי אותו 'תגיד לי, זה אמיתי?', הוא אמר לי 'כן, ניסיתי להשיג אותך, פשוט לא ענית כל היום לטלפונים".
 

בלוך, שכאמור בחרה ללכת הביתה בשקט, גילתה שנקלעה לתסבוכת שעליה לא חלמה. היא, שעד לפני רגע חובקה על ידי בנט ואנשיו ושמעה אותם מספרים מעל כל במה איזו זכות נפלה בחלקם שהיא מייצגת אותם, החלה לרדוף אחריהם בבקשה שיחזירו לה את הכסף שהוציאה בהנחייתם מחשבונה הפרטי של משפחתה, רק כדי למצוא את כולם נמלטים ממנה, משאירים אותה לבד עם המינוס הענקי בבנק. "עוד בערב שבו יצאתי מהתמונה, ניר השאיר לי אס־אם־אס בסגנון 'אני נורא מדוכא ומתוסכל, נדבר בשבוע הבא'. אחר כך הוא הבטיח להגיע כדי להוציא הודעה משותפת על 'פרידה מכובדת', אבל כלום לא קרה".
 

אורבך הבטיח שוב ושוב לטפל בעניינה של בלוך, אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. בבית היהודי לא החליפו את הצ'קים האישיים שהוציאה, כפי שהבטיחו, ואלה החלו להיפדות בזה אחר זה על ידי הספקים. בתוך זמן קצר בלוך מצאה את עצמה במינוס של 200 אלף שקל, מממנת מכיסה הפרטי את הוצאות הבחירות של המפלגה. "זה לא היה רק הסיפור של הכסף שלי. הסתובבו בבית שמש המון אנשים שהיו ספקים של המטה ושאני אישית הבטחתי להם שהם יקבלו את הכסף, כשלא חלמתי לרגע שהמפלגה תברח מהם. מצאתי את עצמי נתקלת בהם ברחובות העיר ולא יודעת להגיד להם מה עם הכסף שלהם".
 

בלוך החלה להסתייע בידיד קרוב, עו"ד דיוויד שפירא, שותף במשרד עורכי הדין של יגאל ארנון. "יש לי תכתובת וואטסאפ ענפה מהימים שבין הפרישה של עליזה להפסד של אלי כהן בבחירות", הוא אומר. "אף אחד בצמרת המפלגה לא מתווכח שם עם זה שהם חייבים לשלם הכל. היה רק ויכוח לא מאוד משמעותי אם יחד עם חובות הספקים מדובר ב־ 440 אלף שקל או ב־ 470 אלף. זהו".
 

המצב החל להחריף כשלבלוך ציפתה בבית המשפט התביעה הראשונה, על סך 42 אלף שקל, מצדו של יועץ התקשורת אמיר דן, שבמפלגה שלחו אותה לשכור. "צלצלתי לניר ואמרתי לו 'איך אתה ישן בלילה, כשאני נתבעת על מה שאתה התחייבת לשלם?'. יום אחד הגיע אלי נציג מהבית היהודי עם הצעה לא פחות ממדהימה. 'את תרשמי את הבן שלך ללימודים בישיבת 'בית אורות' בירושלים, ואנחנו נעביר לו דרך הישיבה מלגה שתכסה את החוב לאמיר דן. אמרתי לו 'תקשיב טוב, אני לא בעניינים האלה. אני רוצה את הכל מסודר'".
 

בלוך החליטה לערב את חברי הכנסת של המפלגה. "האם כשנבחרים לפוליטיקה יש 'שולחן ערוך' אחר?", שאלה במכתב חריף וכמעט נואש ששלחה להם. "אמינות, יושרה והוגנות הן לא חלק מהשיח? הלנת שכר של חודשים היא לא חלק מההלכה?... תשלום חוב הוא לא ערך בסיסי?... איך אני מסבירה לילדים שלי, שמתחנכים במוסדות הציונות הדתית, את ההתנהגות הזו? האם יש חילול השם גדול מזה שיש אנשים בבית שמש שאומרים 'אנחנו עם אנשי הכיפה הסרוגה לא נעשה יותר עסקים?'".
 

"אחד ענה לי שזה לא התחום שלו, השני הסביר שהוא לא מבין בזה, חלק חזרו לצורך הנימוס והביעו את התעניינותם ואז נעלמו שוב. אף אחד מהם לא לקח אחריות. ואני לא הייתי אחת שהם לא הכירו. הם הרי הסתובבו איתי כל הקמפיין".

