1. המענק המיוחד שהעבירה ממשלת גרמניה לישראל לייצור ספינות טילים לאבטחת שדות הנפט והגז מפנה זרקור ליחסים האסטרטגיים המיוחדים בין המדינות, הגוברים שוב ושוב על המשברים הפוליטיים, ועל המתיחויות המדיניות והאישיות בין הקנצלרית אנגלה מרקל לבין בנימין נתניהו.
גרמניה מפגינה לאורך שנים מחויבות עמוקה גם ללימוד לקחי השואה, וגם לביטחון ישראל. לפני 25 שנה הייתה לי הזכות להתלוות לשר הביטחון דאז יצחק רבין ז״ל, לביקור ראשון של שר ביטחון ישראלי בצבא הגרמני. זה היה לא קל גם למארחים וגם לאורחים, אך מאז המחויבות מעמיקה והולכת. כבר במלחמת המפרץ ב־91' הבהילו לכאן הגרמנים סוללות טילי פטריוט ליירוט הסקאדים, נוסף לכלי רכב שכונו ״שועליות״ לזיהוי חומרי לחימה כימיים. אחר כך מימנו במיליארדי יורו בניית דור חדש של צוללות לחיל הים, וכעת העניקו הנחה משמעותית לספינות.
בביקור אחר בגרמניה, שנים אחרי ביקור רבין, העיד הרמטכ״ל הגרמני כי הוא פוגש אישית כל מחזור של צוערים בקורס קצינים לאחר ביקורם באתרי השמדה ובאנדרטת הזיכרון בברלין, מנתח איתם את הזוועה ומדבר איתם על הלקח. גם לצה״ל זה לקח שנים. הרמטכ״ל שאול מופז, שאולץ משיקולי אבטחה להיכנס לרכב ממוגן מתוצרת גרמניה, נאות לעשות זאת רק לאחר שנעקרו ממנו סמליו.
לעסקה הזאת צריך להתייחס כמרכיב נוסף ביחסים הנבנים עם ״גרמניה האחרת״, שמתנהלים מתחת לעימותים הפוליטיים ומובלים בידי אנשים ממערכות הביטחון והחוץ. אלה מנהלים מתחת לרדאר עם עמיתיהם בגרמניה את אותה ״מחויבות עמוקה לביטחון ישראל״.
2. ההתלהמות וההשתלחות בשרת צ המשפטים המיועדת איילות שקד מעוררות בי גועל ושאט נפש. נער הייתי גם זקנתי, ואני יודע להבחין בין ביקורת פוליטית לגיטימית לבין התבטאויות סקסיסטיות מעליבות, דברי שטנה וזיהום השיח הציבורי על ידי מחפשי כותרת לרגע, שמיטיבים להבין את הדרך שבה ״מיתג״ את עצמו פרופ' אמיר חצרוני (שגאל אותנו השבוע מנוכחותו).
אני מודיע כי לא הצבעתי עבור הבית היהודי, אבל מהיכרות אישית וממעקב ציבורי אחר פועלה של שקד, אני למד על צעירה חכמה ופיקחת, יפה וחילונית, אשר החליטה להצטרף לעשייה הפוליטית במקום לקטר בפייסבוק או למחות בשדרה. היא עשתה היסטוריה כשהפכה לאישה החילונית הראשונה במפלגה הדתית־לאומית, ובלטה כיו״ר הסיעה וניהלה ביד רמה את הוועדה הפרלמנטרית לשוויון בנטל. היא יודעת לפעול בזירה הציבורית והתקשורתית, וזכתה במקום הראשון בפריימריז במפלגתה. העובדה שהצליחה להפוך בתוך שנים ספורות ממזכירתו של נתניהו לשרה בכירה מעוררת רק הערכה.
איילת שקד. צילום: אריאל בשור
אני מסכים כי יש מקום לדיון סביב העמדות שהביעה שקד על רשויות אכיפת החוק ועל מעמדו של בית המשפט העליון, אבל גם זוכר כי הציבור אמר את שלו בהליך דמוקרטי. אולי יש מקום להפגין דאגה מסוימת, לזהירות, לדרישה למערכת של איזונים ובלמים - אולם אין מקום לחרדות ולשלילת הלגיטימיות של שקד לתפקיד. היא תנסה אולי לבצע את שביקשו לעשות השרים חיים רמון ודניאל פרידמן, שלא נתקלו בעוינות שכזו. גילה הצעיר יחסית איננו מגבלה. בגיל שלה מובילים מפקדים דיביזיות שלמות, בגילה הנהיגו כאן את המדינה לפני חמישה עשורים ובגילה מנהלים צעירים וצעירות באירופה משרדי ממשלה מורכבים לא פחות.
