הליכוד, החושש מאובדן השלטון, סבור שדוח מבקר המדינה יוסף שפירא על משבר הדיור יהיה אחד הגורמים שעלולים להאיץ את התהליך. מנגד, יאיר לפיד ומשה כחלון מאיצים במבקר להקדים לפרסם את הדוח.
כחלון, הרוכב כל הדרך אל הקלפי על האג'נדה של מחירי הדיור, יכול למנף את הדוח ולומר משהו בסגנון: מה שעשיתי בסלולר אעשה גם בשוק הדיור. תאמינו לי שיש לי כבר תוכנית מגירה.
אבל האם באמת ניתן להטיל את האחריות למשבר הדיור אך ורק על ממשלתו של בנימין נתניהו? האם אין גורמים נוספים הנושאים באחריות, כמו ממשלתו של אהוד אולמרט? ומה עם אחריות הרשויות המקומיות? ובנק ישראל והמדיניות המוניטארית שלו?
משבר הדיור הוא אכן בעיה שממשלות ישראל מאז 2006 נכשלו בפתרונה. למען ההגינות נציין שבממשלה אולמרט, בשנים 2006־2009, הבעיה הייתה טריוויאלית. מרביתה של תקופה זו (בשנים 2006־2007) המחירים לא רק שלא עלו, הם אף ירדו.
רק ב־2008 המחירים עלו מינורית ב-2.9% ומאז החל הזינוק הגדול. בשנת 2009 הם כבר עלו ב-10% וב-2010 הם זינקו בלא פחות מ-14.5%. בקדנציה השנייה של נתניהו, בשנים 2009-2013 , מחירי הדיור השלימו עלייה אסטרונומית בשיעור של לא פחות מ-54.1%.
מבחינת חלוקת האחריות, אין ספק שבממשלת נתניהו עלו המחירים בשיעור הגבוה ביותר. בניגוד לטענות נתניהו, אולמרט לא אחראי לכך ובוודאי לא לפיד, שמאז כניסתו לממשלה באמצע 2013 ועד להדחתו באוקטובר 2014, ניסה כל דרך לבלום את טירוף המחירים.
נשאלת השאלה מדוע דווקא בסוף 2008 החל זינוק המחירים הגדול. התשובה - שמשום מה לא מרבים להבליט - היא המדיניות המוניטארית של בנק ישראל. המשבר הגלובלי ב-2008 אילץ את הנגיד לשעבר סטנלי פישר ואת ממשיכתו מאוקטובר 2013, קרנית פלוג, להנהיג מדיניות מוניטארית מרחיבה.
במילים פשוטות, מדובר בהורדה חדה של הריבית ובשפיכת כסף זול לשווקים. המשכנתאות הזולות והיעדר אלטרנטיבות סבירות להשקעה, הריצו את הקונים לשוק הדיור ולבורסה. הציבור התנפל על השוק כדי למצוא דיור, אבל גם לצורכי השקעה.
מכיוון שהביקוש המפתיע לא נתקל בהיצע, המחירים התחילו לטפס מעלה מעלה. ככל שירדה הריבית, זינקו המחירים והגיעו לשיא ב-2010. בנק ישראל ניסה אומנם להתמודד עם הבעיה בסדרת מגבלות על משכנתאות, אבל זה לא מנע את המשך העליות.
מסיבה זו, ביולי 2011 הציתה דפני ליף את המחאה החברתית כשיצאה להפגין בשדרות רוטשילד לאחר שמחירי הדיור הפכו לבלתי נסבלים.
הקשיים בקניית דירה הביאו להרחבת הפערים. מאז 2008 מספר המשכורות הנדרשות לקניית דירת ארבעה חדרים עלה מ־103 ל־195 - פי 2.5 מהמקובל במדינות המערב.