בשלב כלשהו, בניסיון לפתור את הפלונטר, זומנו בלוך ועורך דינה לפגישה עם גזבר המפלגה, בנצי ארביב, במשרדו של פרקליט הבית היהודי, עו"ד איתן הברמן. "באנו לשמוע איך עליזה הולכת לקבל את הכסף", משחזר עו"ד שפירא, "ואז מסביר לנו הגזבר שגם אם הם היו מאוד רוצים לשלם, הם לא יכולים, כי למפלגה אין כסף. "שאלתי 'מה זאת אומרת אין כסף? המזכ"ל ניר אורבך לא קיבל משכורת החודש?', אמר לי הגזבר: 'הוא קיבל'. שאלתי אותו 'יפריע לכם אם אני אספר לעולם ששר הכלכלה של מדינת ישראל לא משלם חובות? כי אני חושב שזה מידע שחשוב שיהיה חשוף לציבור'. ואז הציע הגזבר 'מה דעתכם שנשלם את זה ב24 תשלומים?', אמרתי לו 'מה, עליזה בלוך והמשפחה שלה הם בנק שלכם? היא נמצאת פה כדי לתת הלוואות למפלגה?', ואז פתאום אומר עו"ד הברמן: 'האמת, שאני בכלל לא בטוח שהמפלגה יכולה להבטיח שהיא תעמוד גם בהסדר תשלומים כזה'".
 

"ראיתי במפלגה אנשים שלא מכירים בכלל בחובתם המוסרית לשלם חוב", אומר עו"ד שפירא, "באותו יום הבנתי שלבית היהודי באמת אין כסף והם פשוט מגלגלים חוב מנושה לנושה ורק מי שיידע ללחוץ חזק יקבל".
 

יום או יומיים לפני הדיון הראשון בבית המשפט מול אמיר דן, אולי כדי למנוע מבוכה תקשורתית גדולה, שילמו לו בבית היהודי את הכסף. בלוך: "אני בטוחה שאם זה לא היה איש מוכר ומבין תקשורת כמוהו, הוא לא היה רואה אגורה. עובדה שאחרים לא קיבלו". לפני למעלה מחצי שנה בלוך נשברה והגישה תביעה לבית המשפט נגד המפלגה, רק כדי למצוא מולה את נציגיה מושכים שוב זמן ועושים הכל כדי לא להגיע להתדיינות המשפטית. במקביל לתביעה, כששמונה חודשים עברו מהבחירות ואגורה מ־ 400 אלף השקלים של החוב, כמחציתו לבלוך עצמה, לא שולמו, היא שלחה מכתב אישי נוקב לשר בנט.
 

"מצאתי עצמי לבדי כאשר אתה וכל שאר אנשי המפלגה מנערים חוצנכם מהפרשה", כתבה לו. "...נדהמתי לגלות כי אין כל כוונה להשיב את כספי... כמובן שלא הייתה כל התייחסות לספקים האחרים להם אתם חייבים, ואני עומדת בושה בהתנהגות שלכם גם כלפיהם... כשקראתי את מאמרך בערב שבועות על חלומך כשר הכלכלה כי הכלכלה במדינתנו תושתת על ערכי היהדות... נעתי באי נוחות. האתה תטיף מוסר יהודי לאנשים שאינם שומרי מצוות? לא יכולה לקבל את תרבות השקר והרמייה שאותה נוקט שר הכלכלה של מדינת ישראל, ובה נוקטים שליחיו. כאזרחית מדינת ישראל, התעלמות שלי מהתנהגות זו היא מתן לגיטימיות לה, וכאשת חינוך אני לא יכולה להרשות זאת".
 

לפני כמה ימים, באיחור של כמעט שנה וחצי, כשהבחירות בפתח ואיתן החשש שבלוך תייצר 'פיגוע תקשורתי', נסגרה פשרה. הבית היהודי העביר לידיה צ'קים דחויים על  סך 200 אלף שקל, שבלוך ממתינה במתח לראות אם יש להם כיסוי. הנהלת הבית היהודי, אגב, סירבה לדרישתה של בלוך להציג לה, קודם לחתימה על ההסדר, אישור חתום על ידי כל הספקים שהם קיבלו את מה שמגיע להם.
 

