יהודים כן רוצחים יהודים. הם עושים זאת כל הזמן, בגלל אלף ואחת סיבות.
בתי הסוהר מלאים ביהודים שרצחו את האמהות של ילדיהם או שותפים עסקיים או סתם אנשים שהם לא הכירו ועצבנו אותם במועדון. ויש גם האבות שאנסו את הבנות שלהם מגיל אפס. כן, חברים, גם זה רצח.
יהודים גונבים, עושקים, חומסים, משפילים ובזים כמו כל עם אחר. כבני אדם הם אנושיים בדיוק כמו אינדיווידואלים אחרים, לא ״אתה בחרתנו״ ולא ״אותנו קידשת״. אנחנו מאוד אוהבים להסתכל על עצמנו כ״עם סגולה״, יש בהתנשאות הזאת משהו מאוד מחזק. ״אין, אין על העם שלנו״ זה משפט נהדר, רק שהוא לחלוטין לא תופס בכביש ובתור במשרדי הממשלה, וברגע שאתה ממוצא אתיופי או גיי או במקרה לא מעוניין להתחתן ברבנות.
יש יותר מדי אנשים שמטפחים בקרבנו את תחושת העליונות. היא משרתת אותם הרבה יותר משהיא משרתת אותנו בחיי היומיום. היא מאפשרת להם לעשות המון דברים שאסור לעשות אותם. בשם ה״אנחנו הכי מוסריים״ אפשר לייצר המון עוול וחוסר צדק. על ידי השוואה לאחרים אנחנו מורידים את הסטנדרטים במקום להעלות אותם. כי למי אנחנו כל כך אוהבים להשוות את עצמנו? לסוריה, למצרים, לעיראק, למדינות נטולות אמות מוסר ציבוריות, מדינות שבהן אין תקשורת חופשית, שמדכאות נשים, שזכויות אדם ואזרח לא נמצאות בראש מעייניהן. כן, במשוואה הזאת מול עמי האזור אנחנו, באמת, אור לגויים, אבל העולם הוא לא רק המזרח התיכון ובואו לא נשאף להיות טובים יותר ממקומות שהציבו רף סופר-נמוך בכל הנוגע לחיי האזרחים שלהם. והכי חשוב, בואו נפסיק להציב את עצמנו מול עזה. עזה היא לא המודל של אף מדינה, עזה היא מקום נורא לחיות בו. בואו נשים דברים על השולחן, עזה היא לא הפרמטר שלנו והיא גם לא אמורה להיות.
הסיבה היחידה שיהודים הפכו להיות כל כך מוצלחים בכל כך הרבה תחומים היא העובדה שהם, תמיד, היו מיעוט. השכלה ולימודים היו הדרך שלהם להשתלב ולהגן על עצמם, להיות מועילים ונדרשים. זה לא שיהודים יותר חכמים מעמים אחרים, הם, פשוט, השקיעו בהשכלה לצורכי הישרדות. במקום לאגור נשק הם אגרו ידע, כי עם ידע אפשר לברוח ולהסתדר בכל מקום, כי בשביל תעודה לא צריך מזוודה.
אין דבר כזה ״מוח יהודי״, יש חברה שמעודדת יצירתיות וחדשנות והרחבת דעת. אין דבר כזה ״לב יהודי״, יש חברה שמבינה שהיא צריכה לדאוג לעצמה ולכן היא מסייעת לדומים לה. אומנם יש ערכים יהודיים אוניברסליים כפי שהם כתובים במקורותינו, אבל זה כבר קשור למידת האמונה האישית של כל אחד ולאיך הוא מפרש את הכתוב ולאיך מפרשים אותו בשבילו.
אנחנו עם כמו כל העמים. יש בינינו טובים ורעים, חלאות ואוהבי אדם. הרעים הם לא ״עשבים שוטים״, הטובים הם לא הרוב המוחלט. הגיע הזמן להפסיק להתנשא, לעשות השוואות ולהסתכל על עצמנו בעיניים אובייקטיביות. יש בנו יופי, יש גם הרבה כיעור. רק כשנכיר בו ולא נברח מיד ל״אבל״, נוכל לטפל בחוליים שפשו בנו וביהודים שכן רוצחים. יהודים ובכלל.