ראשי כמה מפלגות הודיעו כי ישריינו שלושה־ארבעה מקומות לנשים במקומות ריאליים (מרצ, העבודה, יש עתיד, הבית היהודי), אך זוהי גישה מיושנת וסקסיסטית הנובעת מכך שהגברים וחלק גדול מהנשים אינם מצביעים עבור מועמדות טובות ומעדיפים גברים. השריון הוא תיקון מלאכותי. התיקון האמיתי חייב לבוא משינוי יסודי של הגישה כלפי שוויון מגדרי בכלל באמצעות חינוך מהגיל הרך. ישראל נמצאת במקום ה-61 בעולם מבחינת שיעור חברות הפרלמנט (עם 22.5% נשים בלבד).
רואנדה היא הראשונה בעולם עם 63.8% , רק ללמוד מהם. מדינות סקנדינוויה מצטיינות אף הן. למדתי זאת בביקורי הרבים באוסלו. השוויון שם הוא כמעט מלא, לא מוצהר, טבע שני. השכר הוא שווה, נשים נמנות עם כל האליטה הפוליטית והכלכלית הנורווגית, לא פחות מגברים. הנורווגים לא מתגאים בכך, זה פשוט מושרש בבני הנוער עוד מגן ילדים.
לפני ישראל עוד נמצאות מדינות עם ייצוג נשים גבוה יותר בפרלמנט כגון עיראק, אפגניסטן, אלג’יריה, ותוניסיה. תוניסיה היא דוגמה למדינה ערבית שפתוחה, למרות המסורת, לשוויון מגדרי עוד מימי הנשיא בורגיבה. אפשר להעריך את עתיד הקדמה של חברה לפי מעמד האישה בחברה. מבחינה זו מצבנו בכי רע; שכר הנשים הממוצע נמוך ב־ 25% משכר הגברים לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה.
הייצוג של נשים בתפקידי ניהול במועצות מנהלים של חברות עסקיות הוא מחפיר. ישנה דרך ארוכה עד לשבירת תקרת הזכוכית עבור נשות ישראל.
המאצ’ואיזם הישראלי נובע מהחברה הפטריארכלית הדתית או המסורתית, שלפיה האישה היא לכל היותר “עזר כנגדו" ומקומה במטבח, ומההוויה המיליטריסטית. כן, הייתה גולדה מאיר וישנן מדריכות קרביות, אך כל ההתהדרות שלנו בקידום נשים היא פטרנליסטית וצבועה.
כך גם השריונים במפלגות של היום. כאשר משה כחלון מציג שתי נשים, על תקן של “נשות כולנו", זה מצביע על גישה אי־שוויונית. המצב במפלגת השלטון הליכוד הוא מחפיר עוד יותר; רק שלוש נשים )בהנחה שציפי חוטובלי תשובץ במקום ה־ 20 ( נבחרו למקומות ריאליים. אין סיבה שמפלגה שבה לא דוגלים בערך השוויון באף תחום, תקדם אותנו בתחום המגדרי. רק על בסיס נתון זה, אין זה ראוי שהליכוד יישאר בשלטון.
מהטמה גנדי אמר “שמכל העוולות שהאדם אחראי להן, אף עוולה היא כה ברוטלית כמו הניצול של המחצית הטובה יותר של האנושות, המין הנשי". יש לדרוש שבממשלה הבאה נושא השוויון המגדרי יהפוך לנושא בעל עדיפות ראשונה במעלה, לא רק על ידי הנשים המקדמות את הנושא, אלא גם על ידי הרוב הגברי.
נושא השוויון בכלל עומד בעומקה של מערכת הבחירות הקרובה; זה נכון לגבי שוויון למיעוטים, שוויון מגדרי, שוויון דתי, שוויון לפי נטייה מינית ובתחום היחסים האזוריים ושוויון עם שכנינו הפלסטינים. המפלגות הגזעניות והאליטיסטיות שבימין לא יבינו זאת, אך גם למפלגות הדוגלות בשוויון יש עוד הרבה מה להוכיח. זהו נושא שהוא בנשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום