עובר ושב: ההזדמנות שאסור לבנקים בישראל לפספס

הבנקים הגדולים מרגישים, ובצדק, כי הצונאמי החברתי שפקד את ישראל בקיץ 2011, ששוטף את הרשתות החברתיות ומציף את הכנסת ואת התקשורת המסורתית - עומד להתנפץ על קירותיהם. לתחושה זו מצטרף במדיניותו המוצהרת שר האוצר משה כחלון, שנבחר עם סיעתו לכנסת על מנת "לטפל בבנקים" וביוקר הדיור והמחיה. 

אני מניח כי בכל יום שחולף על שר האוצר בכיסאו, וככל שהמשקולות האחרות מתבססות על כתפיו הצרות, כך הוא מבין כי הבנקים אינם רק נטל על החברה ועל המשק אלא גם נכס. ניפוץ, דריסה, פגיעה באמינות, הסתה וחוקים דרקוניים ופופוליסטיים לא יועילו כאן. מה שנדרש הוא לכונן הסדרה חדשה שתתאים למדינת ישראל בת ה־67 ולחברה שדורשת סדר חדש, צדק, שוויון בחלוקת המשאבים, היגיון בעמלות, בתגמול הבכירים וברווחים וכיו"ב. 
 

במילים אחרות, שנשענות על גל המחאה שפרץ למרגלות בנייני הבנקים בשדרות רוטשילד, צריכה ההסדרה החדשה לערוך ל"רוטשילד" היכרות עמוקה עם שדרות ולתושבי שדרות היכרות עם "רוטשילד". זהו ההישג הנדרש. הבנקים, לדעתי, נדרשים כעת לחשב מסלול מחדש. טוב יעשו אם לצד הכנת ארגז הכלים וההכנות למאבקים, הפגנות עובדים, עבודת הלובינג והתדמית, ייזמו ויגבשו ביחד תוכנית הסדרה מחדש של מרקם היחסים בין בנק ישראל והרגולציה המגוונת, הבנקים ובעליהם, והלקוחות, קרי האזרחים. תוכנית הסדרה שכזו, אם תהיה הגיונית, אמינה ושקופה, עשויה לקבל תמיכה של גופים רבים כמו ההסתדרות, התאחדות התעשיינים, מעצבי דעה בתחום הכלכלי והחברתי ועוד. 
 

ובכלל, סניף בנק בישראל ב־2015 צריך להיתפס כמוסד כלכלי־חברתי בקהילה, לצד העירייה, קופות החולים והסופרמרקטים. לא על הכלכלה, העמלה והשירות לבדם יעמוד הבנק. גם על האוזן הקשבת, על המשושים החדים לאתר מצוקות, גם על הליווי והסיוע לקשיש, גם על ההשתלבות בקהילה ועל השיתוף והשקיפות. ראשי הבנקים צריכים לפתח אסטרטגיה רלוונטית לישראל 2015. הם נדרשים להחליט על מה הם מתכוונים "להיהרג", על מה הם עומדים להיאבק (ולהפסיד או לנצח חלקית), ועל מה הם יכולים להתפשר. 

לא האזרחים, לא הרשתות החברתיות והרגולטורים ולא בעלי הבנקים ומנהליהם ייצאו מן הסיבוב הזה כשכל תאוותם בידם. לא לקרבות רחוב ולעליהום אנחנו זקוקים, אלא למבוגרים אחראיים שיטיבו להבין את המציאות החדשה ואת רוח התקופה ויכוננו הסדרה שתזכה להסכמה רחבה, שתהיה בה בשורה ושתעוגן גם בחקיקה או בהוראות שעה של הכנסת. 

ברקע מתקיימים תהליכים משפיעים נוספים: שניים או שלושה בעלי הון שמחזיקים בבעלות צולבת בעסקים יצטרכו למכור תוך שנתיים־שלוש את החזקותיהם בבנקים (בעיקר במזרחי ובבינלאומי), ואלה שייכנסו לנעליהם עשויים (או עלולים) להביא עמם תרבות עסקית אחרת. צפויה הפרדה בין הבנקים לבין חברות האשראי, וגם בנק הדואר עתיד להימכר ברובו לידיים פרטיות בעתיד הקרוב. בנוסף, בנקים זרים מתכוונים להתרחב ובנקים מסין ומדינות נוספות מתדפקים על הדלתות. 

השנה הקרובה מאתגרת מאוד את המחוקק החדש מחד ואת הנהלות הבנקים מאידך. עליהם להשכיל ביחד להפוך אותנו שלמים יותר, חברתיים יותר ורלוונטיים יותר. הדברים בידיהם והיתרון ליוזם.