אני בטוח כי ברגע שתתיישב על הכיסא תנהג שקד בהגינות ובממלכתיות, ותבין ש״דברים שרואים מכאן לא רואים משם״ ושהמציאות חזקה מכל חלום. אני יודע עוד ששר משפטים שאיננו משפטן יכול להתגלות כעדיף, כשם שאני בטוח ששר ביטחון שאיננו בהכרח מפקד בכיר לשעבר יכול להצליח עשרות מונים מגנרל (ולראיה השרים לשעבר משה ארנס ועמיר פרץ).
שרת המשפטים המיועדת תלמד את המערכת, ויש לצפות ממנה שתביא משאבים, תטווה מדיניות ביחד עם היועץ המשפטי לממשלה ותיתן גיבוי למערכת. יש בכוחה גם לחזק את אמון הציבור (בעיקר בימין) במערכת המשפט. ואם יהיו בדרך גם דרישות לתיקונים והשלמות, אין צורך להיבהל. מערכת המשפט ואכיפת החוק, שעוברת כעת טלטלה לא פשוטה, חזקה יותר מכל שר או ממשלה. בישראל פועלת מערכת פוליטית, ציבורית ותקשורתית שתדע להציב בלמים ואיזונים לכל מהלך שייראה לא ראוי, לא הגיוני, לא מידתי או שסותר את הדמוקרטיה והרוח הישראלית. יש פה גם נשיא מדינה רגיש. שקד היא פוליטיקאית טובה ומוכשרת המונעת מתוך תודעה של שליחות ושירות הציבור. היא ראויה לאשראי ולאמון.
3. אודי גזית, טייס חיל האוויר במילואים וקברניט אל־על, נכנס לחדרי בחיוך רחב ופלט אנחת רווחה וסיפוק, התרווח על הכורסה והניח מולי את הספר שכתב ושעליו עיקר גאוותו. אודי - בנו של שייע גזית, שנשלח ללמוד לטוס בצ׳כיה והיה ממייסדי חיל האוויר, ושל זהבה, לוחמת בפני עצמה - כתב והוציא לאור לאחרונה ספר מיוחד במינו המשלב יומן מסע עם היסטוריה ושמו ״לעולם לא תבין״.
זהו סיפור משפחתי המתאר שרשרת אירועים לא מתוכננים שהתרחשו במסע שורשים של אודי ורעייתו דניאלה, שיצרו דרמה משפחתית מודרנית והיסטורית. בצירוף מקרים נדיר הצטלבו דרכיהן של שתי משפחות: משפחתה הצ׳כית של דניאלה ומשפחתו של אודי מפלשתינה. זהו סיפור אחר על השואה, על התקומה ותנקי המדינה שבדרך, שמביא את נקודות מבטו של הדור השני לשואה מול זו של הצבר הישראלי. גזית רואה בספר שליחות: מתן כבוד למייסדים, ללוחמים, לחולמים ולמניחי היסודות והעברת המורשת לדורות הבאים.
לספר קרא ״לעולם לא תבין״, ובו כתב: ״לעולם לא אבין איך סבא קרל האמיץ שלח את שתי הבנות לארץ ופיצל את המשפחה. לעולם לא אבין איך שרדו הבנות את מסע העלייה לארץ ואיך סבא קרל ובתו ליצי שרדו את מחנה טרזין וחזרו לחיים הרגילים בסלבקוב. לעולם לא אבין איך התפצלה המשפחה ליהדות ולנצרות, ולעולם לא אבין מדוע עד עכשיו לא התאחדו המשפחות ומדוע בעקבות הביקור הן חידשו את הקשר.
"לעולם לא תבין". צילום: יח"צ
״לעולם לא אבין את אבי שייע וחבריו, שהיו מחלוצי התעופה בארץ ישראל, את אומץ לבם, את התעוזה והנחישות שלהם לטוס באוויר בלי שיהיה להם ידע תיאורטי ובלי שעברו טיסת הדרכה. לעולם לא אבין איך ביצעו את טיסתם הראשונה שהייתה טיסת יחיד ושעברה בשלום ובבטחה, ואיך יד המקרה גרמה לכך שהקורס נערך בצ׳כיה. לעולם לא אבין איך אבירי התעופה הללו שרדו את כל הטיסות בארץ ובצ׳כיה, ואיך הם טסו בלי להבין את שפתם של המדריכים.
״לעולם לא אבין את אומץ הלב ונחישותה של אמי זהבה, לוחמת בהגנה ומלווה שיירות לירושלים ואת חבריה לוחמי המחתרות".
״לעולם לא אבין את שרשרת האירועים הלא מתוכננים שהתרחשו במסע השורשים שלנו, לעולם לא אבין איך כל כך הרבה מאורעות ותאריכים השתלבו במשפחתנו
ובמסענו, לעולם לא אבין איך החלום להקים מדינה יש מאין וחלום התעופה התגשמו לחלוצים אלו, ואף שלעולם לא אבין את עוצמתו של סיפור זה, אני מאוד גאה באנשים האלה״.
למעוניינים, הספר נמכר דרך האינטרנט בכתובת: [email protected]
אני ממליץ.