אחד הספקים האלה, לגמרי לא היחיד, הוא אוהד שטרית, שהעניק למטה של בלוך שירותי מחשוב ולא ראה שקל. "אמרו לי להוציא חשבונית, הוצאתי והם נעלמו", הוא אומר. שטרית, שסייע לבלוך, גם התנדב לקחת על עצמו זמנית את תשלום השכירות עבור מטה הפעילות בסך 7,000 שקל. גם אותם אין לו מושג אם ומתי יראה בחזרה. בעלת חוב כזו הייתה גם שירלי מרטון, ששימשה כמעצבת גרפית של המטה והכינה עבור הבית היהודי עיצובים של פוסטרים, עלונים, סטיקרים ושלטים לבתים.

"בסוף הקמפיין", מספר יאיר בעלה, "הגשנו להם חשבון על כמעט 12 אלף שקל על עבודה אינטנסיבית של חודש ואולי 20 או 30 עיצובים, ואז הם התחילו לשחק איתנו. 'אין לנו עכשיו כסף, תבואו לקראתנו, תעשו לנו הנחה'. החלטנו להוריד והגשנו חשבונית על 8,150 שקל. קיבלנו מייל בחזרה שהתשלום יועבר, אבל חיכינו וחיכינו וכלום לא הועבר. ניסינו להשיג את הכסף בכל דרך אפשרית. שלחתי עשרות מיילים. שלחתי מכתב התראה מעו"ד. כלום. אף אחד לא עונה. המזכ"ל אורבך נעלם, הגזבר התחיל פתאום להתווכח על הסכום. בשלב מסוים החלטתי שאני פותח כל בוקר באס־אם־אס אישי לנפתלי בנט. לא יכול להיות ששר הכלכלה לא מכבד מוסר תשלומים. אנחנו זוג צעיר עם ילד בן שנה. הסכום הזה הוא משהו שאנחנו צריכים כדי לחיות. דיברתי עם העוזרים של נפתלי, דיברתי עם כולם, שום דבר לא זז".
 

כשמרטון איים לעשות בלגן, הגיע הטלפון מבנט. "הוא דיבר כאילו הוא לא יודע מכלום. זה היה חודשים אחרי שהתחלתי להטריף אותם. הודעתי לו שאני לא מתכוון לשתוק. עוד באותו יום הגיע אלי הביתה בחור, צלצל באינטרקום, והשאיר לי שני צ'קים. אחד דחוי לעוד חודשיים, השני דחוי לעוד שלושה חודשים, ושניהם לא מכסים את כל הסכום. נשארו עוד 2,444 שקל חוב. זהו. מהשלב הזה כולם נעלמו לגמרי. אין תשובות למיילים. אין שום דבר".

ההתנהלות הזאת חזרה על עצמה גם במקומות אחרים. י', שניהל את קמפיין הבחירות של אחד ממועמדי הבית היהודי בדרום הארץ, הוציא חשבוניות עבור ארבעה חודשי עבודה, 6,750 שקל לא כולל מע"מ לכל חודש, בדיוק כפי שסוכם איתו מראש.
 

"קודם אמרו לי שיהיו מקדמות בספטמבר, אני מדבר איתך על 2013 ,חודש לפני הבחירות. אבל אז עברו הבחירות ולא ראיתי שקל. כשהתחלתי לפנות ולשאול מה קורה, התחלתי לקבל דחיות. 'בשבוע הבא', 'בחודש הבא', 'אם ירצה השם זה יגיע'. וכלום. נדנדתי לכולם. מהסניף המקומי ועד למזכ"ל. שלחתי אס־אם־אס אפילו לבנט. היה שלב שבו ניר אורבך פנה אל יו"ר הסניף המקומי ושאלו אותו במכתב מי שלושת הספקים שהוא חייב להם הכי דחוף את הכסף. הוא רשם אותי ביניהם, אבל גם זה לא עזר. הכל היה נורא מבזה. אלה חשבוניות שכבר הוצאתי ושילמתי עליהן מזמן את המע"מ".
 

