ישראל פתחה חזית חדשה: אלון בן דוד על הסיכון להידרדרות למלחמה

טבטבאי הוא שם שמדיר שינה מעיני המפקדים של צה”ל כבר שנים. הוא החל את דרכו כרובאי מן השורה לפני כעשרים שנה, והתקדם בסולם הדרגות עד שמונה לעמוד בראש “כוחות ההתערבות” של חיזבאללה. זהו הכוח ההתקפי של הארגון, המקביל של כוחות “נוחבה” של חמאס, שהפתיעו אותנו בקיץ מהמנהרות. 

אלא שטבטבאי לא התכוון להפתיע אותנו בפיגוע של עשרה מחבלים – הוא הכין שורה של מבצעים שבזמן מלחמה נועדו להזרים מאות אנשי חיזבאללה לשטח ישראל. אלה היו אמורים לתפוס יישובים בצד הישראלי ולהחזיק בהם לאורך ימים.
 

ג’יהאד מורנייה הוא תפוח שלא נפל רחוק מהעץ, אבל גם לא משתווה לממדיו של האב, עימאד. בישראל מייחסים לו הקמת תשתית טרור של חיזבאללה בגולן, ובבוא היום בטח גם יסבירו שחיסולו סיכל פיגוע שתכנן. אבל רמת הגולן כבר כמעט שאינה נשלטת על ידי אסד וחבריו מהחיזבאללה, ותשתית הטרור של מורנייה ג’וניור הצליחה עד כה להוציא כמה פיגועי מטען לא מרשימים נגד ישראל.
 

שניהם בני מוות ואין ספק שחיסולם הוא מכה לחיזבאללה, אבל לא מכה שיתקשה להתאושש ממנה. אף אחד מהם הוא לא עימאד מורנייה, שהחלל שנותר אחרי חיסולו לא התמלא עד היום. האם זה היה שווה? נדע אחרי התגובה.
 

חיזבאללה לא נוטה להגיב מיד. הוא שוקל בכובד ראש את האפשרויות לפני שהוא מחליט להגיב. אבל שלא כמו בחיסול מורנייה, שבו לא השאירו המבצעים שום טביעת אצבע ישראלית, תקיפה ממסוק, שנטען שבוצע, היא אצבע בעין של חיזבאללה והוא נדרש להגיב. פיגועים המוניים בחו”ל נגד מטרות ישראליות הם משהו שמתקבל היום פחות בהבנה בעולם. זה עשוי לצבוע את חיזבאללה בצבעים של דאע”ש. ייתכן שינסה לפגוע באישיות ביטחונית

ישראלית.
 

פיגוע בגבול הצפון זו תמיד אפשרות, אבל כזו שעשויה להביא לתגובה ישראלית ולסכנת הידרדרות למלחמה. את זה לא חיזבאללה ולא שולחיו האיראנים רוצים. לכן האפשרות הסבירה ביותר היא שהתגובה תבוא משטח סוריה: מטח רקטות על יישוב אזרחי, ירי טיל על כוחות צה”ל בגולן או הנחת מטען. פיגוע כזה יציב בפני ישראל את הדילמה מול מי להגיב. לכן הבוקר, השאלה היא לא האם יגיב חיזבאללה. אלא איך, איפה ומתי.