קולות הנפץ מסיני מאותתים על המלחמה הגדולה שמתחוללת בסביבתה של ישראל. זאת מלחמה אזורית גלויה, שיש בה מרכיב חדש שלא הכרנו - יכולת גיוס לוחמים של דאע״ש לשורותיו. יכולת גיוס של עיראקים, סורים, ירדנים, תימנים, מצרים, וכן ישראלים ואירופים שיכולים ליצור את התאים הפנימיים במדינות המערביות ויוצרים את האיום הקשה מכל - מבפנים. המרחב העיקרי להתמודדות עם התופעה הזאת הוא במרחב התודעה, קרי ייבוש יכולת הגיוס.
עם זאת, דאע״ש הוא אויב מר של איראן. איראן היא אויבת של ישראל. דאע״ש הוא אויב מר של ישראל. מי יותר מסוכן לישראל, איראן או דאע״ש?
האיום הקיומי העיקרי על ישראל טמון בדאע״ש. בעיקר בגלל יכולתו לגייס לוחמים, חברים ותומכים גם בישראל, כמו גם במדינות המערב. האלמנט המגייס הוא שיווק הצלחה מבצעית מהולה במצגי אימה אכזריים, שבמטרתם לעשות קמפיין להצלחה הזאת ברשתות החברתיות.
כך למעשה יוצר הארגון הזה את בסיסיו השקטים בכל מקום שמוגדר על ידו כאויב, כשהוא מנצל לרעה את ״הסובלנות הדמוקרטית״ באותן מדינות. מכאן ועד למלחמת טרור וגרילה עקובה מדם -בתוך בריטניה, בתוך צרפת, בתוך ישראל- המרחק קצר ביותר. במלחמה כזאת למטוסי הקרב ולטנקים יש ערך מזערי, שכן מלחמה כזאת היא קודם כל תודעתית.
תודעה אינה הסברה, גם לא יחצנות. מלחמה תודעתית היא מלחמה עמוקה, מורכבת, שמכילה אלמנטים אינטלקטואליים, שמחייבת דרכי פעולה צבאיות -מדיניות, פסיכולוגיות ומודיעיניות אחרות מהמוכר לנו. אז איך מתמודדים עם שני האיומים הקיומיים על ישראל -איראן ודאע״ש? התשובה (החלקית) היא בת שלושה מרכיבים:
ראשית, יצירת שתי ״קואליציות רופפות״, הסותרות זו את זו. קואליציה אחת נגד איראן שמכילה את מצרים וירדן יחד עם המערב, וקואליציה נוספת נגד דאע״ש, שמוקד מרכזי שלה הוא ארה״ב, כשמשני צדיה ישראל ואיראן, כאשר ההסכם של ארה״ב עם איראן על נושא הגרעין הוא הגשר בין האמריקאים לאיראנים, ולכן גם בין ישראל לאיראן. גשר רופף, אבל גם זאת קואליציה. נשמע מוזר, אבל כך נראה העולם החדש. חיים עם סתירות. החיים בצוותא הם הכרחיים אם רוצים להתמודד מול שני האיומים.
שנית, איתור הגורם שיש לו אתוס מכונן עצמאי מצד אחד, וגם כוח צבאי סביר להתמודד עם דאע״ש באזורי סוריה ועיראק מצד אחר. יש ליצור עמו קואליציה ישירה. הגורם הזה הוא הכורדים.
שלישית, להתמקד במלחמת התודעה בפוווליום. זאת מלחמת קיום, והיא מחייבת מיקוד לא קטן מהמיקוד של מערכת הביטחון בסייבר. היא אפילו יותר אקוטית מאיום הסייבר. שני מישורים: במישור המבצעי - מימוש מבצעים שמציגים כישלונות מחפירים לדאע״ש נגד נקודות החולשה שלו. על ידי כך תיווצר ״תמונה של כשל וביזיון״ ויש בכך כדי לצמצם את ההתלהבות של אלה המיועדים להצטרף אליו. במישור הנוסף - הפסיכולוגי - צמצום תחושת ״החסר במשמעות העצמית״ בקרב מועמדים להצטרפות וגם בקרב האינדיבידואלים שהם בשורותיו. משמעות עצמית היא מושג שפותח על ידי פסיכולוגים חברתיים, והוא מכיל מוטיב של ״משמעות קיום, מימוש עצמי״ וכיו״ב.