כמה טוב שיש מערכת בחירות מדי פעם. מסתבר שזו אולי הדרך היחידה לגרום לליכוד, ובעיקר לעומד בראשו – בנימין נתניהו, לפעול להגשמת המנדט שקיבל מהבוחרים שלו ולא רק לדאוג לג'ובים ובקבוקים. כל כך הרבה שנים הליכוד בשלטון והנה, לראשונה, עושה ראש הממשלה צעד ראשון לקראת מה שהיו חייבים לעשות ראשי הממשלה מאז 1977 – לשמוט את השליטה של השמאל הקיצוני בתחום התרבות. 



מדובר, כמובן, בהחלטה לפסול את כהונת אריאל הירשפלד בוועדה הקובעת את מקבלי פרס ישראל בתחום הספרות – החלטה אלמנטרית וחלקית בלבד. אלמנטרית כיוון שפרופ' הירשפלד התייצב בגלוי וחתם על עצומה המביעה תמיכה במי שמסרבים לשרת ביו"ש, תוך קריאה לאוניברסיטאות לתמוך במפירי החוק. חלקית כיוון שלא ברור למה רק הירשפלד. למשל, לא ברור כיצד יכול היה פרופסור ניסים קלדרון לשמש כיו"ר הוועדה הבוחרת את חתני הפרס לספרות.

שהרי רק בספטמבר האחרון כתב קלדרון מאמר תמיכה נלהב בסרבני 8200, אלו שהודיעו שהם מסרבים פקודה על רקע מבצע צוק איתן. 

הירשפלד, אגב, הוא חבר במועצה הציבורית של הארגון האנטי ישראלי – "בצלם", עובדה שהייתה אמורה, בפני עצמה, לפסול אותו, אפילו, מקבלה של פרס ישראל. אבל, כאן בדיוק נחשף עומק התופעה, שבה לא טיפל הליכוד מעולם. עיון בשמות יתר חברי המועצה הציבורית של הארגון העוין הזה ממחיש את גודל המחדל.

במועצה משמש, למשל, עוד חתן פרס ישראל – דוד טרטקובר, מי שמוציא את דיבתנו רעה באופן שיטתי, בארץ ובחו"ל. כבר כשהיה מועמד לקבלת הפרס פרצה סערה זוטא בגלל העמדות והמעשים הקיצוניים שלו, אלא שהשמאל הקיצוני גבר, כרגיל, וטרטקובר קיבל את הפרס.

ומאז, לכל עצומה ויצירה מסיתה שהוא חתום עליהן, נוסף התואר המכובד "חתן פרס ישראל". בניגוד לטרטקובר, אגב, נפסלה בזמנו מועמדותו של העיתונאי שמואל שניצר מקבלת הפרס. העיתונאי המהולל, שהיה מזוהה עם הימין הרך, נפסל בגלל מאמר בודד שפורש שלא כהלכה, ולא עמד הכוח לפרנסי הליכוד למנוע את העוול. 
 

עומק האפידמיה ממשיך להיחשף בין שמות חברי המועצה הציבורית של "בצלם". תמצאו שם, למשל, את קובעי העתים – א.ב. יהושע, עמוס עוז וכמובן את יוסי יונה - הציוני מהמחנה. הדעות הקיצוניות של אלו ידועות מזה שנים, רק לאחרונה חתמו מי מהם על עצומה שקראה לפרלמנטים זרים להכיר במדינה פלשתינית.

אבל התייצבותם בפאתי השמאל הקיצוני לא מונעת מהם ומרבים שכמותם – במאים, תסריטאים, אמנים, שחקנים ועוד – לקבל מענקים ופרסים ממלכתיים ולהזריק לעורקי התודעה שלנו את התרעלה הרוחנית שהם משווקים. חמור מכך, היא לא מונעת מהם להיות חברי הוועדות והלקטורים הקובעים מי יקבלו פרסים ומענקים ממלכתיים ומי לא. 
 
ומי שאשם בכך, בראש ובראשונה, הוא מי שממשיך להעניק להם מעמד של כבוד בטרקלינים הממלכתיים שלנו, וכמובן מעמד וכספים ממשלתיים. כך אנחנו מצויים במעגל שוטה שמנציח את עצמו. חברי ועדות הפרס, הלקטורים והעורכים, ממשיכים לקדם ולעטר את בני דמותם.

הפרופסורים שבהם גם מקדמים את הדוקטורטים ואת המינויים של חבריהם לדעה ומנציחים את ההגמוניה האקדמית של השמאל הקיצוני. ואולי, ההחלטה הנוכחית של ראש הממשלה מבשרת עידן חדש – שבו יתחיל רוב הציבור להשפיע גם בתחום התרבות והספרות.