"החברה הישראלית היא חברה שבטית, שבה כל שבט הולך לישון בלילה בתקווה שבבוקר ייעלמו השבטים האחרים. אתם יכולים להיות הכי פלורליסטים בעולם. בתוך תוככם גם אתם יודעים איזה שבט הייתם רוצים שייעלם: אשכנזים, מזרחים, חילונים, דתיים, עולים, ערבים, יהודים. זאת ההגדרה של החברה הישראלית".



כך פתח המרצה שלי, לפני כ־15 שנה, את קורס מבוא לחברה הישראלית באונ' העברית. אני זוכרת כמה זעמתי על ההגדרה הזו וכמה התווכחתי עם המרצה, אך היא נחרתה בזיכרוני. וככל שעבר הזמן, הבנתי עד כמה היא מזקקת לכדי משפט את הסיפור הישראלי שלנו.



לפני שבע שנים, כשהקמתי עם שותפים את "ירושלמים", קיווה הציבור החרדי לקום בבוקר ולגלות שהחילונים ייעלמו לו מירושלים. החילונים, במקביל, קיוו לגלות בבוקר שהחרדים נעלמו לו מהעיר, או לפחות מהשכונה. לנו היה ברור שצריך להבהיר לכולם שאף אחד לא מתכוון ללכת לשום מקום, ובמקביל לבנות גשרים בין הקהילות, לפעול לטובת מרחב ציבורי וטוב משותף.



הבנו שכשבירושלים כל שבט דואג לעצמו, ומצדו שיישרף המועדון, אזי המועדון באמת התחיל להישרף. פעלנו יחדיו, חילונים ודתיים, לטובת עיר פלורליסטית, מניעת הגירה שלילית ופעילות למען משפחות. פעלנו נגד הדרת נשים והופתענו כשהחרדים והחרדיות ממש הצטרפו אלינו והיו שותפים מלאים. בירושלים הבנו על בשרנו שזה העניין.



חמש שנים אחר כך, בנאום ההשבעה שלי כסגנית ראש העיר, סיפרתי על המשפט של המרצה בקורס. הבהרתי שלדעתי התפקיד שלנו כנבחרי ציבור הוא לדאוג לכולם. כי בטווח הקצר, השבטיות נעימה. לפגוש אנשים שנראים כמוך ומדברים כמוך וחושבים כמוך. אבל בטווח הארוך, השבטיות לא עובדת ולא יכולה לעבוד. לא כשמנסים לבנות חברה בריאה ולקיים חיים נורמליים.



במערכת הבחירות הארצית האחרונה כל שבט הלך לישון בליל הבחירות בתקווה שבבוקר השבט השני יעלם. ואם לא יעלם, לפחות יפסיד פוליטית ונוכל, לקדנציה אחת, לחשוב שהם לא שם.



קריאת מציאות: אף אחד לא הולך להיעלם. זאת האמת. רק אחרי שנבין את זה, ואחרי שחלקנו יסיים להתעצב על כך, אולי נוכל להתעשת ונתחיל לראות את היתרונות העצומים של החברה המגוונת שלנו. אנחנו חיים בחברה רב־תרבותית ומעניינת. זה לא מקרה שאנחנו טובים בחדשנות וזה לא מקרה שהישראלים יצירתיים. זה משום שאין שום דבר ברור או צפוי בחברה שלנו. אנחנו פוגשים אינספור תרבויות בכל רגע נתון. זה היתרון שלנו. זה האתגר שלנו וזה העתיד שלנו.



בואו נחגוג את היתרון ואת המגוון ונתחיל לחשוב במונחים של טוב משותף. השלב הראשון בפתרון בעיה הוא הכרה באתגר - מערכת הבחירות האחרונה העמידה בפנינו מראה, ולא פשוט לראות בה את ההשתקפות שלנו. אומרים שירושלים מקדימה את כל הארץ בעשר שנים. אז הנה - השבטיות המזיקה והמפרידה הגיעה גם לכלל החברה הישראלית. וזה לא שאתגר השבטיות נפתר בירושלים. אנחנו עוד רחוקים מהיעד, אבל בהחלט בדרך הנכונה. בואו נפעל לאיחוד החברה הישראלית כולה. אנחנו חייבים את זה לעצמנו ולדור הבא.



הכותבת היא סגנית ראש העיר ירושלים וחברת כנסת נבחרת מטעם כולנו