"אין יותר קשישים עניים תוך שנה״ זועק ומבטיח שלט חוצות גדול שתמונות הרצוג ולבני מעטרות אותו. מי מאמין להבטחה הזאת? לדעתי, רק פתיים. מי מאמין בארצנו לדברי אובמה ואנשי ממשלו שהסכם הגרעין עם איראן, אם ייחתם, ישפר את ביטחונה של ישראל? לדעתי, חסידים שוטים שלו, שעדיין חיים בעידן YES WE CAN. אני לא נמנה עמם, וגם איני נמנה עם אלו שיש להם גישה מוצקה נגד נאום נתניהו בקונגרס, או עם אלה שמעודדים אותו לצאת ולנאום. לנושא הטקטי הזה של הנאום יש פנים לכאן ולכאן. אני רוצה לגעת בכמה נקודות מהותיות סביב הסוגיה של אובמה־ישראל־איראן והסכם הגרעין.
הראשונה היא העובדה שבין ארה״ב לישראל יש פער גישות בלתי ניתן לגישור. בעבור אובמה הסכם גרעין עם איראן הוא עניין אישי, העשוי לדעתו לזכותו בהישג בינלאומי, להצדיק את פרס נובל לשלום שקיבל בזמנו, ולהיות היהלום במורשת הנשיאותית שישאיר. כיוון שכך, העיקר בעבורו הוא להשיג הסכם, הסכם
בכל מחיר, הסכם שמערכת התעמולה שלו תוכל להציג את ״רבע הכוס המלאה שלו״ ככוס מלאה הישגים מופלאים. בעבור ישראל, הנושא שייך לתחום הביטחון הלאומי ונוגע באיום קיומי פוטנציאלי.
לאובמה לא תהיה יותר שום אחריות נשיאותית בעוד פחות משנתיים, וככל הנראה הוא יגרוף כסף מהרצאות וספר זיכרונות. ישראל על שלל בעיותיה הביטחוניות תישאר כאן, מול איראן וכל גרורותיה ומול כל ההשלכות של הסכם בין איראן לארה״ב. הסכם, שדי ברור שלא יפרק את איראן מיכולותיה הגרעיניות, וגם יעניק לכך לגיטימיות. לא צריך להמר שאם חס וחלילה יהיה בעתיד איום גרעיני איראני, הוא יכוון לתל אביב ולא לוושינגטון.
לאובמה לא תהיה יותר שום אחריות נשיאותית בעוד פחות משנתיים, וככל הנראה הוא יגרוף כסף מהרצאות וספר זיכרונות. ישראל על שלל בעיותיה הביטחוניות תישאר כאן, מול איראן וכל גרורותיה ומול כל ההשלכות של הסכם בין איראן לארה״ב. הסכם, שדי ברור שלא יפרק את איראן מיכולותיה הגרעיניות, וגם יעניק לכך לגיטימיות. לא צריך להמר שאם חס וחלילה יהיה בעתיד איום גרעיני איראני, הוא יכוון לתל אביב ולא לוושינגטון.
השנייה, לדעתי, היא ש״החלב כמעט נשפך״, כלומר, יהיה הסכם גרעין רע (לישראל, לסעודיה ולנסיכויות המפרץ, מצרים וירדן) של המעצמות עם איראן. שום אסטרטגיה של עימות או דווקא ניסיון לשיתוף פעולה עם אובמה וממשלו לא ישנו את הגישה של הבית הלבן להסכם בכל מחיר או יצליחו לעשותו להרבה פחות רע, אלא אם יקרו נסים. אם כבר אז האתגר הישראלי הגדול הוא לגבי מדיניות אובמה לאחר חתימת ההסכם. כלומר לנסות ולהגיע להבנה (לא לעימות!) עם ארה״ב לגבי מכלול הצעדים שארה״ב תנקוט והיה ויתברר כי איראן מפרה את ההסכם, עומדת להפר אותו, מגבירה את חתרנותה באזור, מפעילה את חיזבאללה נגדנו ועוד. האם הדבר אפשרי בין אובמה ונתניהו, או כל ראש ממשלה אחר בישראל?
השלישית קשורה לאזור, לישראל ולארה״ב. לדעתי, ישראל מייצגת מול ארה״ב גם את סעו¬דיה, את מדינות המפרץ, ירדן ומצרים, את כל אותן מדינות סוניות המאוימות על ידי איראן השיעית וחוששות מאיראן גרעינית, או על סף הגרעין וללא סנקציות. כולן מאוכזבות מהמדיניות האמריקאית כלפי איראן. מדובר בשותפות אסטרטגית בלתי כתובה.
כללו של דבר, צריך להיערך ל״יום שאחרי ההסכם״ על שלל משמעויותיו השליליות, ובכלל זה חתירה של סעודיה ומצרים לנשק גרעיני. מי שמאמין שכאשר יתחלף השלטון בישראל, יבוא מזור לכל החוליים, כולל עוני הקשישים, והאיום האיראני הכולל יתנדף - אולי ירווה נחת.