במלחמת העצבים והספינים בין איראן והמעצמות יש מפסידה גדולה אחת

עם זאת, הכישלון הזה הוא לא סוף פסוק. למעשה, מראש נקבע כי המועד האחרון להשגת הסכם על תוכנית הגרעין של איראן הוא סוף יוני 2015. המגעים והשיחות, במתכונת זו או אחרת, יימשכו עד אז.

הפרטים שנלעסו בימים האחרונים עד זרא - מספר הסרכזות, כמויות האורניום, תקופת ההסכם, סוגיות של מחקר ופיתוח - הם אומנם חשובים, ואין ספק שהם הכריעו בסופו של דבר את המתדיינים, אך הם פחות רלוונטיים כעת.

מה שמתברר כרגע, בהיעדרו של הסכם מקיף, היא העובדה שהמפסידה הגדולה היא איראן. המרוויחים הגדולים הם נשיא ארה"ב ברק אובמה וישראל. איראן מפסידה משום שהעיצומים הבינלאומיים עליה נמשכים וכלכלתה ממשיכה לקרטע, כשברקע, ובלי קשר, מחירי הנפט ממשיכים לרדת. המשטר האיראני שם את כל יהבו על הסכם, שמצד אחד אומנם מצמצם את תוכנית הגרעין שלו, אך מצד שני אמור היה להסיר מעל המדינה את העיצומים ולהעניק לה מרווח נשימה. וזה לא קורה בשלב זה. למשטר האיראני אין שום בשורות חדשות לעמו, שמצפה בכיליון עיניים ובכיס צר למעט רווחה כלכלית.

הנשיא אובמה מצוי במצב טוב. הוא יכול להאשים את איראן באחריות לכישלון השיחות. נשיא ארה"ב יכול לטעון כי למרות רצונו בהסכם וגמישות עמדותיו, הוא סרב להתפשר ולוותר לאיראן. בכך הוא מנע "הסכם רע", כפי שהאשימו אותו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ויריביו הרפובליקנים. הנהנית העיקרית מהיעדרו של הסכם היא ישראל.

הסכם הביניים שנחתם בין איראן למעצמות לפני כשנה וחצי עדיין בתוקף. הסכם זה מגביל את תוכנית הגרעין של איראן ומחייב אותה להמשיך ולשאת בנטל ההגבלות, ובה בעת העיצומים המכאיבים, הפוגעים בכלכלתה, נמשכים.

ה־31 במרץ, שנקבע כמועד להשגת "הסכם מסגרת" או "הסכם עקרונות", אינו תאריך קדוש. מי שקבעו אותו היו נציגי ארה"ב שביקשו מאיראן, כמיטב המסורת שלהם, לגרור רגליים ולנהל משא ומתן בלי הגבלת זמן.

הסיבה העיקרית לכך שלא הושג הסכם היא טקטיקת המשא ומתן - שיטת הבזאר, שאיראן מצטיינת בה. אך יותר מכך, היא נובעת ממחלוקות עמוקות באיראן בין המתונים הרפורמיסטים בהנהגת הנשיא רוחאני, שחותרים להסרת המצור מעל המדינה, לקיצונים בהנהגה הדתית ובמשמרות המהפכה, שמתבצרים בעמדות הישנות ורואים בכל ויתור על תוכנית הגרעין כפגיעה בכבוד הלאומי וככניעה לשטן הגדול - ארה"ב.

בכל מקרה, כמאמר השיר, "השיחות יימשכו". מה שקרה בלוזאן הוא פרק נוסף בסאגה הבלתי נגמרת של מאמץ בינלאומי למנוע מאיראן להגיע לייצור נשק גרעיני. סאגה שנמשכת כבר 12 שנים.