למזג האוויר הסוער של הימים האחרונים נוספה ״סערה״ שהמשיכה את סערת ״טיסת השוקולד״. בתודעה כבר התקבע שהאירועים במטוס, כולל הדרישה לאספקת שוקולד כאן ועכשיו ורפרטואר הקללות שנלוו, מייצגים את הישראלי המכוער במיטבו. במסגרת פסטיבל השוקולד גייסה השחקנית ענת וקסמן חלק מנוסעי הטיסה המפורסמת כדי להדגים את דעתה על הצבעת אנשי הליכוד.
אין זו הפעם הראשונה שאלה המוגדרים ״אמנים״ מגיבים על תוצאות הבחירות המאכזבות מבחינתם. הקדימה הסופרת אלונה קמחי שהמליצה למצביעים לשתות רעל. יהונתן גפן התייחס לתוצאות כ״יום הנכבה״ והציע לבוחרים שלא לבכות אם ילדיהם ימותו במבצע המטופש הבא.
אין לחשוד בהם חלילה בגזענות. וקסמן, כמו איילת שקד, היא חצי עיראקית במוצאה. תיקי דיין שכינתה ב־1999 את מצביעי הימין ״אספסוף״ היא ממוצא סורי. אגב בעקבות כך היא איבדה את השתתפותה בקמפיין תלמה.
והיא אינה היחידה. אורנה בנאי שאמרה במהלך צוק איתן ״בושה שזה העם שלי״ איבדה את קמפיין מנו ספנות. בסוגריים אעיר שמנו ספנות, שחידשה בימים אלה את קמפיין ההפלגות, טעתה קשות כשלא גייסה מחדש את בנאי המצוינת.
דווקא אמנים מנוסים הנמצאים במיינסטרים נזהרים שלא לערבב אמנות ופוליטיקה. שלמה ארצי הוא ממשלת האחדות של הזמר העברי. יהודה פוליקר יתמקד בשירת הטברנה. דביר בנדק (הפרזנטור של בנק מזרחי טפחות), שכבר החליק בלשונו פעם אחת, למד את הלקח והוא סותם את הפה כאילו הוא לפני טיפול שיניים. הזמרת קורין אלאל כבר הודתה שאינה מערבבת אמנות עם פוליטיקה.
אבל יש אמנים שאינם חוששים לפתוח את סגור לבם בלי להיות מודעים למחיר האישי. ואולי האמירות הפרובוקטיביות נועדו להזכיר משהו כמו ״הלו, אנחנו עדיין בסביבה״. בכך הם נוהגים כגיבורי תוכניות הריאליטי הזוכים ל-15 דקות תהילה ולאחר מכן מתפוגגים לאטם.
ועדיין לא ברור מדוע מתרגשים כל כך מדברים הנאמרים על ידי אמנים שדעתם חשובה ומעניינת כמו זו של כל ישראלי אחר. הייתי שמח לקרוא את ההמלצה של וקסמן על ההצגה הטובה בעיר או כיצד שורדים שחקנים כלכלית. את בנאי מעניין היה לשמוע על ההומור ועל תובנותיה כקומיקאית.
גם תגובות הימין על האמירות הפרובוקטיביות משעממות כמו תגובה פבלובית. דוברי הימין מתייגים אוטומטית את המגיבים כ״שמאלנים״ ושמחים לשייך אותם למחנה הציוני. התבטאויות אומללות כאלו היו אחת הסיבות לניצחון ביבי, שנוא נפשם, בבחירות.
הסערה בעקבות אמירת וקסמן תשכך עד לאיתור הפרובוקטור התורן הבא. עד אז בהחלט יהיה מעניין לשמוע בימים אלה דווקא את תובנותיהם של סופרים ואנשי רוח כמו עמוס עוז או דוד גרוסמן על תוצאות הבחירות ועל דפוסי ההצבעה המפתיעים. השנים ינתחו את המצב בצורה אנליטית ויפיקו את תובנותיהם בדיוק של אזמל מנתחים, בלי להדביק לציבור שלם סטיגמות מעו¬לם השוקולד.