ואולי ראש ממשלת ישראל לא משקר ולא מתחמן ולא מבלף? ואולי הוא באמת משוכנע שהוא עושה את מה שהוא עושה כדי להילחם בגרעין האיראני, שבו הוא רואה סכנה קיומית למדינת ישראל? נשמע מוזר, נכון?
בנימין נתניהו נמצא תחת מתקפה משולבת של קואליציה שפועלת נגדו כבר שנים ארוכות בתנועת מלקחיים. מצדה האחד נמצא הממשל האמריקאי של ברק אובמה וג'ון קרי. מצדה השני, התקשורת הישראלית, כמעט כולה.
כל הוויכוח סביב נסיעת ראש הממשלה לקונגרס מתחיל ונגמר בשאלה אם אנחנו מאמינים לנתניהו שהוא רואה בשעה הזו שעה גורלית לביטחונה של מדינת ישראל, בכל מה שנוגע לגרעין האיראני, אם לאו. אם נתניהו לא מאמין שיש בנסיעה שלו לאמריקה כדי לסייע לפרק את האיראנים מנשקם, ומשכך כל נסיעתו היא חלק מתעמולת הבחירות שלו, הרי שהוא ראוי לכל מילת גנאי שנשמעה כלפיו.
אבל יש, כאמור, עוד אפשרות - שנתניהו, שחייבים לומר שהוא עקבי מאוד בגישתו זו, משוכנע בכל לבו שיש לעצור הסכם רע בין איראן למעצמות והוא לא מוכן לשבת בצד ולראות את ההסכם הזה נחתם מול עיניו כשהוא לא עושה דבר. האם במקרה כזה ניתן לצפות ממנו לוותר על מהלך הסברתי שיכול לקדם את עמדותיו אלה, רק משום שהנשיא אובמה ייעלב? התשובה היא לא.
אם ראש הממשלה חושב שנסיעתו יכולה לסייע למדינת ישראל ולביטחונה הוא צריך לנסוע לאמריקה ולעשות שם הכל, ממש הכל, כדי להוציא עבור כולנו את התוצאה ההסברתית הכי טובה שאפשר. האם ניתן להבטיח שהמהלך הזה יסייע ולא יזיק, כמו שיש מי שמזהירים? התשובה שלילית. את זה רק ימים יגידו. אבל אי אפשר לעסוק בסיפור הזה בלי להגיד מילה על המתקפה התקשורתית הקשה נגד נתניהו. הביקורת, חשוב לומר, לגיטימית לגמרי ונראה כי היא מגיעה ממקום נקי.
מי שחושב שנסיעתו של נתניהו מיותרת, שאין לה שום יכולת לתרום ושהיא מיועדת אך ורק לקידום מערכת הבחירות שלו, ראוי שיבקר את ראש המשלה. אלא מה? שכבר קשה לקבל ממתנגדיו של נתניהו ביקורת, גם כשהיא עניינית, משום שהביקורת על ראש הממשלה איבדה פרופורציות, משום שאם ההתקפה על נתניהו בפרשת הנסיעה לקונגרס נשמעת באותה עוצמה כמו הביקורת על גלידת הפיסטוק שהזמין לביתו, אז שניהם מתקבלים בציבור כבלתי חשובים. או במילים אחרת, אם הכל קטסטרופה, שום דבר לא קטסטרופה.