נתניהו צריך להבין: מדינה פלסטינית היא עובדה מוגמרת

תהליכים היסטוריים בין עמים לא נקבעים על ידי איש  אחד ומצד אחד; הם תוצר של מאווים לאומיים ומערכת היחסים הבינלאומית המתייחסת אליהם. בכל התנהלותו, נתניהו עושה רושם שהוא מאמין ביכולתו לתת פקודות למציאות החיים. לפעמים, כמו בבחירות, הוא מצליח. אך בעניין המדינה הפלסטינית הוא שוגה. מדינה פלסטינית תקום בשנים הקרובות, מסיבות רבות.

בגדה המערבית ובעזה חיים קרוב לארבעה מיליון פלסטינים. הם רוצים להקים מדינה משלהם ולא לחיות תחת כיבוש. לאור הלגיטימציה הבינלאומית שיש לתביעתם, במוקדם או במאוחר ישיגו את מבוקשם, בשילוב של מו"מ, דיפלומטיה קולקטיבית והתקוממות עממית. מה שראש הממשלה לא מבין, יכול להבין כל תלמיד שנה א' במדעי המדינה.
 

כמו כן, קיים קונצנזוס עולמי, מקיר לקיר, בזכות הקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967 עם מזרח ירושלים כבירתה. המעצמות המובילות בעולם תומכות בתפיסה זו, כולל ארצות הברית והאיחוד האירופי. כל עוד ישראל הייתה מוכנה למו"מ, זאת הייתה זירת ההכרעה. עם הסתלקותנו מפתרון שתי המדינות, הזירה תעבור ככל הנראה למועצת הביטחון. האמריקאים מתלבטים עתה בין מתן אור ירוק לצרפתים לקדם נוסחה משלהם - גבולות 67  , חילופי שטחים, שתי בירות בירושלים, היוזמה הסעודית, סידורי ביטחון - או שמא לקדם הצעה משלהם בתיאום עם האיחוד האירופי.

החלטת מועצת הביטחון היא מחייבת. אומנם אי אפשר לכפות אותה, אך זה עניין של זמן עד שהיא תתממש, בליווי לחצים מדיניים וכלכליים, או חלילה לאחר סבב אלימות.
 

בנוסף, העולם הערבי הפרגמטי, בראשות מצרים, ירדן וסעודיה, רואה בהקמת מדינה פלסטינית מטרה עליונה. יחסינו איתו, כמו גם הסכמי השלום עם מצרים וירדן, תלויים בכך. הסיבה העיקרית להקמתה של מדינה פלסטינית היא שישראל לא תוכל להמשיך להיות כוח כובש לעד. אין מקום בהיסטוריה המודרנית שבו כיבוש של עם אחד על האחר האריך זמן, בוודאי מאז העידן הפוסט־קולוניאליסטי.
 

צדק. כן, יש דבר כזה. כפי שלנו הגיעה מדינה עוד זמן רב לפני הקמתה, כך מגיעה עצמאות לפלסטינים. הם אומה, עם תרבות, נרטיב לאומי וסמלי מדינה. כיום זה הפך לשאלה של חירות. רצוי שנבין שהחירות שלנו לא תשרוד אם לשכנים שלנו לא תהיה חירות.
 

ישנם פערי עמדות משמעותיים עם הפלסטינים. לשני הצדדים סיבות מוצדקות לטינה. אך כל אלה לא יאפשרו לפלסטינים למחוק אותנו מהמפה, ולא יאפשרו לנו להמשיך לשלוט בגורלם. ישראל, תחת ממשלתה החדשה, תצטרך להחליט האם  להתנגש עם כל המערכת הבינלאומית, ובראשה ארה"ב, לסבול מחרמות מהאיחוד האירופי, ולקבל את המדינה הפלסטינית בתנאים לא רצויים.
 

אלטרנטיבית, ישראל יכולה, בתמורה להקמת מדינה כזו, להשיג הישגים חשובים בתחומי הביטחון, הכלכלה והיחסים הבינלאומיים והאזוריים. רק התקדמות משותפת עם הפלסטינים (אבו מאזן) תחת חסות אמריקאית, תוכל להבטיח לנו את סידורי הביטחון ההכרחיים שימנעו את הפיכת הגדה לשלוחה אסלאמית קיצונית. המשך הכיבוש יהפוך את חמאסטן של נתניהו לנבואה המגשימה את עצמה. יש צורך בתבונה ובאומץ למען הצלת המפעל הציוני, מצרכים החסרים כיום במחוזותינו.