יוסי מלמן חושב שהפערים בין ישראל למעצמות לא ניתנים לגישור

מלאי האורניום המועשר שלה בהעשרה נמוכה (3.5%) אינו גדל. האורניום שהועשר לדרגה של 20%, שבו התמקד (בטעות) נתניהו במשך שנים, הומר לחומר שאינו מאפשר לה לעשות שימוש לצרכים צבאיים. איראן גם הקפיאה את הניסויים שעשתה בצנטריפוגות מהדור החמישי - הדגם המתקדם ביותר שלה. דגם זה יכול לאפשר לה להעשיר אורניום במהירות וביעילות רבים יותר ולקצר את טווח הזמן שלה אל הפצצה.

השאלה הגדולה היא, כמובן, אם יושג הסכם בחודש הבא או עד יוני. בין אם הוא מונע משכנוע פנימי עמוק או מאובססיביות משיחית - או שניהם גם יחד - ראש הממשלה חושש מההסכם והופך את המאבק נגדו לחזות הכול. זאת, גם במחיר עימות קשה עם הנשיא אובמה, עד כדי סיכון היחסים האסטרטגיים עם ארה״ב, בעלת הברית הגדולה והחשובה ביותר של ישראל.

גם מדינות ערביות: ערב הסעודית, מצרים, קטאר ואיחוד האמירויות מקוות שלא יושג הסכם, אך אינן מביעות את התנגדותן בקולניות הישראלית. עם זאת, יש לזכור שאין כל ודאות בשלב זה שאכן יושג הסכם שיגביל את תוכנית הגרעין של איראן ויהדק את הפיקוח עליה, ובתמורה יוסרו מעליה בהדרגה העיצומים. בכל מקרה, גם אם קבוצת ה־5+1 הייתה רוצה להתחשב בעמדתו של נתניהו, זה בלתי אפשרי כיום. הפערים בלתי ניתנים לגישור. ממשלת ישראל מתנגדת עקרונית לכך שלאיראן תהיה זכות להעשיר אורניום -והמעצמות מכירות יותר מעשור בזכות זו. לפיכך, ישראל דורשת שבכל הסכם תפורק איראן מיכולתה הגרעינית או לפחות יושבתו כל הצנטריפוגות שלה, כ־20 אלף.

המעצמות מוכנות כנראה להסכים שלאיראן יהיו כ־6,000 צנטריפוגות פעילות ושהכור הגרעיני באראק, לכשתסתיים בנייתו, לא יוכל להפיק יותר מק״ג פלוטוניום. בעיני ישראל, כל הסכם יעניק לאיראן את הלגיטימיות הבינלאומית לכך שהיא מעצמת סף גרעינית. האמת היא - שאיראן היא כבר כזו.

המעצמות תובעות שהסכם הפיקוח המהודק על איראן יהיה לתקופה של כעשר שנים, בתקווה שעד אז עלי חמינאי, המנהיג העליון החולה בן ה־75, לא יכהן עוד בתפקיד. איראן מצדה מוכנה לפיקוח של שנתיים־שלוש.

הסיכויים להשגת ההסכם, כפי שכבר נכתב פעמים רבות, נתונים בידי חמינאי. אם הוא יחליט שההסכם אינו משפיל את גאוותה של הרפובליקה האסלאמית ושהוא יוכל לכפות את דעתו על המתנגדים השמרנים - ההסכם קום יקום.