ממשלת נתניהו החדשה בקושי בת חודש, אבל כבר עכשיו ברור שיש כאן משהו חדש באמת, ובראש ובראשונה בזירה המדינית.
אם הממשלה תמשיך בקו המדיני המתהווה שלה, אזי יש סיכוי טוב שהיא תצליח במקום שבו כשלו כל קודמותיה: היא עשויה לשפר את מעמדה הבינלאומי של ישראל. ויפה שעה אחת קודם.
בשנים האחרונות ריכזו הממשלות בירושלים את מאמציהן בטיפול בהיבטים הצבאיים של המערכות נגד ישראל. אין ספק כי המאמצים היו במקומם. אולם כפי שראינו במערכה אחרי מערכה, אי היכולת של ישראל לנצח את אויביה בשדה הקרב אינה קשורה בראש ובראשונה ליכולות צבאיות. זו תוצאה של חולשה מדינית בעולם המערבי. אויבי ישראל בזירה הזאת מצליחים לרסן את הפעילות הצבאית שלה דרך גינויים והפחדות בזירה המדינית.
ספינת הדגל של המערכה המדינית נגד ישראל היא תנועת החרם, שפעיליה מייצרים ומפיצים טענות דיבה ולפיהן כל שימוש בכוח מצד מדינת היהודים אינו לגיטימי ואף מהווה פשע מלחמה. ככל שחולף הזמן הופכות הטענות נגד ישראל מוגזמות וקיצוניות יותר. כמו כן המתקפות, שהיו מרוכזות בתקופות לחימה, הפכו לאירועים יומיומיים המסלימים מחודש לחודש ואף משבוע לשבוע.
קחו לדוגמה את ההתפתחויות בשבוע האחרון. בסוף השבוע שעבר נאלצה ישראל להטיל את כל כובד משקלה כדי להדוף את היוזמה של ג'יבריל רג'וב - מחבל בדימוס בעל קשרים הדוקים עם חמאס בעזה ובקטאר - לגרש את ישראל מפיפ"א.
ובעודנו נרגעים מהדרמה ההיא, ביום רביעי באה התאחדות הסטודנטים הבריטית והצטרפה לקמפיין החרם נגד ישראל. משמעות המהלך היא שמעתה, הפעילות האנטי־ישראלית בקמפוסים בבריטניה, המתרחשת בתדירות ממוצעת של שניים־שלושה אירועים אנטי־ישראליים בשבוע, תתקיים תחת הדגל של התאחדות הסטודנטים הארצית של הממלכה המאוחדת.
ביום שלישי דווח כי ממשלת הולנד פרסמה אזהרת מסע לאזרחיה המבקרים בישראל. הממשלה הזהירה מפני "המתנחלים היהודים", שלטענתה זורקים אבנים "לעבר פלסטינים וכלי רכב של זרים".
ביום רביעי הודיע בקהיר מנכ"ל ענק התקשורת הצרפתית אורנג', סטפאן רישאר, על רצונו לבטל את החוזה עם חברת פרטנר הישראלית. הוא פעל כך משום שתנועת החרם במצרים איימה להטיל חרם על החברה הבת של אורנג' הפועלת במדינה, אם לא תבטל את החוזה שלה עם פרטנר.
בארה"ב דיווחה הליגה נגד השמצה כי במהלך השנה האקדמית האחרונה חלה עלייה של 38% באירועים אנטי־ישראליים בקמפוסים לעומת השנה הקודמת. כמות הקמפיינים של חרם נגד ישראל הוכפלה ביחס לשנה הקודמת. לפי נתוני הארגון, בשנה האקדמית האחרונה נרשמו 520 אירועים אנטי־ישראליים בקמפוסים ונפתחו 29 קמפיינים להטלת חרם על ישראל.
ביום שלישי נתנה ועדת האו"ם לארגונים בלתי ממשלתיים מעמד של משקיף רשמי לשלוחה אירופית של חמאס. "מרכז השיבה הפלסטינית" הוא ארגון הרשום בבריטניה ומהווה חזית לפעילות חמאס באירופה. כעת יורשו חבריו הטרוריסטים להשתתף בדיוני האו"ם, יקבלו גישה מלאה למפקדות הארגון ואפילו יסתובבו עם תעודות רשמיות שלו. ראוי לציין כי אותה ועדה פסלה את הבקשה של ארגון זק"א לקבל את אותו סטטוס.
