החקלאות וההתיישבות זקוקות לממשלה חזקה שמסוגלת לקבל החלטות מהותיות, שיקבעו את כללי ההתנהלות לשנים רבות. לא החלטות מזדמנות, שכל פקיד במשרד האוצר יכול להפוך אותן.
 
על הממשלה החדשה תיפול האחריות לקבוע את עתידו של אחד המפעלים החשובים בהיסטוריה של מדינת ישראל. בשנים האחרונות ענפים רבים בחקלאות חווים משברים קשים. חקלאים משקיעים בטיפוח החקלאות המתקדמת בעולם, בחדשנות המיוצאת לכל העולם, אך התוצרת הישראלית אינה זוכה להגנה הראויה. החקלאים מתקשים להתפרנס בכבוד.
 
המצב חמור. לא ניתן למצוא ענף דומה לחקלאות בתנודתיות ובחשיפה מקסימלית לבעיות חיצוניות: החל מבעיות פוליטיות מקומיות, גיאו-פוליטיות (כמו רוסיה), שערי מטבע, מחלות ומזיקים, פגעי טבע, מסים ומכסים ייעודים. למעשה, חוץ מקרן לנזקי טבע, החקלאי לא יכול לבטח את עצמו משום השפעה חיצונית. בוודאי שאינו יכול להבטיח הכנסה.
 

אם נמשיך בנתיב הנוכחי, בקרוב לא תהיה לנו לא התיישבות ולא חקלאות. מדובר בפגיעה באלפי משפחות שנלחמות בשיניים על מנת להוציא פרנסה מהחקלאות. אבל בראש וראשונה זו פגיעה בביטחון המדינה. ארץ שלא מייצרת את מזון תושביה תלויה בחסדי זרים. אנחנו רוצים לדעת שבשעות משבר וחרם, התוצרת הישראלית עומדת איתנה ומספקת את תנובתה לכל תושבי הארץ. אין מדינה שלא מגנה על התוצרת שלה. מתוך תפיסה ביטחונית, תפיסה כלכלית ותפיסה חברתית.
 
מדינה שאינה מיישבת את גבולותיה ואינה מעבדת את שדותיה מאבדת את אחיזתה בקרקע באזורים הרגישים ביותר - בפריפריה. בעברית קוראים לזה הנגב והגליל. על הממשלה להכיר בהתיישבות ובחקלאות כערכים עליונים, חלק בלתי נפרד מחוסנה של מדינת ישראל. זהו אינטרס לאומי באותה רמת חשיבות כמו הבי¬טחון והחינוך. המדינה נדרשת להכיר בצרכים המיוחדים של ההתיישבות ולסייע לה. הסולידריות בין יישובי הפריפריה ומרכז הארץ חייבת לבוא לידי ביטוי לא רק בהתנדבות ובהצהרות בעת מלחמה, אלא בהחלטות ממשלה ובחקיקה בכנסת. במעשים של ממש ובהפניית תקציבים.
 
כשמביטים במפת ההתיישבות רואים את גבולות המדינה. החלוצים הניחו את התשתית לחקלאות משגשגת וחדשנית ששינתה באופן דרמטי את נוף המולדת. חלוצים אלה בוודאי לא חשבו כי בעוד 67 שנה, ולאחר יותר ממאה שנות התיישבות, מישהו יפקפק בחיוניות ובחשיבות של החקלאות וההתיישבות העובדת.
על הממשלה החדשה להבין שהחקלאות והתיישבות במשבר אמיתי ומתמשך. לא פחות חמור מכך הוא משבר האמון. המצב מחייב אמנה חדשה שתיכתב בין המדינה להתיישבות.
 
ההתיישבות העובדת שואפת לממש את ייעודה כגורם רלוונטי, מלכד וערכי. יש לה כלים להציע פתרונות לסוגיות הבוערות ביותר במדינה. על מנת שזה יקרה, יש לבסס את מעמדה הכלכלי ולדאוג למימוש הזכויות המגיעות לה. הממשלה חייבת לאפשר גידול, צמיחה ובנייה בהתיישבות כולה.
 
אין ציונות בלי התיישבות. אין התיישבות בלי מושב וקיבוץ. ואין מדינה בלי חקלאות והתיישבות.
 
הכותב מכהן כמזכיר התנועה הקיבוצית