אפילו במונחים של נתניהו, מדובר באחד הפלונטרים המפוארים והמגוחכים מאז ומעולם. למתווה הגז של ראש הממשלה יש רוב בכנסת (אף שהוא סודי ורוב הח"כים לא יודעים במה מדובר). אבל להעברת הסמכויות משר הכלכלה לממשלה על מנת שתחתום על הסעיף שעוקף את הממונה על ההגבלים העסקיים(שלא מאשר את המתווה) ותאשר את המתווה, אין רוב. אפילו ב״כן, אדוני ראש הממשלה״, לא היו מצליחים לכתוב תסריט כזה.
נתניהו יכול לבוא בטענות בעיקר לעצמו. ראש הממשלה הוא שבנה את מגדל הקלפים המפואר הזה, והוא שמביט בו עכשיו מתפרק. הוא יצר ציפיות כל סוף השבוע ובנה במו ידיו את הדרמה המתעצמת והולכת לנגד עינינו, רק כדי להבין שחפר לעצמו בור עמוק והרים להנחתה לכל מי שאוהבים לראות אותו סובל.
בשעה שהדברים האלה נכתבים, אין לנתניהו רוב להעביר את הסמכויות של אריה מכלוף דרעי למליאת הממשלה ולכן הכל תקוע. ביבי עומד על ההר, רואה מנגד את האסדה המובטחת, מריח את הגז, אבל לא יכול להגיע. יכול להיות שבמהלך הלילה יקנו איזה חבר כנסת, או ינעלו מישהו במרתף, או ישכנעו ברגע האחרון את כחלון, או את גלנט, או את חיים כץ, או מישהו, או שידחו את ההצבעה למועד אחר. בינתיים, שלושת השרים נחושים.

גלנט אמר אתמול למישהו שלא יצביע אפילו אם נתניהו יפטר אותו. הרי נתניהו כבר פיטר אותו פעם. הוא רגיל. כץ? על כץ לא כדאי לבזבז שכנועים. כץ יהודי עקשן. כחלון, כנ"ל. הוא, יש לו את המצפון שלו. חוץ מזה, לדעתי כחלון לא אוהב את מתווה הגז. נקודה. מי נשאר? דרעי. אז גם דרעי מתעקש. הוא לא יחתום. הוא מייצג את השקופים. לא את הטייקונים. אז גם אם הוא חושב שמתווה הגז סביר, הוא מפחד. גם ככה לא קל לחזור מול הלובי החברתי שמזנב בו כל הדרך ממעשיהו. הוא לא צריך את מתווה הגז על הכתפיים. לא, תודה.
הגלוי והחסוי
שניים תפרו לנתניהו את הפלונטר הזה בגלוי, ועוד שניים בישלו לו אותו בחסוי. שני הראשונים הם אריה מכלוף דרעי ואביגדור איווט ליברמן. את דרעי נתניהו לא יכול לראות. אם היה חוקי לחנוק שר בממשלה, נתניהו היה חונק את דרעי במו ידיו. הזעם שפיתח כלפי יו"ר ש"ס קמאי ממש. ביום שישי בבוקר הייתה ביניהם שיחת טלפון קשה, רצופת נזיפות ונזיפות גומלין. 'למה עשית לי את זה', שאל נתניהו, 'למה לפחות לא אמרת לי מראש שאתה מתכוון לסרב לחתום?', דרעי השיב שאם היה מודיע לו מראש, היו מאשימים אותו בקנוניה. נתניהו חרק שיניים. בעולם מושלם, הוא היה מפטר עכשיו את דרעי ושולח אותו לכל הרוחות. אבל העולם לא מושלם.
השני הוא אביגדור ליברמן. הוא בכלל היה בחו"ל וחזר אתמול מטקס קבלת התואר (בהצטיינות) של בנו קובי. יאיר לפיד ויצחק הרצוג, שני אנשים שאיווט מכיר ומוקיר, דיברו איתו. איווט התאפס על עצמו והבין, תוך שניות, את הסיפור. נכון שהוא בעד המתווה, אבל מצד שני הוא נגד ביבי. ליברמן הבין שיש בעיה עם השקיפות ויש בעיה עם האחריות. הוא שמע את לפיד, שחושב בערך כמוהו, ואחר כך גם את הרצוג. ליברמן החליט שאם שרי הממשלה בורחים בהמוניהם מאחריות, אין סיבה שהוא ואנשיו יחושו להצלת נתניהו. למכלוף לא נוח עם מצביעיו, לכחלון לא מסתדר, אז אנחנו הפראיירים? אם יש שני דברים שליברמן רוצה לעשות כשהוא באופוזיציה, זה לראות את ביבי סובל, וליהנות. התהלך של אתמול הביא לו את שתי הציפורים הללו, במכה אחת. כמה שהוא נהנה אתמול.
נתניהו היה יכול לגמור את זה מהר אתמול, להודיע כבר בצהריים שההצבעה נדחית ולפזר את ההתקהלות. אבל נתניהו, כמו נתניהו, אוהב להאריך לעצמו את הסבל ולהפוך כל סאגה בינונית לטרגדיה יוונית אינסופית. דיון דרמטי אל תוך הלילה, דיווחים מרתוניים בכל אתרי האינטרנט, פתיחת כל המהדורות, התרוצצות קדחתנית נתניהוהית אופיינית ומיוזעת. כשאתם קוראים את השורות הללו בבוקר, אתם כבר יודעים איך זה נגמר, אם זה נגמר.
כחלון, בינתיים, מבסוט. הוא מצליח איכשהו ללכת עם ולהרגיש בלי. הוא גם לא הצביע נגד, אבל סייע לתקוע את הסיפור. ויש עוד משהו: כחלון יודע שנתניהו סוף־סוף הבין שחובה להרחיב את הממשלה. ככה אי אפשר לעבוד. אם זה נתקע כבר פה, איך יעבירו את הרפורמות, את התקציב, את הקיצוצים? כחלון יושב על נתניהו במלוא משקלו שירחיב את הממשלה, אבל במצב הדברים הנראים לעין, אין עם מי להרחיב אותה.
זמן למקצה שיפורים
מילה אחרונה על המתווה: ממה שלמדתי, קראתי, תחקרתי ושאלתי בשבועיים האחרונים, נדמה לי שהאמת נחבאת לה איפשהו באמצע, בין מסע הצלב המשיחי נגד מתווה הגז, לבין עמדת נתניהו בעדו. הבעיה העיקרית של המתווה היא היעדר השקיפות והמחיר. אין לי מושג למה נתניהו מתעקש להעביר את כל זה בחשאי, ונדמה לי שאפשר לעשות עוד קווץ' קטן בעניין המחיר. את כל זה צריך לעשות מהנ. העניין הוא, שביבי ניסה לעשות מהר בלי כל זה, ולא לגמרי הצליח. אז אולי הגיע הזמן למקצה שיפורים.