ברור וידוע לכולנו, ובמיוחד לאזרחיה היהודים של מדינת ישראל, שאם אחד מאיתנו ייפול, חלילה, בשבי האויב – מדינת ישראל תעשה כל שתוכל כדי להשיבו לביתו. בין אם ידובר בשחרור מחבלים רוצחים או בפעולה נועזת המסכנת את חיילי צה”ל וכוחות הביטחון – הדבר ייעשה, בזאת אנו בטוחים.
כבר ראינו מקרים שנויים במחלוקת, בהם תהינו אם הערבות המוחלטת הזאת תקפה גם כשאנחנו לא מסכימים עם מעשיו של השבוי, אופיו או הסיבות לנפילתו בשבי. כך או כך – תמיד שילמה ישראל מחיר כבד ביותר בשל הצו המוסרי העליון של פדיון שבויים.
המטה ללוחמה בטרור פרסם אזהרת מסע חמורה לבל ייסעו ישראלים לסיני: “ממידע שברשותנו עולה כי ארגוני הטרור ברצועת עזה וגורמים נוספים ממשיכים לפעול ביתר שאת לביצוע פיגוע טרור, בדגש על חטיפה, נגד יעדים ישראלים השוהים בסיני בטווח הזמן המיידי. המטה ללוחמה בטרור קורא לכל הישראלים השוהים שם לצאת לאלתר מהאזור ולשוב ארצה. כמו כן, אנו מבקשים ממשפחות הישראלים השוהים בסיני ליצור קשר עמם ולעדכנם באזהרת מסע זו. בנוסף, המטה ללוחמה בטרור ממליץ בתוקף לכל אלה המבקשים לצאת לסיני להימנע מלעשות זאת”.
ועדיין 6,000 ישראלים חצו את הגבול בטאבה וחזרו למצרים לקראת חג הפסח. נכון, רובם ערבים ישראלים, אבל חלקם יהודים, ולכן הם יעד ישיר לפיגוע או לחטיפה. כמובן שהם ומשפחותיהם יצפו שלמרות ההתעלמות מאזהרת המסע המנומקת – מדינת ישראל תקריב אסירים/משאבים/ חיי חיילים על מנת להשיב את אותם אגוצנטרים הביתה בשלום.
אבל הבעיה היא לא רק באותם זרמנים/סטלנים/מנותקי מציאות שאנחנו נותנים להם רשת הביטחון, אלא גם במדיניות ממשלת ישראל. אם המצב באמת כל כך גרוע, למה שלא ייסגר הגבול ותיאסר יציאת אזרחים לארץ שחייהם נתונים בה בסכנה? למה המטה ללוחמה בטרור מוסיף הערה בסוף האזהרה שלו, ובה הוא אומר שזוהי המלצה בלבד, “ואילו ההחלטה על ביקור/שהייה במקום כלשהו בחו”ל נתונה לשיקול דעתו של כל אדם ועל אחריותו הבלעדית”? למה שלא תחתים כל מי שבוחר לרדת למצרים על כתב ויתור לחילוץ והצלה? ושיציאתו תחייב חתימה על מסמך נוסף המוודא שהוא יודע שחצי האי, שפעם היה מקום מושלם להירגע בו – הפך להיות בסיס טרור? למה? כי אנחנו לא רוצים לערער את היחסים עם מצרים.
סגירת הגבול או הסרת אחריות מהחוצים אותו, יאירו את מצרים באור מאוד לא מחמיא, כמדינה שחלקים נרחבים ממנה אינם, בעצם, בשליטתה. ואנחנו מעדיפים להסתכן, ולא להסתכסך עם השכנה מדרום. אז בואו נהיה הגיוניים, ושקולים, ולמרות הקסם המכשף של חצי האי – בואו נצא שוב ממצרים.