שמעון שלום, בתקופה האחרונה אנו עדים לעימות בין הבית הלבן ולשכת ראש הממשלה בירושלים, בעיקר בתחום ההתבטאויות הפומביות סביב החלטתו של ראש הממשלה נתניהו לנאום בפני הקונגרס האמריקאי שלא על דעת הנשיא האמריקאי.
כמי שהוביל את מדיניות החוץ ובעיקר מדיניות הביטחון של ישראל, אין שני לך בידיעה כי היחסים המיוחדים בין ישראל לארצות הברית (יחסים שנקבעו כ״מיוחדים״ על ידי הנשיא קנדי ב־1962) הם אבן ראשה במדיניות הביטחון של ישראל. כמי שעמד בראש מסעי הרכש הגדולים של מערכת הביטחון הישראלית (מימי טילי ההוק, דרך טנקי הפטון), אתה מודע לתלותנו באספקת נשק אמריקאי. הפתיחות האמריקאית לבקשות ישראל בתחום זה של התעצמות צבאית הגיעה לשיאים בשנים האחרונות ואזכיר רק את ״כיפת ברזל״ שלה חייבים רבים מאיתנו את חייהם, ושפיתוחה ורכישתה נעשו כמעט אך ורק על ידי כסף אמריקאי.
איני רואה צורך להזכיר דווקא לך (אך הואיל ומדובר במכתב גלוי אעשה זאת) את ניסיוני האישי במלחמת יום הכיפורים. אלמלא הגיעו אלינו לטנקים שעמדו מול הצבא המצרי ארגזי תחמושת ובגדים חסיני אש ישירות משדות התעופה ומהנמלים, אלוהים יודע איך המלחמה היתה מסתיימת. גם במישור המדיני הבינלאומי תלותנו בארה״ב גדולה, עד כדי מכרעת.
בנוסף, אציין משפט שאמרת לי בעבר בהקשר ליחסינו עם ארה״ב. ״אם רק חלק משכנינו יחשבו (אפילו בטעות) שיש קרע כלשהו בינינו, זה יגביר את הפיתוי לנסות ולפגוע בנו״. אני משוכנע כי דבר לא השתנה בעניין זה.
משירותי ארוך השנים כיועצך אני מודע כי המצב הנוכחי מדיר שינה מעיניך. אומנם אין זו הפעם הראשונה שבה ישנם חילוקי דעות בינינו לבין נשיא אמריקאי. הדבר קרה גם בממשלות שהיית שותף בכיר בהן: לראשונה ב־1975, עת ניסה הנשיא פורד לכפות עלינו נסיגה למצרי הגידי והמתלה בלי הסדר אי־לוחמה וב״הערכה מחדש״ של היחסים, ונענה בגיוס הקונגרס ושיגור מכתב תמיכה בישראל על ידי 75 סנטורים 75% מחברי הסנאט).
עם חשיפת פרשת פולארד בעת שכיהנת כראש ממשלה עמדו יחסינו בפני המשבר החמור ביותר עד כדי סכנה לניתוק היחסים הדיפלומטיים. בשני המקרים, כמו במקרים בעבר, ידעה ממשלת ישראל לחפש דרכים להנמיך את הלהבות ולהגיע להסכמות שאפשרו את קיומם של ״יחסים מיוחדים״ .
במהלך שנות עבודתי כיועצך נחשפתי להערכה הגדולה של נשיא ארצות הברית אליך, כמו גם קודמיו בוש האב, בוש הבן וקלינטון. ראיתי זאת במו עיני בלא מעט פגישות וכמובן במחווה המיוחדת של הנשיא אובמה שהעניק לך את מדליית החירות (התרגשתי מאוד לשבת לצדו של יועץ הנשיא אובמה לביטחון לאומי ולשמוע ממנו דברי שבח והלל לך). היחס וההערכה אליך בקרב שתי המפלגות המרכיבות את הקונגרס האמריקאי - גם הוא יוצא דופן וחריג בנוף הבינלאומי וכך גם בקרב יהדות ארצות הברית.
זה הזמן שבו עליך ״להתנדב למילואים״ בשירות מדינת ישראל ולנצל את כישוריך וניסיונך, ואת מעמדך בזירה האמריקאית ולפעול לאלתר להנמכת הלהבות ולמציאת פתרון שימנע המשך ההידרדרות ביחסים.
אני מודע לכך כי אנו בעיצומה של מערכת בחירות (גם כאן וגם שם) ונאום רה״מ בקונגרס הפך לנושא לעימותים בין-מפלגתיים בארץ ובארה״ב, אך דווקא מצב זה מציב אתגר עצום, ומהיכרותי העמוקה עמך אני משוכנע שכגודל המשבר - כך גודל נכונותך ויכולתך להביא לפתרון יצירתי. אז, שמעון, כבר במהלך שהותך הנוכחית בארצות הברית פתור את העניין - בין אם מישהו ביקש זאת ממך ובין אם לא, בין אם המתגוששים בארץ ישלחו לך זר פרחים ובין אם יעקמו את האף, כי בנפשנו הדבר .
הכותב שימש יועצו של שמעון פרס מאז 1990