ההתנהלות התקשורתית של אורן חזן אחרי התחקיר שחשף שהיה מעורב בעברו בזנות ובסמים הייתה לא פחות מביכה מהתחקיר עצמו. חזן עשה בערך כל טעות אפשרית.
בראיון אצל ניב רסקין בגל״צ הוא ניסה לטעון שמתנכלים לו כי הוא מזרחי, כי הוא מוצלח, וכי הוא לא מהשמאל. שעתיים אחר כך יו״ר הכנסת הוציא הודעה על השעייתו של חזן כסגנו, בעוד שחזן צייץ בחשבון הטוויטר שלו שהוא זה שהודיע ליו״ר הכנסת שלא יוכל להגיע לישיבה, כי הוא מתכוון לתבוע את ערוץ 2 ויש לו פגישה עם עורך דינו.
טוב עשה אדלשטיין שהשעה את חזן, ומצד שני, חוסר התגובה לגבי הפרשה מצד הליכוד לא היה במקום. במה הועילה השתיקה הזו? הרי מדובר באדם ששייך למפלגה, אז למה לא לשחרר הודעה כלשהי לציבור? אפילו משהו לקוני, כמו, ״העניין נמצא בבדיקה״.
נראה שהשתיקה הפכה לנורמה מקובלת מדי במחוזותינו. לעתים השתיקה היא אופציה מלבבת גם עבור ח״כים מהשמאל, שמיד לאחר התחקיר על חזן קפצו על ההזדמנות כדי להוכיח כמה הם מוסריים, וקראו להדיחו. זה אולי נשמע טוב כשעיסווי פריג׳ מכנה את חזן ״סרסור״, אבל חזן טרם נחקר וטרם הורשע בדבר. במקרה כזה, לכנסת כלל אין סמכות להדיח ח״כ, אלא רק להשעות אותו מתפקידיו, כפי שנעשה. אין לי הרבה חשק לסנגר על חזן, ומצד שני, אם לחברי הכנסת ממרצ היה כל כך אכפת מזכויותיו של האסיר איקס, הם יכולים לכבד גם את זכויותיו של חזן.
נדמה שמטיפי המוסר הגדולים ביותר מבחינים במוסר בעייתי רק כשהוא קיים אצל מישהו אחר. אבל אדם הוא מוסרי באמת רק כשהוא יודע להכות על חטא כשמדובר במעשיו, בעצמו. למרבה הצער, השמאל יודע להגן על המוסר רק כשהוא מבקר את הימין, אבל משום מה גם הוא בוחר לשתוק כשמדובר במוסר בעייתי מכיוון המחנה שלו.
מדוע, למשל, אף אחד לא שאל את ח״כ מיקי רוזנטל מה יש לו לומר על פרשת רונאל פישר, שותפו לשעבר לתוכנית תחקירים עיתונאית? ומדוע אף ח״כ מהשמאל לא הביע שום הסתייגות, אפילו הקטנה שבקטנות, לגבי הדוח המניפולטיבי של ״שוברים שתיקה״ למרות כל בעיות האמינות?
גם ח״כ רוזין שמיהרה לקבוע שחזן אינו ראוי לבית המחוקקים כי הוא מתנהג כמו ״הישראלי המכוער״, לא כל כך הזדעזעה נוכח התפרעויותיה המכוערות של חנין זועבי בעבר. זה נפלא שרוצים בית מחוקקים ייצוגי ומכובד, אבל כדי שזה יקרה, גם תופעות כאלה צריך למגר.
כשבוחרים ב״זכות השתיקה״ כשזה נוח, זה אולי פחות מביך מתגובותיו ההיסטריות של חזן שרק מסבכות אותו, אבל זה לא בדיוק מעיד על מוסר. להפך. זה יוצר נורמות פסולות, שלפיהן אמות מידה נדרשות רק מיריביך, אבל לא ממך. אם אנחנו רוצים מוסר אמיתי, רצוי שכל מטיף דגול יידע להסתכל גם על עצמו ועל חברים במחנה שלו, במקום לשתוק כשהם מפשלים. רצוי שזה יקרה וייאמר בקול רם גם משמאל וגם מימין. אף אדם אינו טהור, והניקיון אינו באמת קיים אצל מי שאין לו יכולת להפנות מדי פעם אצבע מאשימה גם כלפי עצמו.