אין ממשלה שעשתה כל כך הרבה למען מעמד הביניים והשכבות החלשות כמו ממשלת נתניהו, אבל כנראה שגם אין סיכוי שתאמינו בכך. הסיבה פשוטה: התעמולה נגד ביבי ניצחה את העובדות. הן כבר לא רלוונטיות, אלא אם הן יכולות לחזק את האמונה בכך שביבי הוא כישלון.
המשבר הכלכלי העולמי שהכניס את ארצות הברית למיתון והסתער על האיחוד האירופי לא הותיר כמעט את רישומו על ישראל, שהתגלתה ככלכלה יציבה. בעוד כלכלות העולם ליקקו פצעים ועסקו בשיקום, ממשלת נתניהו העבירה חוק חינוך חינם לילדים מגיל 3, העניקה שתי נקודות זיכוי להורים עובדים, סידרה טיפולי שיניים לילדים עד גיל 12 בחינם, העבירה רפורמה בשוק הסלולרי, קידמה את רפורמת השמיים הפתוחים וריווחה את מדרגות המס.
הממשלה גם הורידה את תעריפי החשמל והמים, הצילה את קרנות הפנסיה, הגדילה את הכנסות המדינה דרך תמלוגי הגז הטבעי, ביצעה רפורמה בנמלים, דאגה לתוספות שכר ולתנאי ההעסקה של עובדי הקבלן, המורים, הרופאים, השוטרים והעובדים הסוציאליים, סללה רכבות לירושלים ולערי הפריפריה, הקימה מטה סייבר לאומי, הנהיגה מס הכנסה שלילי, האריכה את חופשת הלידה לחצי שנה, העלתה את שכר המינימום פעמיים, ובנתה גדר נגד מסתננים.
הכישלונות הבולטים של הממשלה היו דווקא בתחום הפוליטי-מדיני. צודק מי שמאשים את נתניהו בהיעדר יוזמה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אם היה מגלה נחישות, היה יכול לפעול להחלה בשלבים של החוק הישראלי ביהודה ושומרון.
בפועל, מי שמאשים את נתניהו בכישלון בזירה הפלסטינית, תוקף אותו דווקא משמאל. אלא שעם כיוון התקיפה הזה יש בעיה אחת: מי שקיבלה כרטיס פתוח לניהול המו״מ הייתה ציפי לבני. זה היה אצלה בידיים והיא לא עשתה עם זה כלום. לקח לה שנתיים כדי להבין שאין פרטנר.
הכישלון השני הוא בחוסר היכולת לקדם בכנסת את חוק הלאום. ההצעה טורפדה על ידי לבני. נתניהו דורש מאבו מאזן להכיר בישראל כמדינת העם היהודי, ואפילו בממשלת ישראל יש מי שמתקשה לעמוד מאחורי האמירה הזאת.
שרת המשפטים לשעבר גייסה את הוריה, מנוחתם עדן, להודיע בשמם כי חוק הלאום עומד בניגוד לכל מה שהם לחמו למענו כשהיו שותפים להקמת המדינה. הכרתי את איתן לבני, שיצא נגד בגין וסירב לתמוך בהסכמי קמפ דייוויד, ושמעתי אנשי אצ״ל שהכירו את שרה לבני. ציפי לבני חצתה קו אדום בשימוש בהוריה כגושפנקה לכוחנות שהפעילה כדי לבלום את החוק. הוריה היו אנשי חרות שלחמו למען הקמתה של ישראל כמדינתו של העם היהודי.
המסע חוצה המפלגות של לבני לא התרחש כי הליכוד זז ימינה והיא נשארה בציונות המדינית מבית ז׳בוטינסקי, אלא משום שזה שירת את קידומה ואחר כך את שרידותה הפוליטית. אצל שרון בקדימה היא מונתה לשרת החוץ. כשהובילה את קדימה אחרי אולמרט, היא הייתה בטוחה שתעמוד בראשות הממשלה. זה היה אצלה בידיים - ונשמט.
הפעם היא הימרה על כל הקופה כי לא היה לה מה להפסיד. היא תפסה פראייר והקימה איתו את המחנה הפוסט-ציוני. והיא מאשימה את נתניהו שהוא פועל למען שרידותו הפוליטית?