ועוד באו"ם: ליילה זרוג'י, שליחת האו"ם למען ילדים בסכסוכים מזוינים, פועלת לצירוף צה"ל לרשימה השחורה של ארגונים הפוגעים בילדים. בין שאר ה"כוכבים" ברשימה נמצאים אל־קאעידה, דאע"ש, טאליבן ובוקו חראם.
הסנאטור הרפובליקני שרץ לנשיאות, טד קרוז, שלח מכתב זועם למזכ"ל האו"ם באן קי־מון ובו גינה את הפעילות של זרוג'י ואיים כי "לקונגרס לא תהיה ברירה אלא להעריך מחדש את יחסיה של ארה"ב עם האומות המאוחדות ולשקול השלכות רציניות אם תבחרו לפעול באופן הזה", כדבריו.
בניגוד מוחלט לעמדתו של קרוז, אמר הנשיא ברק אובמה בראיון לערוץ 2 כי נוכח הכוח שיש לקמפיין נגד ישראל, אם הממשלה לא תעניק ויתורים חד־צדדיים לרשות הפלסטינית, ממשלו יתקשה להגן על ישראל באו"ם.
צריך להחליט לנצח
ישראל יכולה לעשות רבות בעניין זה, אולם היא מעולם לא קיבלה החלטה לנצח במערכה הזאת. במהלך 15 השנים האחרונות מתקשים פעילים פרו־ישראלים, ובמיוחד בארה"ב, להתמודד עם המערכה האנטי־ישראלית של תנועת החרם משום שישראל לא ממש איתם. או שנציגי ישראל הרשמיים חותרים תחת מאמציהם באמצעות שתיקה או הכחשת מהות האיום, או שהדיפלומטים הישראלים מחליטים לא ליטול צד במאבק בין תומכי ישראל ומבקשי נפשה, במיוחד אם השניים במקרה גם יהודים.
במידה מסוימת מובנת עמדת משרד החוץ. הרי העמדה הרשמית של ממשלת ישראל היא של תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית לצדה. לאורך השנים טענו פעילי החרם כי הרצון שלהם לנהל מלחמה פוליטית וכלכלית נגד ישראל אינו נובע משנאת יהודים, אלא הוא תולדה של רצונם הכן בשלום. כל מה שהם מבקשים הוא לאלץ את ישראל לוותר על חלק מהשטחים בשליטתה לטובת הפלסטינים - למען השלום.
טענה זו הייתה תמיד מגוחכת ושקופה. הרי אין כל קשר בין תמיכה בשלום להחרמת עסקים בבעלות יהודית בישראל או בחלקים ממנה. אין כל קשר בין שלום לבין החרמת אוניברסיטאות ישראליות וסטודנטים ישראלים.
אולם כל עוד הועלתה המילה "שלום" או שהמחרימים העמידו פנים שהם רק מעוניינים להחרים מוצרים יהודיים מיהודה, שומרון וירושלים, נטו דיפלומטים ישראלים להאמין להם ולהישאר בצד.
ואם כבר פועלים, חלק גדול מהפעילות בארצות המערב מוקדשת ל"מיתוג" מחדש של ישראל. על פי תורת "המיתוג", תשכנע ישראל צעירים לא להחרים אותה, לא בזכות צה"ל אלא בזכות ההייטק, הפתיחות לחד־מיניים או הבנות היפות וחופי הים הנהדרים.
הסירוב המתמשך של נציגי ישראל במערב ליטול יוזמה ולצאת נגד פעילי החרם והבידוד שמבקשים להשמידה בשם "השלום", הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שפעילים פרו־ישראלים חשים מבודדים. ארגונים יהודיים אנטי־ישראליים כמו ג'יי סטריט והקרן החדשה לישראל, כמו גם ממשלות אירופה, פועלים כבר שנים ללא ביקורת של קולות ישראליים רשמיים, הנמנעים מלקיחת צד בוויכוח אם לישראל יש זכות קיום והגנה עצמית או לא.
וראו זה פלא, לאורך כל שנות השיתוק המדיני הזה הידרדר מעמדה של ישראל מרע לבכי רע.