בבנק ישראל הסבירו שהם אחראים בעיקר ליציבות המחירים ודואגים לצמיחה במשק. מה שהם לא מדגישים זו העובדה שהם גם היועצים הכלכליים של הממשלה ואחראים גם ליוקר המחיה.
אבל אם היה ביקוש מטורף, נשאלת השאלה מדוע הביקוש לא פגש את ההיצע המתבקש, שהיה מסייע במיתון עליות המחירים. התשובה היא שמרגע קבלת ההחלטה על שיווק קרקע על ידי מינהל מקרקעי ישראל ועד לכניסת הקונה לדירה עוברות 12 שנים ולפעמים אפילו 13 שנים.
מדובר בשרשרת סבוכה המורכבת, בין השאר, מתוכניות המתאר, ממכרזי המינהל, מוועדות הבנייה המקומיות והארציות, מהרשויות המקומיות, מהקבלנים ועוד. כל שלב תלוי בשלב אחר, אלא אם כן גורם אחד בלבד מלווה את כל התהליך ודואג להסרה מיידית של חסמים.
קשה למצוא אשם אחד בלבד לתופעה. ניסיון כזה דומה לניסיון למצוא מחט בערימת שחת. אין אקדח מעשן ואי אפשר לשים את האצבע על האחראי הבלעדי למחדל. עם זאת, ברור שמרגע שהתברר אי שם ב־2010 שהמדובר בבעיה אקוטית, היה צריך להעמידה בראש סדר היום.
נתניהו הצהיר את ההצהרות הנכונות: הוא הכריז על רפורמת המרפסות, על רפורמת הפטישים, על רפורמת הפרגולות, על תוכנית הודמ׳׳לים ועוד. הוא הבטיח למנות את כחלון ליו״ר המינהל והתחייב להפעיל סופרטנקר לפתרון מכלול הבעיות. אבל גם אם התכוון לפתור את הבעיות, משהו בדרך נתקע. אף גורם לא עקב אחר יישום ההחלטות שכבר התקבלו. שרי השיכון והפנים התחלפו באמצע והכל נתקע. החלטה שמתקבלת עלולה גם להיתקע אצל פקיד שאינו מוכן לאשר סלילת כביש גישה כלשהו.
רק לפיד ניסה לייצר פתרון אמיתי לבעיה. הוא העז לקחת על עצמו, בנוסף לתפקידו באוצר, את תפקיד יו׳ר קבינט הדיור. סמכויותיו אפשרו לו לוותר על הכנסות תקציביות רק כדי לקדם את הורדת מחירי דיור. בקואליציות הפנימיות שרקח הצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהעביר בשיתוף שר הפנים הקודם (גדעון סער).
ויושבת ראש ועדת הפנים (מירי רגב), את חוק התכנון והבנייה החדש, המקצר הליכים ביורוקרטיים ומעביר סמכויות מהוועדות האזוריות לוועדות המקומיות.
עם הרשויות המקומיות נחתמו הסכמי גג לבנייה מואצת של יותר ממאה אלף יחידות דיור. הופעלו מכרזי מחיר מטרה למכירה מוזלת של דירות במחיר קרקע מופחת. הוקמה חברת דירה להשכיר שנועדה לטפל במצוקת מחירי השכירות והייתה גם את תוכנית מע״מ 0%. צד נוסף של הבעיה טופל דרך הגדלת המיסוי על בעלי דירות להשקעה.
כבודו של מבקר המדינה במקומו מונח. עם זאת, קשה להאמין שיקום האדם, אפילו אם שמו כחלון, שיהיה מסוגל להגדיל את היצע הדיור ולהוריד את המחירים תוך שנה, שנתיים ואפילו שלוש שנים.
בעיתוי שאין טוב ממנו יערוך היום ״גלובס״ יום עיון על נושא שוק הנדל׳׳ן. הנוכחים ישמעו הרצאות, פתרונות ותוכניות. קשה להאמין שמרצה רציני יהיה מוכן להצביע על פתרון אחד ולומר שאין בלתו.