2. במהלך החודש הקרוב יידרש ראש הממשלה למנות ראש חדש ל"מוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים" במקומו ושל תמיר פרדו. יש לקוות ולהניח כי את המינוי תקדים התייעצות עם פרדו ובהמשך עם שר הביטחון יעלון ועם ראש האופוזיציה הרצוג. כך ראוי. 
 

למינוי ראש מוסד קדמו מאז ומתמיד מתחים בתוך הארגון מחשש שראש הממשלה (שהוא גם מפקדו הישיר של הארגון) יביא לתפקיד מישהו "מבחוץ". מתח דומה מתקיים גם בקרב הארגונים העמיתים: אמ"ן של צה"ל ושירות הביטחון הכללי. אינני יודע את מי ימנה נתניהו הפעם ואם כבר גמלה בלבו ההחלטה, אולם האתגרים המורכבים של המוסד בשנים הקרובות ברורים מאוד. בראש סדר היום ימשיכו לעמוד המאמצים למנוע מאיראן אחיזה ביכולת גרעינית צבאית, הן באמצעות המשך המערכה החשאית והן באמצעות מאמץ לחשיפת "אקדח מעשן" שיוכיח שמשטר האייתוללות משטה במערב. וכן יידרש המוסד להמשך
מעקב אחר קריסתם ועלייתם של משטרים באזור והשתלטות ארגוני טרור על טריטוריות. 

המוסד יידרש גם לעקוב אחר ניסיונות להעצים את פעילות הדה־לגיטימציה נגד ישראל וצה"ל ולסכל אותם. זוהי זירה חדשה ומתעצמת הדורשת מימון רב, עבודה ברשתות, תמיכת מדינות וארגונים, ויש בה כדי לפגוע קשות בישראל ובאינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה. לצורך כך יידרש המוסד לנהל פעילות דיפלומטית חשאית עם ארגונים עמיתים, לשמר יחסים ו"לשים רגל בדלת" גם עם מדינות שהיחסים שלהן עם ישראל לא במיטבם.

המוסד נבחן לא במעט גם בתחומים אלה, המתנהלים בדין מחוץ לאור הזרקורים, ולא רק מחיסולים הרואיים יותר או פחות, המייצרים לא אחת כותרות, תקלות ותסריטים הוליוודיים. 

ומעניין לעניין באותו עניין. ביקורו השבוע בישראל של הגנרל דמפסי, ראש המטות המשולבים של ארה"ב, היה אומנם ביקור פרידה מצה"ל, מהרמטכ"ל גדי איזנקוט ומקודמו בני גנץ, אולם הוא גם נועד לשדר שלצד כל המחלוקות - היחסים הצבאיים והביטחוניים לא רק לא נסדקו אלא דווקא התחזקו. כך היה מאז ומתמיד, ויש לקוות שגם את זה אף אחד לא יצליח להרוס. 

3בת הזקונים שלנו, ענבל, סיימה השבוע י"ב ונפרדה מבית הספר, ומבחינתנו (בעיקר מבחינת רעייתי) נסתיימו 18 שנות הכנת כריכים. אבל נותרנו "נהגי מרוצים" - אנחנו נוהגים והילדה מרוצה. ענבל היא בוגרת המוסד החינוכי "מבואות עירון" שליד קיבוץ עין שמר. והשבוע נתכנסנו שם, ההורים והבוגרים, כדי להודות ולהיפרד.

"מבואות עירון" איננו בית ספר רגיל אלא מוסד חינוכי שהוא קהילה של לומדים ומלמדים עם דגש רחב על ערכים של נתינה וכבוד הדדי.  עופרה, המחנכת, התעסקה בשנתיים האחרונות עם כיתה לא פשוטה, עם תלמידים שונים, עם רמות קשב וריכוז שונות, וביחד עם צוות הלימוד והיועצות לא נתנו לאף תלמיד או תלמידה "לטבוע", שמרו את כולם בכוח עם "הראש מעל המים".

ביום הפרידה עופרה דיברה בהתרגשות רבה, וכשראיתי את הדמעות נקוות בעיני הבוגרות, הבוגרים וההורים, ראיתי לנגד עיני את דמותו ומעמדו של המחנך בישראל. בעולם של נוער מול פיתויים, התמודדות עם אתגרים לא פשוטים והשפעות סביבתיות שליליות, אנו חייבים למחנכים ולמחנכות הרבה מאוד, כבודדים וכחברה. 
 

ראיתי את בוגרי ובוגרות י"ב שבעוד כמה שבועות יקצצו את רעמות השיער, יסירו את העגיל והשרשרת ויצאו בתורם ובדורם לשירות הצבאי. התבוננתי בענבל שלי, בחברותיה ובחבריה למחזור, והתפללתי שלא יידעו מלחמה ושישובו הביתה בשלום.