איפה עזה ואיפה הבחירות: הפיל עדיין בתוך החדר

מדובר במיליון וחצי בני אדם. ביום ראשון, בוועידת הביטחון במינכן, תבע הקוורטט "להגביר את הבנייה מחדש כדי להתמודד עם הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה הפלסטינית ולהבטיח יציבות וביטחון". 
 

השבוע מסיים רוברט סרי שבע שנים בהן כיהן כשליח האו"ם למזרח התיכון ושליחו האישי של מזכ"ל האו"ם לנושא הישראלי-פלסטיני. אחרי צוק איתן, לקראת החורף, נרתם סרי לעזרת אותם מאה אלף חסרי בית ומיליון וחצי נפגעי התשתיות שקרסו. עד היום הוא מנסה לקושש את ה-5 מיליארד דולר שהמפרציות, הבנק העולמי והאיחוד האירופי הבטיחו לשיקום הרצועה. הכסף מגיע הרבה יותר לאט מהחורף, טיפין טיפין לעומת התקפת הגשם האחרונה. 
 

ממש לפני המבצע ביקש סרי להעביר לרצועה 30 מיליון דולר, משכורות אנשי הרשות. פרט לעזרה האנושית, יש לישראל אינטרס מובהק לעזור לאנשי הרשות - לחזק את מעמדם מול חמאס. אבל שר החוץ אביגדור ליברמן התערב כדי לאסור את כניסתו לעזה, בטענה כי הוא מבריח במזוודתו כסף לטרור (בחיי). בנוסף הוא ביקש להכריז על סרי כאישיות בלתי רצויה. 
 

כמו תמיד אצל ליברמן, מילה זאת מילה והנפיחה הזו נשארה בגדר מילים, מילים, מילים. אין לי ספק, אגב, שבמשאל רחוב יותר אזרחי ישראלים היו מבקשים להכריז על ליברמן כאישיות בלתי רצויה מאשר על סרי, הולנדי ישר וישיר שאמר בנאום הפרידה שלו: "עזה היא הפיל בתוך החדר. צריך לחשוב על הודנה בעזה. אם תמשיך לחזור על אותו ניסוי שלוש פעמים (מבצעי צה"ל ברצועה), עם אותן תוצאות גרועות, כמו שאמר אלברט איינשטיין - אתה כנראה לא שפוי".
 

בינתיים מגבילה ישראל את העברת חומרי הבנייה, מה שגרם לאלוף במיל' דורון אלמוג, לשעבר אלוף פיקוד דרום, לומר: "אם תשאיר את העזתי פליט, הסיכוי שהוא יהיה מוכן להיות שהיד ולהירתם לחמאס או לדאע"ש, שמתחיל להיכנס לרצועת עזה, יהיה הרבה יותר גדול". הוא הוסיף: "הסיכון בהעברת חומרי הבניין הוא ראוי. אם הם יבחרו בסיבוב נוסף, אנחנו הרבה יותר חזקים".
 

היחיד שהתייחס לעזה, אפרופו הבחירות, היה האלוף במיל' יואב גלנט, שאמר "כל מקום בשליטה ישראלית - יש להגן עליו בכל מחיר. ירי מעזה לא יתקבל" וכו' וכו', קשקוש של בחירות. ממילא עזה היא הבעיה של תושבי העוטף. והבחירות, כידוע, הן על איראן.