נתניהו החליט לתקוף
אבל נראה שהדברים משתנים. בפתח ישיבת הממשלה ביום ראשון האחרון דיבר נתניהו בזעם וברהיטות על תכלית תנועת החרם ועל מהות המערכה נגד ישראל. לדבריו, "אנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק גדול המתנהל נגד מדינת ישראל. מסע בינלאומי להשחרת פניה. הוא איננו קשור למעשינו. הוא קשור לעצם קיומנו. זה לא משנה מה אנחנו עושים. זה משנה מה אנחנו מסמלים ומה אנחנו מהווים".
ביום רביעי תקף נתניהו בחריפות את התאחדות הסטודנטים הבריטית. שרת המשפטים איילת שקד גינתה את תנועת החרם וכינתה אותה "האנטישמיות החדשה". סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי תרגמה את העמדה לפעילות. בין השאר, היא הורתה השבוע לשגריר ישראל בשווייץ להגיש דרישה פורמלית לממשלה המקומית ולעיריית ציריך להסיר את המימון לכנס של הארגון האנטי־ישראלי שוברים שתיקה, העתיד להתקיים בעיר החודש. כל תכלית הכנס, כמו כל תכלית הקיום של שוברים שתיקה, היא לערוך דמוניזציה ודה־לגיטימציה לצה"ל.
מהסתכלות מהצד, אם כן, נראה כי הממשלה החדשה החליטה סוף־סוף לעבור ממגננה למתקפה, ויש לברך על כך. אבל אם זה אכן המצב, אין די באמירות ובגינויים של התפתחויות אלה או אחרות. ישראל צריכה להגיע למקורות המערכה ולהציב בפני המחרימים את ההחלטה אם לשמור על יחסים טובים עם ישראל או לנהל מאבק להוצאתה מהקהילה הבינלאומית. עד כה מצליחים מקורות המערכה לעשות את שניהם במקביל.
קחו למשל את אזהרת המסע האנטישמית של הולנד. אומנם משרד החוץ גינה אותה בחריפות, אבל לא די בכך. הודעת האזהרה הייתה רק קצה הקרחון של הפעילות העוינת של ממשלת הולנד.
בכל שנה מעניקה הולנד מיליוני יורו, שקלים ודולרים לארגונים הקיימים רק לצורך דמוניזציה של ישראל. לכן אפשר לומר שממשלת הולנד שילמה הרבה כסף כדי לייצר ולהמציא את השקרים שעל בסיסם הוציאה את אזהרת המסע האנטי־יהודית.
לכן אין די בגינוי של ההודעה. על משרד החוץ, לרבות השגרירות בהאג, לגנות את המימון ולדרוש הפסקה מיידית של הקמפיין העוין והחתרני של הולנד נגד ישראל ונגד שמו הטוב של העם היהודי.
וישנה ממשלת בריטניה. להצבעת התאחדות הסטודנטים בעד החרם נגד ישראל הגיבה ממשלת בריטניה במבוכה, תוך ציון התנגדותה לחרמות אנטי־ישראליים. אבל עם כל הכבוד לאמירות ידידותיות, בריטניה מוציאה מיליונים בכל שנה לפעילות שנועדה לחתור תחת ריבונות ישראל, לערוך דמוניזציה לצה"ל, להתכחש לזכות הקיום של ישראל, ואף לממן את חמאס.
במקום לחזור על אותן מנטרות מיושנות של הערכה לממשלת בריטניה בזמן שהיא דוקרת אותנו בגב, הגיע הזמן להביע בצורה חד־משמעית את שאט הנפש של ישראל מההתנהלות האנטישמית שלה.
נכון, מעשים כאלה - והם רק הצעד הראשון במהלך כולל - לא יהיו נעימים או מנומסים. אבל נימוס והימנעות מעימותים דיפלומטיים הביאו את ירושלים למצבה עד הלום. אין לנו ברירה אלא לעבור לעימות מושכל ומחושב.
פעילי השטח של תנועת החרם הם רק הקצה הגלוי של המערכה להסרת הלגיטימציה הבינלאומית לקיומה של ישראל. מי שעומדים מאחוריהם הם לא רק ממשלות עשירות ממדינות המפרץ. הם גם תורמים שמאלנים, לרבות יהודים, בארה"ב, וממשלות באירופה.
הממשלה החדשה מראה סימנים שהיא מבינה הן את מהות ורצינות איום תנועת החרם, הן את הצורך להביס אותה. וזה מעודד. אבל המלאכה רבה והזמן דוחק. אם הולכים, וחייבים ללכת, אז צריכים גם ללכת עד הסוף.