לפני כמה שבועות, אחרי למעלה משנה של ריצה אחרי המפלגה, פנה י' לתוכנית "יהיה בסדר" (עיתונאות במיטבה) של אביב לביא ויונה לייבזון בגלי צה"ל. בתחנה פנו אל המפלגה לקבלת תגובה. שלוש שעות לפני השידור הגיע אל י' הצ'ק המיוחל, גם הוא רק על שלושת רבעי הסכום. "עכשיו הם טוענים שלרבע האחרון לא היה אישור מראש לתשלום ולא הייתה הזמנת עבודה מסודרת כמו שצריך. זה לא ייאמן. הרי מי שאישר לי את כל העבודה זה אותו אחד. ואין לאף אחד טענה שלא עבדתי. אז מה קרה פתאום?".
 

שמעון פחימה, בעל "פרסום התאומים" בקריית גת, מחכה עד היום לתשלום של 16 אלף שקל עבור העבודה של טרום בחירות אוקטובר 2013 . "עשינו להם שמשיות, דגלים, חולצות, כל מיני אביזרי פרסום", הוא מספר. "עבדנו מול הסניף המקומי, אבל את כל הגרפיקות קיבלנו מהמטה הראשי של המפלגה. אחרי הבחירות התחילו לספר לנו 'זה יהיה מחר', 'זה יהיה מחרתיים', 'אנחנו בדיוק צריכים לקחת הלוואה מהמדינה', 'זה עניין של עוד כמה אישורים ואז נשלם'.

אחר כך הסבירו לנו שבגלל שמדובר במפלגה, יש כל מיני פרוצדורות שצריך לעבור. אני עדיין מחכה. עשינו עבודה במשהו כמו 30 אלף שקל. כמעט חצי מזה קיבלנו לפני הבחירות וזהו. עבדתי גם עם ש"ס. את כל הקמפיין שלהם עשיתי, ושבוע אחרי הבחירות הגיע כל הכסף כמו שעון. על הגרוש. מסודר. צריך להבין שאנחנו חיים בענף שגם ככה הרווחיות שלו נשחקה ומדובר פה על חומרי גלם שאני כבר שילמתי. זה כסף שהוצאתי לפני יותר משנה. כתבתי לבנט בדף הפייסבוק שלו שזה לא מכובד למפלגה שמתיימרת להיות בשלטון, במיוחד כשהאיש הוא שר הכלכלה, שאחראי לעסקים הקטנים. שום תגובה לא קיבלתי. וצריך להבין שאף פעם לא התכחשו לחוב הזה. זה לא שיש עליו ויכוח".
 

הסיפור הבא מטופל גם הוא במסירות כבר תקופה ארוכה ב"יהיה בסדר" בגלי צה"ל. הוא לא מספר סיפור של כסף גדול מאוד, אבל הוא מספר בהחלט סיפור של התנהלות כספית בעייתית. מדובר ב־ 49 נערים שהועסקו על ידי הבית היהודי בבחירות הקודמות לכנסת ואחריהן מצאו את עצמם רודפים אחרי המפלגה כדי שזו תשלם להם. הסכומים, חשוב לדעת, הם בין 100 ל־ 330 שקל לנער לכל היותר. זהו.
 

תכתובות מייל שמציג אביו של אחד הנערים, תכתובות שניהל בנו מול מנגנון המפלגה, מעוררות תחושה קשה של חוסר נוחות. מדובר במיילים שנשלחו אל הנער אחרי שאיים לפנות לתקשורת בתום שנה של ניסיונות לקבל את כספו וכספם  של חבריו. "אתה פשוט הזוי", כתב לו עו"ד בצלאל סמוטריץ', שנבחר השבוע למקום התשיעי כנציג תקומה ברשימת הבית היהודי לכנסת, "...וככל שהדבר יהיה תלוי בי לא אתן לכם לסחוט משהו שלא מגיע לכם באמצעות התקשורת... אל תתנהג כמו ילד קטן ואל תאיים בלפנות לתקשורת רגע לפני שהעניין מסודר. חבל שתתבזה. אתה יכול בשמחה ללכת לתקשורת ולעשות מעצמך צחוק".
 

ניר אורבך כתב גם הוא לנער: "...יש כאן ריח מאוד חזק של ניסיון לסחוט את המערכת. ניסיון שגורם, גם אם בעקיפין, כנראה לנערים אחרים שצריכים לקבל את שכרם בדין, להיות שבויים בידי מי שמנסה לנהל אותם. אנא עדכן אותי בבקשה מחר היכן הדברים עומדים בטרם אעבירם ליועץ המשפטי של המפלגה להמשך טיפול בסוגיה".
 

