נביאי השקר, בתקופת הנביאים, לא היו שונים בחזותם החיצונית מנביאי האמת. נביאי השקר לבשו אותן גלימות, חבשו אותן מצנפות ונעלו אותם הסנדלים כמו נביאי האמת. אנשים נהרו לשמוע אותם בכיכרות הערים ואוהדים השתתפו בחינגאות שקיימו במקומות מושבם. איך הם נחשפו, הוקעו והונצחו כנביאי שקר? 
 
 מלבד הסימנים וההתרעות שהתורה נתנה לנביאי שקר, היו גדולי תורה, רבנים ואישי רוח יראי שמים וישרי לב,  בעלי אבחנה חדה שזיהו בהתנהלותם את הכזב הקדוש, שגילו כי החיוכים, סבר הפנים החביב וההצטנעות אינם אלא מסכה  שמאחוריה עזות פנים, שחצנות ורדיפת בצע. והעיקר - נציגי התורה והדת היו אנשים אמיצים, עשויים לבלי חת שלא נרתעו מלגנות את נביאי השקר בפומבי ולנדות אותם בפרהסיה.
 
 הסטרא אחרא, (בספרות הקבלה הצד האחר, צד הטומאה) איננו לבוש מכנסי ג'ינס, באזנו לא נעוץ עגיל ובזרועו אין שום קעקוע. הוא גם לא מעשן מרחיאונה. הוא לבוש כחסיד או ונראה כחרדי, מגלגל עינים למרום ומתפלל שלוש פעמים ביום. אבל  לא כל כך קשה ומסובך לזהות את סימני התרמית וההונאה בהתנהלות של מי ששייכים ל"צד האחר, צד הטומאה". בעבר היו רבנים, אנשי מוסר ותורה שהצביעו עליהם, התריעו מפניהם ובמקרים רבים הביאו להסתלקותם מהקהילה ולהגירתם לארצות חוץ. 

בימינו נציגי הסטרא אחרא נהנים מחסינות שלא ידעו כמותה מעולם. הם מתהלכים בחופשיות בקהל הדתיים והחרדים, עושים ככל העולה על רוחם באין מפריע ועוד זוכים לפרסום ולכבוד.
 
היצר הרע לא נולד אתמול. קהל הדתיים והחרדים לא היה מעולם טלית שכולה תכלת. אבל יש מצבים וזמנים שיראי שמים בקרב הציבור של שלומי אמוני ישראל, במיוחד  אלה הקרואים רבנים, מורי הוראה ונודעים כבעלי השפעה חייבים לחשוף, לגלות ולהוקיע בלי מורא את הסוטים במחנה, להכריז בריש גלי על חטאיהם הכרוכים בביזיון התורה ובחילול השם.
 חסרונם של אנשים כאלה בולט באחרונה לנוכח הדיווחים על מקרים לא טהורים ומבישים המתגלים בקרב מי שלבושים באיצטלה של רבנים. "שלוש תלונות נוספות בחשד למעשים מגונים ואונס", נגד רב בצפון הארץ. לפי דיווחים מדובר בחשדות שהוא הטריד מינית עשרות נשים. אליעזר ברלנד, רב - כמעט-אדמו'ר מדלג ממדינה למדינה בנסיון לחמוק מחקירה בישראל בחשד למעשים מגונים בנשים. 
יאשיה פינטו רב, עם ארשת הפנים המיוסרת והמבט המתחסד, מככב כבר שנים אחדות במדורי הפלילים כמי שחשוד ונחקר כמעורב בפרשיות שוחד. בעקבות המקרה הטרגי של התאבדות סגן הניצב אפרים ברכה שאותו החשיד פינטו בלקיחת שלמונים, אף רב ואף אישיות תורנית בישראל לא חשב לשאול בפומבי את השאלה, האם הרב יאשיה פינטו יכול לומר בלב שלם, 'ידיי לא שפכו את הדם הזה'?
 רבנים ומורי הוראה בישראל מזדרזים לזעוק מרה ולהתריע מפני לבוש לא צנוע של נשים, מובילים מאמצים להדרת נשים, מלינים ומזהירים מפני השפעת האינטרנט. נלחמים בעד בלעדיות במתן הכשרים. אבל עוצמים עיניהם ונאלמים מול רבנים כביכול שגררו את תורת הקבלה לרחובה של עיר, שרומסים את תורת הנסתר והוציאו לעצמם מוניטין של 'מקובלים'. איך ה'מקובלים' האלה צברו סכומי עתק שלפי דיווחים נאמדים בין 30 ל-60 מיליון שקלים? אין דבר יותר מנוגד, יותר קוטבי ויותר מופרך כמו החיבור בין הון לקבלה. 
כן, בעצם יש וזהו החיבור בין קבלה ופרסום. הקבלה היא תורת הנסתר לא רק משום שהיא עוסקת בנסתרות הבריאה אלא גם משום שהעוסקים בה מחוייבים להיסתרות מהעולם החיצוני ולהסתפקות קיצונית במועט.

לא רק הקיצוניות ואי הסובלנות עושים שמות ביהדות ולא רק הסוטים מוציאים דיבתה לרעה. אלה שיודעים על המקרים הבלתי טהורים בהם מעורבים רבנים ומודעים לפרשיות ולשערוריות שנשמרות בסוד ולא פורסמו ואינם מוחים בפרהסיה על חילול השם שרבנים חשודים ונחקרים גרמו, ואינם תובעים בפומבי את כבודה של היהדות חטאם חמור והם יתנו את הדין על שתיקתם.
 עמוד שלם בתלמוד (בבלי, מסכת שבת נ'ה) דן בסוגייה של מחוייבות "זקני העם ושריו" למחות נגד נגד חטאים ומעשים רעים. "כל מי שאפשר למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפס על אנשי עירו". מי שאינו מוחה על מעשה רע נתפס באותו מעשה.