אביו של הנער, שראה בדברים סוג של איום, העביר את התכתובות לוועדה לפניות הציבור של הכנסת. כך או כך, הטיפול של גלי צה"ל בפרשה סידר ככל הנראה לנערים סכום של כמה אלפי שקלים, אף שאלה עדיין לא כיסו את החוב כולו. אבל זה עוד כלום. במהלך מוזר למדי מילאה המפלגה לאחד הנערים טופס עובד, העבירה לו כסף, והחתימה אותו על מסמך שבו הוא מאשר שכל חובותיהם של חבריו כוסו. לדברי אביו של הקטין שמחפש עדיין את כספו ואת כספם של חבריו, יש עדיין חוב ל־  39 ילדים שעומד על למעלה מ־ 2,000 שקל. 

גם בנתיבות מבקשים לדעת איפה הכסף של הבית היהודי. חנניה דדון, מו"ל העיתון "עליתון", מחכה שם עד היום ל־ 17 אלף שקל שהמפלגה חייבת לו מהבחירות המוניציפליות, אחרי שפרסמה אצלו בעיתון את מועמדה לעירייה. "כל פעם כשאני פונה, אומרים לי 'תחכה'", הוא אומר, "אבל אם הם לא ישלמו עד הבחירות, אני הולך איתם לבית המשפט". יעקב ביתן, גם הוא מנתיבות וגם הוא בעל מקומון שעוסק בנוסף בהפקות גרפיות ובהדפסת שלטים, מקווה שאצלו הסיפור נגמר. "עשיתי להם בבחירות עבודות ב־ 36 אלף שקל והם לא שילמו", הוא מספר. ביתן החליט להילחם ופרסם אצלו בעיתון כתבה שמספרת מה אירע לו בהתנגשות עם הבית היהודי. "כיסחתי להם את הצורה. ששר הכלכלה לא ישלם?".
 

"לפני כמה חודשים", הוא אומר, "באזור צוק איתן, הם שילמו לי כמעט  16 אלף, לפני חודש ומשהו קיבלתי את שאר הכסף, 20 אלף, בחמישה תשלומים". הכלל, כך נראה, הוא זה: בעלי חוב "קטנים" יחסית, עד עשרות אלפי שקלים, בוחרים שלא לגרור את המפלגה ואת עצמם לבתי המשפט, אולי מתוך הבנה שהתהליך עצמו עלול לעלות להם יותר. מי שמוצא את עצמו עם חובות ענק ואת המפלגה מתעלמת ממנו, כמו עליזה בלוך, לא יכול לוותר.
 

אחד כזה הוא פרופ' יצחק כץ, מנכ"ל מכון הסקרים מאגר מוחות. כתב התביעה שהוא הגיש נגד בנט ונגד הבית היהודי ביוני האחרון, מגולל עוד סיפור מטריד. מכון מאגר מוחות, כך לפי המסמכים שצורפו לתביעה, ערך בחודשים אוגוסט וספטמבר 2013 סדרה של סקרים עבור מתמודדי הבית היהודי לבחירות המקומיות וסקר אישי אחד נוסף עבור בנט. רשימת הסקרים ארוכה. בקריית מלאכי, בדימונה, ביבנאל, בבית שמש, בירושלים, באופקים, בלוד, בגבעת שמואל, בגן יבנה וברעננה. 178 אלף שקל חוב.
 

כץ טוען בתביעה כי הסקרים נערכו "על פי יוזמתו, הנחייתו ואישורו" של נפתלי בנט. כשהמפלגה לא שילמה, החלה התכתבות של כץ עם כל צמרתה. "התכתבות" זו מילה מעט מטעה בהקשר הזה, שכן נראה שהתכתובת הייתה חד צדדית ברובה. פרופ' כץ צירף לתביעה מכתב ששלח לשר בנט ומכתבים ששלחו עורכי דינו לעמיתיו של השר לניהול המפלגה, מכתבים שנותרו ללא מענה. ביוני האחרון, עשרה חודשים אחרי ביצוע הסקרים, נמאס לו והוא הגיש תביעה.

במהלך הכנת הכתבה הגיעו לידי טענות דומות על חובות נוספים של המפלגה במסגרת קמפיינים אחרים ברחבי הארץ. מהבית היהודי נמסר בתגובה: "מרב התשלומים הועברו, ויתרתם תועבר  לספקים כבר בתקופה הקרובה".